ביום ג' באייר תש"ח נפל רס"ן משה, מוש, זילברשמידט, מפקד גוש עציון. הוא נפל בקרב על המנזר הרוסי, העמדה המשמעותית ביותר להגנת הגוש. למחרת נפל כפר עציון וחרב. יום לאחר מכן, ביום ה' באייר, הלכו לשבי הנותרים ממגני הגוש. באותו יום הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.
דמותו של מוש, המפקד הצעיר, נחקקה בלב כל מי שהכיר אותו. בני משפחתו מתארים אדם בעל נפש של אמן, שחלומו היה להיות עובד אדמה בארץ ישראל. מפקדיו מציינים אותו כאחד המפקדים המוכשרים במחוז ירושלים, סייר מעולה, ובעל ראייה אסטרטגית רחבה. פקודיו מתארים מפקד נערץ, אמיץ וקר רוח, הדורש מעצמו יותר מאשר מאחרים. כטרומפלדור בדורו נראה להם. אנשי הגוש מספרים על אדם צנוע, אדיב, מסור לחלוטין למשימה. אדם שידע לגבש את כל היישובים ואת כל הלוחמים מהיחידות השונות, לגוף אחד מלוכד.
באחד מכתביו לחבריו כתב: "סבורני שאחרי שהאדמה תהא נחרשת על ידי פגזי התותחים הכבדים, או אז טעונים לבבותינו חריש עמוק... בלעדי מהפכת הלבבות הזאת יהיו מיליוני הליטרים של דמים שפוכים לחינם…"
שבעים שנה לאחר מותו של מוש, יצאנו למסע, ללמוד את דמותו ואת מורשתו. בחוברת זו קיבצנו את הכתבים המעטים ששרדו מתוך רבים שכתב, ואת העדויות של האנשים, שחיו עם מוש ולחמו לצדו. כל אלה מציירים אדם מיוחד ונדיר בכישרונותיו, במידותיו, ובמסירותו לעמו ולארצו. תהא חוברת זו נר לזכרו, ותאיר לנו את הדרך שעדיין אנו צועדים בה, לבניין שלם של עם ישראל בארצו.
משפחת תימור (וכסלר), נחלים
צוות בית ספר שדה כפר עציון
