האלון הבודד
נ.צ 1616/1184
אלון מצוי קשיש, המהווה זה דורות ציון דרך חשוב באזור, ולאחר מלחמת העצמאות הפך סמל לגוש עציון היהודי.
על פי בדיקה דנדרוכרונולוגית שנעשתה בעץ, נקבע גילו ל-700 שנה בקירוב. ואכן, הוא נזכר רבות בכתבי נוסעים בדורות עברו, בשמו הערבי "בלוטת ירזה".
העץ שימש בזמנו נקודת ציון בגבול שבין מחוז בית לחם למחוז חברון, שהיה גם הגבול בין פלג ה"ימן" (מצפון) לבין פלג ה"קייס" (מדרום).
מסיבות שאינן ברורות העץ הזה מקודש לערבים, אף כי אין בקרבתו קבר שייח' או מבנה מקודש כלשהו, אבל בזכות הקדושה הזאת הוא נותר כשריד בודד מהיער הטבעי של חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית, אשר כיסה את האזור.
העץ הזה היה במרכז גוש עציון של לפני קום המדינה. כאן היה אז הצומת הפנימי של יישובי הגוש, שמערך הדרכים שלו היה שונה מעט מכפי שהו כיום. עתה מגיע כביש הגישה ישירות לכפר עציון, ואילו הכביש לאלון שבות ולראש צורים מסתעף ממנו מדרום מזרח לצומת הישן. אבל לפני קום המדינה הגיע כביש הגישה הפנימי, מהכביש הראשי חברון- ירושלים עד לאלון הבודד, וכאן התפצל לשניים: סעיף אחד שלו ירד דרומה ואחרי כן פנה מערבה, לכפר עציון ולמשואות יצחק. הסעיף השני הוליך צפונה- לעין צורים ולרבדים.
במלחמת העצמאות הוקם מחסום ליד הצומת ולידו הוצב נוטר, כדי לפקח על כניסת רכב אל גוש-עציון. כאן גם נפרק הציוד הרב (120 טון) שהביאה "שיירת נבי-דניאל" (ט"ז אדר ב' תש"ח-273.48)ב-19 השנים שבהן היה הגוש בידי הירדנים, הפך האלון הבודד לסמלו של גוש עציון, שכן הוא היה הפרט הבולט היחיד בגוש, שאפשר היה לראותו בבירור בתצפית מהרי ירושלים. סביב העץ הותקנו על ידי הקק"ל גן ואתר הנצחה ליישובי הגוש וליחידות הלוחמות שהשתתפו בהגנתו במלחמת העצמאות.
נכתב ע"י דוד עמית
