מבת עין לעין חובלה
דוח מסלול לכיתה א בת עין
נקודת התחלה : בית הספר
נקודת סיום: בית הספר
אורך המסלול: 1.5 ק"מ
זמן המסלול: כ-3 שעות
צבע שביל: כחול
נקודות עצירה: חורבת הילאל, עין חובילה,
רקע:
בשנה זו נטייל באותו מסלול גם בסתיו וגם באביב. הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על עונות השנה (טיול 1), החי והצומח (טיול 2), ויושם דגש על השינוי בטבע סביבנו בעקבות עונות השנה המתחלפות, שלכת, פריחה שונה, בע"ח שונים וכו'
איך הולכים?
מבית הספר לכיוון הכניסה ליישוב עד לחורבת הילאל. מהחניה של חורבת הילאל פונים צפונה (שמאלה) והולכים על שביל ג'יפים המסומן בסימון שבילים כחול עד למעיין. נחזור לבית הספר באותה הדרך בה באנו.
נקודות רלוונטיות לאורך המסלול-
התייחסות לחורבה וליישוב היהודי הקדום
אורנים בחורבת הילאל
עץ אורן:
- אופציה התבוננות מעמיקה בעץ (נספחים)
- סיפור האורן שלא שמח בחלקו (נספחים)
- שכל אחד יקח עלה, למה העלים דומים? למחטים!
האורן אורח כאן בארץ, הוא לא ארץ ישראלי. הוא מגיע מארצות קרות עם הרבה שלג ולכן יש לו מחטים, אם היה לו עלה רגיל ורחב היה מצטבר עליו שלג והוא היה נופל ואולי גם מפיל אפילו ענפים.
- לאורן קוראים אורן כי הוא אוהב אור. נובט בשמש (בניגוד לאלון)
- קקל שתלו הרבה אורנים כי הוא זול, נובט בשמש, צומח מהר, ולא צריך שיטפלו בו
- האורן הוא ירוק עד ולא נושר בניגוד למה שסיפרנו בכיתה
- תמצאו לי איצטרובל סגור, פתוח, ומכורסם!
האיצטרובל נסגר בגשם כדי להגן על הזרעים שמסתתרים בתוכו שלא ירטבו.
הוא נפתח כשחם והזרעים נופלים החוצה ונובטים.
האיצטרובל המכורסם מתכרסם ע"י חולדות שמקלפות את הקשקשים שלו כדי להגיע לזרע שמסתתר בפנים. זו התנהגות נלמדת, חולדות לומדות את זה מההורים שלהן, מי שלא למדה לא תדע לעשות את זה
תחנה2
בסתיו:
סיתווניות/ חצבים
סיפור פיקי הפקעת
להראות בצל
הסבר על גיאופיטים- פקעות. למה הן פורחות בתקופה קשה כזאת
בסתיו:
להכין סימניות מעלים: דפים גזורים לרצועות, טושים ומדבקות, מסקינגטייפ לעטוף את הסימניה
באביב:
הסבר על האבקה בפרחים
מתודה לאכול סוכריה מתוך קערת קמח בלי ידיים. הקמח נדבק לפנים כמו באבקנים לחרקים..
(למשקיעים: להכין קתר מחושים, עלי כותרת לצלחת הקמח)
הדרכה על פרפרים
בינגו פרחים וצמחים (נספחים)
סירה קוצנית:
נראה את הסירה הקוצנית כדוגמא לשיח ונספר מעט על מאפייניה ושימושי האדם בה
צבי ארץ ישראלי: (תמונה בנספחים)
לחפש תחנת הרחה (קקי של צבי) לשאול אותם מזה?
לספר על הצבי-
סימון טריטוריה, חיי החברה של הצבי, הסוואה, חושים מחודדים,
מתודה : לשחק את משחק המדליות על הצבי.
איך המשחק מתנהל: כל פעם המדריך שואל מי הילד הכי...(לפי המדליות/כרטסיות שיש לו)
לדוג': מי הילד הכי מהיר? ואז לוקחים את כל הילדים שמצביעים ומשחקים משחק של מהירות: תופסת, סתם תחרות ריצה, תיפסוני וכ'ו. הילד שלא נתפס או שניצח או שאתם החלטתם מקבל את הכרטיסייה/ מדלייה.
ככה עושים על כל מיני תכונות של הצבי: קופץ הכי גבוה, הכי אוהב את הבית, רואה הכי טוב, עדין וכ'ו.
על גבי הכרטיסיות רשום מספר שורות על התכונה. כל ילד שקיבל כרסייטה בסוף מקריא את מה שרשום וככה הם לומדים בצורה חוויתית.
מדליות הצבי הא"י.pdf
עין חובילה
עץ מילה סורית:
המילה היא עץ נשיר שעומד בשלכת בסתיו ובחורף וזו הזדמנות טובה להזכיר את שלמדנו בשיעור
מעין:
הסבר על מעיין שכבה
מתודה: משימה לצייר מה שרואים בטיול בסתיו ולצייר מה שרואים באביב ולהשוות- שינוי בטבע
נספחים:
התבוננות מעמיקה בעץ (נספחים)
שאל את הילדים:
מתנדב שיעמוד ליד הגזע ויצביע ויראה לכולם
שאל את המתנדב, האם הגזע הוא: רחב / דק.?
מרקם הקליפה של הגזע הוא: מחוספס / חלק?
נסו להזיז את הגזע. הגזע הוא: חזק / חלש?
מתנדב שילך ויצביע ויראה לכולם איפה
שאל את המתנדב, האם השורשים הם: רחבים/ דקים?
נסו להזיז את השורש. השורש חזק/ חלש?
האם לאלון יש הרבה/ קצת שורשים?
מתנדב שילך ויצביע ויראה לכולם ענפים
שאל את המתנדב, האם הענף הוא: רחב / דק.
מרקם הקליפה של הענף הוא: מחוספס / חלק.
נסו להזיז את הענף. הענף הוא: חזק / חלש.
מתנדב שילך ויקטוף/ יאסוף מהרצפה עלים ויחלק לכיתה
שאל את הכיתה: צורת העלה רחבה/צרה
באיזה צבע העלים ירוק/ חום
האורן שלא שמח בחלקו/ בלה ברעם
בַּהֲרֵי הַגָּלִיל צוֹמֵחַ יַעַר. וּבַיַּעַר עֵצִים לָרֹב, שִׂיחִים צִפּוֹרִים שֶׁמְּנַתְּרוֹת וּמְצַיְּצוֹת בְּשִׂמְחָה.
בַּיַּעַר הַזֶּה גָּר שַׂר הַיַּעַר. הוּא מְטַיֵּל וּמַקְשִׁיב לַקּוֹלוֹת. עֶרֶב אֶחָד יָצָא לְטַיֵּל,
וְהִנֵּה בִּקְצֵה הַיַּעַר עוֹמֵד שָׁתִיל אֹרֶן וּבוֹכֶה. שָׁאַל אוֹתוֹ שַׂר הַיַּעַר:
"לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה אֹרֶן יָקָר?"
"לְכָל הָעֵצִים נָתַתָּ עָלִים רַכִּים רַעֲנַנִּים וְרַק לִי מְחָטִים דּוֹקְרָנִיּוֹת. אֲנִי רוֹצֶה עָלִים שֶׁל זָהָב.
מַבְרִיקִים נוֹצְצִים וַאֲנִי אֶהֱיֶה יָפֶה מִכָּל הָעֵצִים"
חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ שַׂר הַיַּעַר וְאָמַר: "טוֹב, מָחָר עִם בֹּקֶר יִהְיוּ הֶעָלִים שֶׁלְּךָ מִזָּהָב." כָּךְ אָמַר וְהָלַך…
הָאֹרֶן הַקָּטָן נִרְדַּם. עִם בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר וְהִנֵּה הֶעָלִים שֶׁלּוֹ… מִזָּהָב.
כַּמָּה יָפֶה הוּא הָאֹרֶן, אָמְרוּ כָּל הָעֵצִים, אֵין יָפֶה מִמֶּנּוּ…
עוֹד הוּא שָׂמֵחַ, וְהִנֵּה מַגִּיעַ אִישׁ וְשַׂק עַל גַּבּוֹ.
"אוֹהוֹוֹ, עָלִים מִזָּהָב, כַּמָּה יָפִים וְנוֹצְצִים הֵם" אָמַר הָאִישׁ. נִגַּשׁ וְקָטַף אֶת כָּל הֶעָלִים, מִלֵּא אֶת הַשַּׂק, וְהָלַךְ שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר לְדַרְכּוֹ.
נִשְׁאַר הָאֹרֶן הַקָּטָן בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ…
שָׁמַע זֹאת שַׂר הַיַּעַר, הִתְקָרֵב אֶל הָאֹרֶן וְשָׁאַל: "לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה אֹרֶן יָקָר?"
אֵינִי רוֹצֶה עָלִים שֶׁל זָהָב . תֵּן לִי עָלִים מַבְרִיקִים שֶׁל זְכוּכִית- שְׁקוּפִים, נוֹצְצִים,
וַאֲנִי אֶהֱיֶה הַיָּפֶה מִכָּל הָעֵצִים."
חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ שַׂר הַיַּעַר וְאָמַר: "טוֹב, מָחָר עִם בֹּקֶר יִהְיוּ הֶעָלִים שֶׁלְּךָ מִזְּכוּכִית."
אֹרֶן הַקָּטָן נִרְדַּם. עִם בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר וְהִנֵּה, הֶעָלִים שֶׁלּוֹ… מִזְּכוּכִית.
כַּמָּה יָפֶה הוּא הָאֹרֶן, אֵין יָפֶה מִמֶּנּוּ, אָמְרוּ כָּל הָעֵצִים.
עוֹד הוּא שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר וְהִנֵּה.. רוּחַ שׁוֹבָב מִשְׁתּוֹלֵל בֵּין הָעֵצִים… נָפְלוּ כָּל הֶעָלִים אַרְצָה וְנִשְׁבְּרוּ.
נִרְגְּעָה הָרוּחַ וְהָאֹרֶן הַקָּטָן נִשְׁאַר עֵירֹם וְקֵרֵחַ. בָּכָה הָאֹרֶן וְהִתְיַפֵּחַ.
הִגִּיעַ שַׂר הַיַּעַר אֶל הָאֹרֶן… וְשָׁאַל אֶת הָאֹרֶן: "לָמָּה תִּבְכֶּה אֹרֶן יָקָר?"
"אֵינִי רוֹצֶה עֲלֵי זְכוּכִית שְׁקוּפִים- מַבְרִיקִים. תֵּן לִי עָלִים רַכִּים יְרֻקִּים, כְּמוֹ כָּל הָעֵצִים."
חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ שַׂר הַיַּעַר וְאָמַר: "טוֹב, מָחָר בַּבֹּקֶר תִּהְיֶה לָבוּשׁ בְּבֶגֶד יָרֹק."
וְכָךְ הָיָה. הָאֹרֶן הַקָּטָן נִרְדַּם וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר עִם בֹּקֶר, רָאָה וְהִנֵּה יֵשׁ לוֹ בֶּגֶד רַעֲנָן יָרֹק.
וְכָל הָעֵצִים שֶׁבַּהֲרֵי הַגָּלִיל מִתְלַחֲשִׁים כַּמָּה יָפֶה הוּא הָאֹרֶן…עוֹד הוּא גֵּאֶה וּמְאֻשַּׁר
וּפִתְאוֹם…
מִי זוֹ בָּאָה בִּקְפִיצָה? עִזָּה פְּזִיזָה, עוֹלָה וּמְטַפֶּסֶת עַל הָאֹרֶן:
- אֵיזֶה עָלִים יְרֻקִּים, כַּמָּה טְעִימִים, כַּמָּה רַכִּים וּמְתוּקִים…
וְכָךְ לִחֲכָה עִזָּה-פְּזִיזָה אֶת כָּל הֶעָלִים וְחָזְרָה שְׂבֵעָה וְעַלִּיזָה. בָּכָה אֹרֶן וְהִתְיַפֵּחַ.
שָׁמַע אֶת בִּכְיוֹ שַׂר הַיַּעַר שׁוּב הִגִּיעַ אֶל הָאֹרֶן וְשָׁאַל: מַה לְךָ אֹרֶן יָקָר? לָמָה אַתָּה בּוֹכֶה?"
עָנָה אֹרֶן וְאָמַר:"אֵינִי רוֹצֶה עָלִים רַכִּים וְרַעֲנַנִּים, אֲנִי רוֹצֶה בַּחֲזָרָה אֶת עֲלֵי הַמְּחָטִים הַדּוֹקְרָנִיּוֹת. אֶגְדַּל לִי וְאַף אֶחָד לֹא יָרַע לִי."
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי לַיְלָה, וְהָאֹרֶן הַקָּטָן נִרְדַּם. בַּבֹּקֶר קַם וְהִנֵּה הֶעָלִים שֶׁלּוֹ עֲלֵי- מְחָטִים, אֲרֻכִּים, חַדִּים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים,
וְהָאֹרֶן הַקָּטָן מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
