במלחמת העצמאות דוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז, הגיע להחלטה ש"יש ירושלים ללא מדינה, אך אין מדינה ללא ירושלים" וקבע שיעשה הכל על מנת לשמור על ירושלים בשליטה יהודית ולהופכה בעתיד הקרוב לבירת ישראל.
במהלך מלחמת העצמאות, בעקבות מחסור בלוחמים ובכוח אדם נוצר מצב המכונה כ"שמיכה קצרה". במצב זה, אין מספיק לוחמים לכל העמדות ולכן תמיד יהיה מחסור בכוח לוחם וברגע שבחזית אחת המצב מתחמם מגיע תגבור על חשבון חזית אחרת, מצב בעייתי במיוחד שהיה קשה להתמודד איתו. בעקבות הצהרתו של בן גוריון, מצב זה אף גבר משום שתמיד העדיפו לתגבר את הכוחות בירושלים גם אם בחזית אחרת נדרשים לאותו כוח צבאי.
כאשר הוחלט ששומרים ונלחמים על ירושלים בכל מחיר נוצר מצב שבו גוש עציון הופך להיות עמדה משמעותית ובעצם, המגן הדרומי של ירושלים. בין רגע גוש עציון הופך מעמדה שולית ועורפית לעמדתה הקדמית של ירושלים.
אברהם רטנר, אחד ממגני הגוש שנפל בשבי הירדני, מתאר בספרו, "גוש עציון עמדה קדמית של ירושלים" באופן עובדתי ואובייקטיבי את מאורעות הלחימה וההגנה על גוש עציון, סיפור נפילתו ואת השיבה הנכספת לאדמות הר חברון לאחר 19 שנים בהם היה גוש עציון בידי הירדנים.
עוד מתאר רטנר את החיים בשבי הירדני ואת הקשיים והאירועים המשמחים שחוו המוחזקים בשבי.
