"דני (מס) כבש את לב כולנו בענוותנותו, בשקט הנפשי שלו, בחיוכו הקל והביישני, באומץ ליבו ובביטחון שנבע מכל הליכותיו. חברותינו היו אומרות: "בזמן שדני מסתובב במחנה הוא נוסך בנו הרגשה של ביטחון".(קטע מתוך יומנו של חבר, 'גוש עציון 50 שנות מאבק ויצירה') לאחר נפילת שיירת הל"ה, ב-ז' בשבט הודיע המטה בירושלים שאנשי המחלקה יובאו לקבורה […]
במרחק אלפי קילומטרים מגוש עציון ומגבעת הקרב נודע לחיים גורי, חברו של דני מס מקורס מ"מים בקיץ 1944 על נפילת הל"ה. גורי היה אחד מחברי המשלחת של הפלמ"ח וההגנה ואירופה שאחרי המלחמה, הוא שהה בבודפשט ממאי 1947. בבוקר חורפי אחד גורי ראה בעיתון באנגלית ידיעה על קרב בהרי חברון בו נפלו 35 לוחמים. בהמשך, נודע […]
ההכנות: עקב המצוקה בגוש והחשש מחידוש המתקפה הערבית הוחלט שהמחלקה תצא כבר בלילה הקרוב לגוש עציון. לדני מס, מפקד הגוש עד לא מזמן, היה ברור שהלילה חייבים להגיע לגוש, עוד כישלון לא בא בחשבון. בפלמ"ח לא חזרו על אותו ציר תנועה לילה אחר לילה, והיה צורך לבחור מסלול שונה. מס' הצעות עלו (ביניהן: הגעה מכיוון […]
לאחר קרב ג' בשבט היה ברור שיש לשלוח בדחיפות תגבורת בציוד ובאנשים לגוש עציון. כבר בערב שלאחר הקרב התארגנה מחלקה ובה 40 לוחמים מחי"ש עציוני ומהפלמ"ח. הלוחמים נשאו על גבם כמות נשק ותחמושת גדולה מאוד במושגי אותם ימים (לכל לוחם היה נשק אישי!), חומרי חבישה ורפואה וסוללות למכשירי הקשר. למפקד המחלקה מונה באופן טבעי דני […]
