בשבועות הקרובים נראה את התורמוסים פורחים במלוא הדרם, לתורמוס פריחה מרשימה ובולטת וסיפורים רבים נקשרו בו.
תורמוס ההרים הוא צמח חד שנתי שגובהו 50-80 ס"מ. התורמוס גדל לרוב באוכלוסיות צפופות וגדולות בבתות ובשדות בור באזורי ההר והגבעות, לעתים קרובות ליד תילים עתיקים וישובים נטושים. בארץ גדלים שמונה מינים הפורחים בחודשים פברואר-אפריל בצבע כחול עז.
התורמוס מופיע רבות בספרות חז"ל:
זרעי התורמוס עשויים לשמש כמזון עשיר בחלבון ושמן אך הם מכילים חומרים רעילים ממשפחת האלקלואידים המעניקים לצמח טעם מר. חומרים אלו מגינים עליו משיני אוכלי עשב ואוכלי זרעים. על מנת להכשירו למאכל אדם נהגו להשרותו פעמים רבות במים. במסכת ביצה (כה ע"ב) מתואר אופן ההכנה של התורמוס: "ממשמע שנאמר ויעזבו את ה', איני יודע שלא עבדוהו? ומה תלמוד לומר ולא עבדוהו? אמר רבי אלעזר: אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו כתורמוס הזה, ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני". מפרש שם רש"י: "תורמוס - מין קטנית, עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה, והוא מר מאוד, עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה".
גם במסכת ברכות (דף ל"ח) נזכר שאת התורמוס שולקין 7 פעמים.
סיפור נוסף על התורמוס מופיע במס' שבת (לד.), במקום מתואר כיצד רשב"י מצא את המקומות בהם היו קברים ע"פ עדותו של אחד מזקני העיר לפיה במקומות מסויימים בן זכאי קצץ תורמוסים לתרומה (ומן הסתם הם כשרים ואין תחתם קברים).
