יומיים נמשך הקרב האחרון על גוש עציון. כוחות האויב, בהם חיילי הליגיון המאומנים, מצוידים בתותחים ובמשוריינים, אנשי הכנופיות וערבים בלתי סדירים, רוכזו מבעוד מועד ונערכו להתקפה. מולם ניצב קומץ מגינים נצורים, תשושי קרבות, לרשותם נשק קל ודל ומעט תחמושת. היעד של האויב היה חיסול יישובי גוש עציון ועקירתם, עוד בטרם תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, 14.5.1948. הפיקוד העליון של ההגנה נערך לגל תקיפות יישובים עבריים בגליל, בנגב ובמרחב ירושלים, בשבוע אחרון למנדט הבריטי בארץ. הפיקוד בחר להעניק את עיקר הסיוע בימים אלה ליישובים המבודדים בגליל ובנגב, מתוך הנחה שגוש עציון יחזיק מעמד גם מול מתקפה זו. הנחה שהתבררה תוך פרק זמן קצר ביותר כשגויה.
מדינה יהודית בארץ ישראל היה חלום עתיק יומין שעמד להתממש. כל הווייתם היהודית-הציונית של מתיישבי גוש עציון ומגיניו הייתה ממוקדת בחלום קוסם זה, למענו הקדישו את חייהם הקצרים. גוש עציון, ביתם הקטן והצנוע בהר היה רכיב בהגשמת חזון הדורות. למודי תלאות וסבל, בני דור החורבן והתקומה, בנות ובנים למשפחות שנותרו בגולה ורבים מהם נספו בשואה. הם, שהוקסמו מנופי הר עציון, שנעצו שורשים עמוקים בהר חברון - ערש האומה העברית, התייצבו מכורח הנסיבות, למערכה הקשה והנוראה. מפוקחים היו, צלולים ומוּדעים לנתיב הייסורים שמצפה להם. האם יעמדו גם בקרב זה, כפי שעמדו במאבקים רבים לפניו? כאנשי אמונה טהורה וזכה, בוודאי ייחלו לקריאה המשחררת אותה שמע אברהם אבינו עת עמד לעקוד את בנו יחידו, את יצחק: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית, כב יב). כאן, בלב גוש עציון, עברו אברהם ויצחק בדרכם לעקדה בהר המוריה. קריאה זו לא נשמעה שנית בגוש עציון הנצור. היד הזדונית נשלחה. הקרב האחרון היה לעקידת עציון.
האם אנו חיילים ממש, האם זה חלום? ... על אף האבל הכבד ... הפעמון מצלצל, אוכלים, שומרים, מקווים ואף צוחקים מידי פעם בפעם. כנראה שאנו חזקים מאד. מי יודע מה עוד מחכה לנו כאן, מוטב לא לחשוב. ימים קשים מחכים לנו, אבל נתגבר ונראה עוד את ילדינו מטיילים כאן בין עצים אלה, מקום בו אורבת לנו סכנה מאחורי כל עץ וסלע.
הכל כאן שקט ושלו. יש הרבה זמן לחשוב. נסי פעם לתאר לעצמך איך תיראה מדינתנו אחרי חמש שנות קיום. האם מסוגלת את? - אני איני יכול להשתחרר מהרגשת האושר כשמתעוררת בי התקווה שבננו יגדל במדינה עברית (יעקב ק', כפר עציון)
יום רביעי, ג' באייר תש"ח - 12.5.1948 - החל הקרב המכריע על גוש עציון. גלים גלים הסתערו כוחות האויב על משלטי גוש עציון ועל היישובים. המשלטים החיצוניים נכבשו ואנשיהם נסוגו אל היישובים. המנזר הרוסי, אוכף המוכתר, חרבת סוויר, גבעת העץ, הגבעה הצהובה, שדה התעופה הזעיר שלמרגלותיה - כל אלה נפלו בידי האויב ביום הקרב הראשון. גוש עציון בוּתר לשניים; כפר עציון ומשואות יצחק בדרום, עין צורים ורבדים בצפון. בלילה, בחסות החשיכה, הועברו מכפר עציון למשואות יצחק הפצועים וחלק מהצוות הרפואי. הקשר בין היישובים נותק, ניסיונות לחדשו כשלו. הקשר עם הפיקוד בירושלים נשמר, עזרה וסיוע מבחוץ לא הגיעו.
לקראת יום הקרבות הבא נותרו מגיני גוש עציון מפוצלים, בלא קשר וסיוע הדדי. נפילת המשלטים חשפה את היישובים להסתערות ישירה של האויב. מפקד הגוש, מוש - נהרג בקרב על המנזר הרוסי, ולא היה עוד פיקוד מרכזי בגוש עציון. כמות הנשק והתחמושת שנותרה בידי המגינים הייתה אפסית - נגד תותחים ומשוריינים הציבו מרגמה "3 אחת ומעט נשק קל. רבים מהלוחמים נפגעו ביום הקרב הראשון. איש לא שיער באותו לילה מה צופן למגיני כפר עציון יום הקרב הבא.
יום חמישי, ד' באייר תש"ח - 13.5.1948 - עם שחר חודשה ההתקפה כשמגמת הכוח התוקף כיבוש כפר עציון - הוותיק, הגדול והמרכזי ביישובי גוש עציון. המגינים הדפו פעם אחר פעם גלי הסתערות. טבעת ההגנה על כפר עציון נחלשה. התחמושת אזלה. מגינים נפגעו בקרב. האויב תגבר את כוחותיו. הלחץ גבר. בשעות הצהרים פרצו עשרות משורייני האויב את שער כפר עציון וחדרו פנימה. בעקבותיהם המוני ערבים, חיילי הליגיון ואנשי הכנופיות שוחרי הבצע והשלל. כמה ניסיונות כניעה של המגינים לא כובדו על ידי האויב. הקרב נמשך. המגינים לחמו בתוככי הקיבוץ. הכוח הערבי העדיף עשרת מונים הכריע את הקרב. הפצועים, הבנות וחלק מאנשי המפקדה שהו בבונקר והמשיכו מתוכו להיאבק באויב. בתגובה פוצצו חיילי הליגיון את מבנה המנזר הגרמני שקרס אל תוך הבונקר וכל יושביו נפלו בקרב.
תשדורת אחרונה מכפר עציון בִּשֹרה: "מלכה נפלה" - כפר עציון נפל בקרב! 127 לוחמים, בהן 21 חברות לוחמות נפלו באותו יום בכפר עציון. בהם רוב חברי קיבוץ כפר עציון. רק ארבעה מגינים נותרו בחיים. אחד מהם הצליח לחמוק מהכפר, הגיע למשואות יצחק וסיפר את שאירע בכפר עציון בשעותיו האחרונות.
על סף תקומת מדינת-ישראל, נפל גוש עציון שדוד.
240 מתיישבים ולוחמים נפלו בקרבות גוש עציון.
127 לוחמים, בהם 21 חברות-לוחמות נפלו בקרב בכפר עציון באותו יום מר.
מדינת ישראל הוקמה לאורו של לפיד גוש עציון הבוער.
לימים קבעה הכנסת את יום נפילת כפר עציון, ד באייר תש"ח, כ"יום הזיכרון הכללי לחללי צה"ל". למחרת אחר הצהרים, יום שישי, ה' באייר תש"ח, 14.5.1948, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. בגוש עציון לא נותר אף יהודי אחד שבשורה זו תרעיד נימים בנפשו המיוסרת. להבות עקידת עציון היוקדות בזוהר אימה האירו את תקומת המדינה.
