השפיץ של המזרח

טוב, אז איך מגיעים מאפרת למזרח הגוש? נשמע פשוט: נוסעים מאפרת מזרחה, בסוף הירידה פונים שמאלה בצומת ה-T, עוברים את הכפר הערבי הקטן (חורבת א-דיר, תודה ששאלתם) ומגיעים. מסתבר שזו תשובה נכונה- אבל לא מלאה... התשובה הנ"ל מתייחסת ליישובי צפון מזרח הגוש: תקוע, נוקדים, כפר אלדד, שדה בר ומעלה רחבעם. אבל ישנם גם ארבעה יישובים השוכנים בדרום- מזרחו של הגוש, שכדי להגיע אליהם נפנה דווקא ימינה (דרומה) בצומת ה-T: פני קדם, מיצד, מעלה עמוס ואיבי הנחל. בסיור שהתקיים ביום שישי כ"ג בכסלו עלינו לרכס הכנוב הגבוה, וביקרנו ביישובים פני קדם ומיצד. תודתנו לאילנה פקטור- רכזת הקהילה של פני קדם, למיכאל לוריא- איש פני קדם וחקלאי שורשי ולרב ישראל גולדשטיין- ממייסדי מיצד ורב היישוב.

מעט גיאוגרפיה לפתיחה: שני היישובים שוכנים על רכס הכנוב (שעל פי אילנה- משמעותו בערבית- 'המעלה'- לא בדקנו), רכס אדיר המתנשא לגובה של 945 מטר מעל פני הים. למרות שהכנוב שוכן מבחינה גיאוגרפית בספר מדבר יהודה, הגובה הרב גורם לאקלים ברכס להיות קר וסחוף רוחות, ובשלג של 2013 היו היישובים שעל הרכס מנותקים למספר ימים. מצפון הרכס- מאזור חורבת הכנוב- ישנה תצפית נפלאה על מרחב ירושלים, מדבר יהודה וים המלח, דרום השומרון וגוש עציון, והמהדרין אף נשבעים בימינם שזו הנקודה הדרומית ביותר בארץ בה רואים את החרמון. במלחמת המפרץ הוצבה כאן סוללה של טילי פטריוט, כדי להגן על מרחב ירושלים. ד"ר דוד עמית ז"ל גילה דרך מקראית שחצתה את רכס הכנוב בדרכה מגב ההר אל עין גדי, בה אולי צעדו לוחמיו של המלך יהושפט לאחר ניצחונם על צבאות עמון מואב ואדום בראש מעלה עין גדי בדרכם אל עמק הברכה בו "ברכו את ה'" (דברי הימים ב' פרק כ'). עקב תנאי האקלים הלא סימפטיים בראש הרכס והעובדה שקשה לגדל יבול באדמות הטרשים שלו, לא התפתחו כאן יישובים ערביים. והנה הקשר מפתיע בין האזור לבין חג החנוכה: ממש למרגלות הרכס- וליד הכפר הערבי שויוח, נמצא 'ביר א- זעפרן', המזוהה עם באר אספר, שם הסתתרו יונתן ושמעון, בימים הקשים ביותר של מרד החשמונאים- לאחר מותו של יהודה בידי המצביא היווני בכחידס בשנת 160 לפני הספירה.

הפעם, בניגוד למנהגינו ועקב הדרך הארוכה יחסית, נפגשנו לא במקום הסיור עצמו אלא בכניסה לאפרת. יורדים לכיוון ספר המדבר כשברקע ההרודיון, פונים ימינה בצומת ה—T, ואפילו שאנו תושבים וותיקים פחות או יותר בגוש- הדרך דרומה מתחילה להפתיע אותנו. חולפים על פני הפנייה למעלה עמוס, ונכנסים לאפיקו של נחל ערוגות ובהמשך ליובלו- ואדי אברהים. 'ואדי ארבע העונות', תקרא לו מאוחר יותר אילנה, כאשר כל עונה נכרת כאן בנוף. מתחילים לטפס, ובשלב כלשהוא הקליטה בטלפון תמה. מגיעים לשער פני קדם, חיילת נחמדת עומדת בכניסה. איך תופסים את אילנה המארחת? מסתבר שאנשי היישוב מתורגלים, וכאשר הנוסעים ליישוב מאבדים קליטה, סימן שבעוד מספר דקות הם כאן למעלה.

על הגבעה שעליה שוכן כיום פני קדם קם בשנת 1994 מוסד חינוכי בשם 'מצודת דוד', שתופעל בידי אנשי מיצד אך נסגר לאחר כמה שנים. בינתיים, במזרח בנימין, החל להתארגן גרעין מתיישבים בשם 'עפני', שהתעתד לעלות על אחת הגבעות באזור. העלייה לא התבצעה עקב בעיה בהסדרת הקרקעות, ואנשי הגרעין חיפשו את מבוקשם באזור גוש עציון. המקום הראשון שהוצע להם היה על הציר שבין צומת ה-T לאפרת, אך כאשר חברי הגרעין הגיעו למקום הם הביטו דרום- מזרחה, ראו את רכס הכנוב הגבוה, בקרו במקום והתאהבו בנוף ובאווירה.

אילנה מציגה את עצמה, הגיעה לכאן לפני 12 שנה. אדריכלית במקצועה ומשמשת גם כרכזת הקהילה של היישוב הצעיר. פני קדם בתנופת קליטה בשנים האחרונות: משפחות חדשות מגיעות, כפר סטודנטים חדש נפתח השנה, בניית הקבע מתקדמת במרץ. לא נייגע אתכם בתיאור הבעיות הפרוצדוראליות הקשורות בבניה ביישוב, רק נציין שלאט לאט ובסיוע אנשי היישוב ותומכים מבחוץ, הן מתחילות להגיע, אינשאללה, אל פתרונן. רבים מתושבי היישוב נוסעים יום- יום לעבודה בגוש עציון, בירושלים, ואפילו במרכז. בתקווה שיום אחד ייבנה הכביש החדש המתוכנן, ויחסוך את הפיתולים והעליות של הכביש הנוכחי.  

עולים לכיוון בית הכנסת, כשלידו שוכן גן משחקים. הגן סטנדרטי משהו, אבל אני לא מכיר גן בארץ שיש ממנו נוף מדהים כל כך. מערבה לגוש עציון ויישובי הר חברון, מזרחה לים המלח ומדבר יהודה, גם אפיק הארנון נראה מבעד לבקע. ביום טוב, נשבעים ביישוב (וסליחה על הקלישאה- באמת הגענו ביום מעונן)- רואים פה עד ערד בדרום ולעיתים את החרמון הסבא  בצפון. גם אני לא האמנתי, אבל באתר הרשמי של היישוב יש תמונות של ההר המושלג, לבן על גבי צהוב. יישוב שמה שמאחד את תושביו זה האהבה לנוף, הגדיר כאן אחד האנשים. מעלינו עמוד גבוה עם שבשבת: החלום של מיכאל לוריא, עוד נפגוש בו, זה להקים כאן חוות טורבינות רוח- דוגמת זו שבגולן או על הגלבוע. אישורים עדיין אין, אבל בסיוע החטיבה להתיישבות הוקם כאן מודד רוח. רוחות במהירות של 142 קמ"ש כבר נמדדו כאן, וגגות ועמודי חשמל כבר עפו מעוצמתן. נכנסים לבית הכנסת, קראוון גדול, אבל עדיין קראוון. מחכים לבניין הקבע. רב ליישוב גם אין, אבל מסתבר שיש כאן כמה נשים תלמידות חכמים, המעבירות שיעורי תורה ביישוב.

מתחילים לצעוד ביישוב עצמו- ומגיעים למבני הקבע. לצד בנייה סטנדרטית (לנדלניסטי"ם שבין הקוראים: כל משפחה מקבלת כאן חצי דונם ועוד דונם לחקלאות זעירה- על פי תב"ע פנימית של היישוב), יש כאן כמה מבנים שאפעס, איך נגדיר את זה, לא היו משתלבים יפה ברחוב המרכזי של אלון שבות. בין השאר נצפה מבנה בצורת כדור, שאילנה נתנה הסבר ממצה על מהותו ההנדסית. מה שכן, הנוף כאן מושלם, כמעט מכל נקודה ביישוב רואים את המדבר על גבעותיו המעוגלות. התחנה הבאה היא כפר הסטודנטים, והחבר'ה הצעירים נמצאים בעיצומו של שיפוץ החלל המרכזי שאמור להפוך למועדון ולאולם אירועים. אחד המטיילים מרגיש צורך לסייע לאחת הסטודנטיות בהתקנת כיסא, ובינתיים בועז, מנהל הכפר, סוקר את התפתחותו. בועז הוא נציג של עמותת קדמה, המפעילה כפרי סטודנטים ביהודה, שומרון, בקעת הירדן ורמת בגולן, בין השאר ברימונים, מעלה אפרים, שמעה, קצרין ואלמוג. הסטודנטים שמגיעים לכאן מקבלים מלגה של 10,000 ₪ ללימודים והנחה בשכר דירה, ומתחייבים לתת 300 שעות בשנה לקהילה, שמיושמים כאן בעבודה עם נוער היישוב ובחקלאות. הסטודנטים שמתגוררים כאן לומדים ברובם במכללת הרצוג בגוש, אך גם נציגות של האוניברסיטה העברית, בצלאל ומכללת אשקלון נצפתה כאן. מפתח ייצוג המינים בכפר הוא בערך 50%-50%, מה שנותן כמובן תקווה לעתיד... על פי בועז, לאחר שנתיים של שהות בכפר מתבקשים הסטודנטים אחר כבוד לעזוב, כיוון שהחוויה וה"היי" מוצו, והם כמובן מוזמנים להצטרף לגרעיני ההמשך של קדמה.

סיימנו את הסיור ביישוב עצמו- וזה הזמן לצאת לשטחים החקלאיים שסביבו. פגישה תואמה לנו עם מיכאל לוריא על הכביש מחוץ ליישוב, אבל- השער נעול, החיילת נעלמה, ולמותר לציין שאין כאן קליטת טלפונים. לאחר מספר דקות של המתנה רכב שנכנס ליישוב פתח לנו את השער, אך האנקדוטה הזו המחישה לנו את הבראשיתיות של החיים כאן, על הרכס המבודד. בעוד שברוב יישובי הגוש כבר התקבעו להם החיים, כאן ממשיכות ארבעים וחמש משפחות היישוב ליצור כמעט יש מאין. ככה כנראה נראו יישובי הגוש המרכזי לפני כשלושה עשורים. אבל חסל סדר הרהורים לא חשובים, ליד מטע הזיתים שעל הכביש הראשי מחכה לנו הפתעה אמיתית: מיכאל ארגן פינת טעימות עם שמן זית אורגני מעשה ידיו, קרקרים לטבל בהם את השמן ולגימה של יין משובח- גם הוא מכרמי האזור. מיכאל סיפר לנו על הקשיים בקיום החקלאות באזור, על ההתנכלויות לעצי הזית על ידי כפריי הסביבה, ועל ביקור מפתיע של קבוצת מתנדבים נוצרים מכל העולם שהגיעו לכאן כדי להשתתף במסיק ובגאולת ארץ הקודש.

קפיצה קטנה לצד השני של הרכס- ליישוב מיצד- ואנחנו כבר בעולם אחר. בניגוד לפני קדם- האח הקטן יותר, מיצד הוא יישוב הרבה יותר ותיק: עלה אל הקרקע באב תשד"מ, והחליף היאחזות נח"ל שעלתה שנה קודם לכן. היישוב גם גדול הרבה יותר: בשנת 2015 היו כאן כ-580 תושבים, וכיום נבנות כ-70 יחידות דיור על ידי חברת אריאל. גם אופי המתיישבים הוא אחר- וכאן מתגוררת אוכלוסייה חרדית.  השם הרשמי של היישוב הוא אספר- על שם הבור בו הסתתר יונתן החשמונאי (עיין למעלה). שמנו פעמינו אל ביתו של הרב ישראל גולדשטיין- רב היישוב שסיפר לנו על שנותיו הראשונות. גולדשטיין הוא בנו של ראש ישיבת התפוצות, הרב מרדכי גולדשטיין ז"ל, איש רב פעלים שהלך לעולמו בשנה האחרונה. סביב הישיבה שבירושלים התגבש גרעין של בעלי משפחות, שביקשו למצוא מקום להתיישב בו- הרחק מהמולת העיר הסואנת. ראשי הגרעין קבלו מהמנהל האזרחי שטח ליד מעלה אדומים, איפה שהיום נמצאים מבני המשטרה מצפון לכביש מס' 1. לאחר מספר שנים, וכאשר הדברים לא זזו, פגש הרב גולדשטיין במנחם פריד- ממקימי נווה דניאל, שהציע לו להתחבר עם תנועת התיישבות כדי לקבל גב למהלכי ההתיישבות, וגולדשטיין בחר להתחבר עם פא"י (תנועת פועלי אגודת ישראל- מנוחתה עדן). בפגישה עם מתתיהו דרובלס- שהיה יו"ר הסוכנות, טען האחרון שלחרדים אין מה לחפש בגוש עציון, אך גולדשטיין הבחין שעל הקיר מאחורי דרובלס פרוסה מפה עם נקודות ירוקות- ישובים קיימים, ונקודות אדומות- יישובים בתכנון. הפור נפל על הנקודה האדומה שבראש רכס הכנוב, ובשנת תשד"מ עלו לכאן 17 משפחות, כמניין טוב.

בשנה וחצי הראשונות לקיומו של היישוב המים הגיעו במיכליות, ומיצד חוברה לרשת החשמל רק עשר שנים לאחר עלייתה אל הקרקע. רק טלפון אחד היה ביישוב- בבניין המזכירות. גולדשטיין סיפר כי עד שנות ה-90 היה הולך מכאן ברגל לחברון דרך סע'יר ושויוח, ופעם אחת אף לקח את בניו להליכה רגלית דרך יישובי הר חברון ועד לחוף הים באשקלון. כיום נותרו מהגרעין הראשוני רק שבע משפחות, ורבות מהמשפחות שבאות כיום ליישוב מחפשות דיור במחיר שפוי, עקב העלייה האסטרונומית של המחירים ביישובים החרדים. ביישוב פועלים שני כוללים, ואף ישיבה לצעירים, אותה מתפעל בנו של אורי לופליאנסקי.

מוזמנים בחום ובשמחה להצטרף אלינו לסיור הבא- עדיין במזרח גוש עציון