נחל הפירים ואמת הביאר
דוח מסלול לכתות ד
נקודת התחלה : גבעת הדגן
נקודת סיום: אמת הביאר
אורך המסלול: 3.5 קמ
זמן המסלול: כ-4 שעות שעות
צבע שביל: שחור
נקודות עצירה: תצפית גבעת הדגן, פירים, קמרון רומי תת-קרקעי, עין מערה, עין האמה, אמת הביאר
רקע:
בשנה זו הטיולים עוסקים בימי בית המקדש השני והקשר העמוק של גוש עציון וירושלים. הקשר מתבטא הן במובן הפיזי של אמות המים שהעבירו מים ממעיינות גוש עציון לירושלים ולמקדש (טיול 1) והן בקשר נפשי ורוחני כפי שמתבטא במרד בר כוכבא שהתחולל כאן בגוש עציון כמו בכל מרחבי יהודה וחרותה על דגלו הסיסמא "לחירות ציון" (טיול 2)
תיאור המסלול:
בטיולנו נלך צמוד לאמות מים מימי בית המקדש השני, אשר סיפקו מים לירושלים המתפתחת וגדלה, ושרדו עד ימינו. בחלק מהאמה זורמים מים עד היום ואנו אף נוכל להיכנס אל מתחת לפני הקרקע ולעבור בקטעים אלו. בנוסף לאמות, נחלוף דרך חלקות גפנים מדהימות ביופיין ודרך תצפיות על בריכות שלמה ועל הכפר הציורי ארטס.
נפתח בתצפית מראש גבעת הדגן, נשוב לעבר מגרש החניה שבשער גבעת הדגן ונאתר את אחד הפירים של המנהרה הקצרה של אמת הביאר, שחצתה את הרכס לכיוון בריכות שלמה. השביל המסומן לאורך הפירים יוליכנו אל האמה הבנויה על גבי קירות תמך גבוהים. נצעד בסמוך לאמה “נגד כיוון הזרימה” (דרומה), ברכס ממול נבחין בקטעי “אמת הערוב”, נשקיף אל מנזר דיר אל בנאת (מנזר הבנות) הקדום, שבצד אפיק הנחל המעובד, ונגיע אל הסכר הקדום שלרגלי הסכר הבריטי, שעליו חוצה את העמק הכביש המטפס מזרחה ודרומה אל לב העיר אפרת.
מהסכר נמשיך בשביל הרחב והנוח לאורך ערוץ נחל הפירים מעל מנהרת הפירים הארוכה שהעניקה לו את שמו. היא נמשכת מכאן דרומה לאורך 2.8 ק”מ עד ראשיתה בעין האמה. כעבור כמה עשרות מטרים, נסור מהשביל מזרחה (משמאל לשביל) אל הקמרון הרומי התת-קרקעי שהשתמר בשלמותו מעל מפלס המנהרה. כעבור כ- 1.5 ק”מ נסור מהשביל הראשי בשביל צדדי מערבה (מימין לשביל) אל עין המערה (עין מע’רה) נשוב לשביל הראשי ונגיע אל עין האמה. נוכל להיכנס אל מערכת המים התת-קרקעית וללמוד את רזיה. גרם המדרגות העתיק (שבגינו נקרא המעיין גם עין אלדרג’) יוליכנו אל חדר מרכזי שממנו נוכל לצעוד ולזחול בנקבת המעיין הטבעית עד ראש הנביעה. נשוב משם לחדר הראשי וניכנס לראשיתה של מנהרת הפירים הארוכה. כעבור 80 מ’ של הליכה שפופה, פה ושם גם “על ארבע”, נגיע אל הפיר הראשון. המשך המנהרה מכאן צפונה נמצא במפלס נמוך במספר מטרים, על גבי שכבת מי התהום שמימיה נוספו, כאמור, למי המעיין. קטע זה אינו עביר למטיילים ולפיכך נטפס במעלה הפיר על גבי סולם ברזל ונצא אל פני השטח.
נקודות רלוונטיות לאורך המסלול-
תצפית גבעת הדגן.
מכאן נוכל להשקיף על איזור בריכות שלמה, כיום בשטח הרשות הפלסטינית, על התל המקראי עיטם (ח’ אל-ח’וח) ועל הכפר ארטס עם המנזר המרשים שמדרומו. הבנייה הצפופה בבקעת אל ח’אדר וברכס דהישה סוגרת כטבעת על האתרים הסמוכים לבריכות, ורכסי בית ג’אלה והר גילה נצפים למרחוק.
האמה
האמה היא חלק ממפעל הנדסי ענק הכולל מנהרות, גשרים ואמות לאורך עשרות קילומטרים, מפעל שבו הובלו המים ממעיינות גוש עציון לבריכות שלמה ומשם לירושלים.
בימי הבית הראשון הסתפקה אוכלוסיית העיר בשני המעיינות הקיימים בירושלים, אולם בימי בית שני העיר גדלה. הפתרון המיידי היה חפירת בורות מים גדולים לאגירת מי הגשם. אגירת מי הגשם נשארה כמעט עד ימינו הדרך החשובה לאיסוף מים בירושלים.
מלבד תושבי ירושלים הגיעו אל העיר בשלושת הרגלים מאות אלפי עולי רגל אשר הכפילו את אוכלוסיית העיר במאות אחוזים. מצוקת המים בירושלים הפכה קשה משנה לשנה והעמידה את עולי הרגל בסכנת התייבשות חמורה. הסכנה גדלה, כמובן, בשנות בצורת כשהמעיינות התדלדלו, ופתרון הבורות כבר הפסיק להיות רלוונטי. סיפור מעניין הממחיש את המצוקה מספרת מסכת תענית (דף י"ט עמוד ב'): התלמוד מספר, שכשהגיע הרגל, ולא היה לישראל שבירושלים מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון, מעשירי ירושלים ופרנסיה, לאדון נוכרי וקנה ממנו 12 בורות מים כדי שיהיו לכל עולי הרגל מים לשתותם
הזרימה באמות מחייבת מקור מים עשיר במעיינות וגבוה יותר. לפיכך הגיעו מהנדסי המים הקדומים לכאן, לגוש עציון. מלכי בית חשמונאי ואח"כ הורדוס בנו מפעל שלם של אמות מים לירושלים.
למפעל שתי מערכות - המערכת הראשונה שהובילה מים ממעיינות בגוש עציון ובהר חברון אל בריכות שלמה, והמערכת השניה - מבריכות שלמה לירושלים. בריכות שלמה שימשו מאגר מים ונקודת ויסות ושליטה על המפעל.
המערכת הראשונה כוללת שתי אמות- אמת הביאר שלאורכה הלכנו היום שאורכה 4.7 ק"מ, והיא מתחילה כאן בנביעה של עין ביאר(ביאר-בור,באר בערבית) ואמת הערוב המובילה מים מהכפר אל ערוב.
המערכת השניה היוצאת מבריכות שלמה כוללת 3 אמות: האחת להרודיון (ארמונו של הורדוס, ליד תקוע של ימינו) ושתי אמות לירושלים - האמה העליונה- לעיר העליונה (הרובע היהודי של ימינו) והאמה התחתונה- לבית המקדש.
האמה התחתונה שהיא הקדומה יותר נבנתה, כנראה, כבר בימי החשמונאים, והיא הובילה מים מעין עיטם (ליד בריכות שלמה) לעיר התחתונה בירושלים. על אמה זו אנחנו קוראים במקורותינו- "אמת המים היתה הולכת לו (לבית המקדש) מעין עיטם"(מסכת מידות א' ט'), אזכור מרגש נוסף במסכת יומא לא- "במי אמת המים מעין עיטם היה טובל הכהן הגדול ביום הכיפורים".
האמה העליונה הינה הקטע העיקרי של מפעל המים, ואורכה כ-40 ק"מ, השיפוע שלה מתון מאד- פחות מ-1מ' לק"מ. הורדוס היה אחראי לבניית רובו של מפעל המים – הוא בנה את בריכות שלמה, את האמה לעיר העליונה, את האמה להרודיון ואת אמת הביאר. יוסף בן מתתיהו מספר שהשלב האחרון במפעל, אמת הערוב, נבנה ע"י הנציב הרומי פונטיוס פילטוס כ-50 שנה לאחר מות הורדוס
עין המערה (עין מע’רה)
מעיין זעיר הנובע במערה טבעית ומזרים את מימיו אל חלקות שלחין, שצינורות פלסטיק מודרניים להשקיית השעועית, הדלעת ושאר ירקות משתלבים בתעלות העפר המסורתיות.
אמת הביאר
אמת הביאר שעדין זורמים בה מים, נחשבת לאחר מאמות המים העתיקות והמרשימות ביותר בארץ על אף שהיא אמה קצרה יחסית ואורכה 4.7 ק"מ בלבד. האמה מובילה מים לבריכה העליונה שבברכות שלמה משם מוזרמים המים לירושלים.
באמה זו ניתן לראות ניקבה, אמה ומנהרה במרחקים קצרים זה מזה. תחילתה במעין "עין ואדי אל ביאר" הנובע מתוך מחילה קרסטית שאורכה מגיע ל84 –מטר והמערה מצויה בסלעי גיר וחוואר.
הנכנס לפתח יורד במדרגות בנויות עד לאולם. מכאן מובילה צפונה ניקבת הפירים המלכותית של הביאר. מקצהו הדרומי נמשכת המחילה הקרסטית עד הנביעה. לאורך המחילה הקרסטית זורמים מי המעיין בדרכם לניקבת הפירים.
בתת הקרקע לא שמרו החוצבים באופן מדויק על כיוון ההתקדמות ונראה כי החוצבים סמכו על ניסיונם בשמירת הכיוון הכללי.
לאורך האמה הובחנו בבירור שני שלבי בניה שונים: השלב הקדום הרחב יותר ( החשמונאי/רומי) והשלב המאוחר (עותומני/בריטי).
אורך האמה הכללי 4.7 ק"מ בעוד המרחק בקו אויר מנקודת המעיין ועד בריכות שלמה הוא 4 ק"מ. ראשית האמה בגובה 870 מטר מעל פני הים אך מהיותה מתחת לפני הקרקע יש להפחית ממספר זה כ- 10מ'. האמה מסתיימת בבריכה העליונה שגובהה כ- 800 מ' מעל פני הים ומכאן שהשיפוע הכללי של האמה הוא 12.8 פרומיל.
