פורסם לראשונה במוסף שבת של מקור ראשון
'חלוצים בודדים': השורשים המפתיעים של מפעל היאחזויות הנח"ל/ נדב פרנקל
בצהרי יום ה25- ליולי 1951 הגיעה פלוגת חיילים המורכבת ברובה מעולים חדשים לנקודה
הנמצאת כשני קילומטרים מגבול ישראל מצרים, בסמוך לעיר עזה. החיילים היו עתידים
להשתתף בניסיון חלוצי שיעצב את פניה של ההתיישבות במדינת ישראל יובל שנים קדימה: זו
הייתה היאחזות הנח"ל הראשונה שנקראה נחלאים א' והפכה שנתיים מאוחר יותר לקיבוץ נחל
עוז. בחמישים השנים הבאות יקומו עוד כמאה היאחזויות נח"ל, ומושג ההיאחזות יהפוך לשם
נרדף לחלוציות, הפרחת השממה, ושיאו של קשר הגורדי שבין התיישבות לביטחון במעשה הציוני.
בשורות הבאות ננסה, לאור עבודת דוקטורט שנכתבה על ידי בהנחייתו של ד"ר גדי קרויזר,
במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, לשחזר את תהליכי הראשית
של מפעל היאחזויות הנח"ל לאור מסמכים ראשוניים בני התקופה. אחת המסקנות המפתיעות
העולות מהמחקר היא שאת שש ההיאחזויות הראשונות לא הקים ה'קהל הטבעי' למשימות
התיישבות- בני הגרעינים, יוצאי תנועות הנוער, אלא דווקא עולי העלייה ההמונית ממזרח
אירופה, אסיה וצפון אפריקה בשנותיה הראשונות של המדינה, וכן 'נוער השכונות והפרברים', כפי
שכונה אז נוער השוליים. דווקא חיילים אלו, שנקראו בעגה הנחלאי"ת ה'בודדים' )מכיוון שלא
היו משויכים לגרעין התיישבותי( היו אלו שזכו, לעיתים בעל כרחם, לאייש את נקודות היישוב
המורכבות ביותר מבחינה ביטחונית.
שתפו את המאמר הזה:
