התן הזהוב (Canis aureus) הינו טרוף כלבי, בינוני, אשר משקלו הממוצע נע בין 8 ל-9 ק"ג (ישנם פרטים המגיעים ל-12 ק"ג). התן נפוץ בכל החבל הים תיכוני אך מצוי גם בצפון הנגב ובחלקים של מדבר יהודה.
אוכלוסיית התן הזהוב גדלה באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות, בשפלת יהודה בפרט ובמדינת ישראל בכלל.
התן הזהוב (Canis aureus) הינו טרוף כלבי, בינוני, אשר משקלו הממוצע נע בין 8 ל-9 ק"ג (ישנם פרטים המגיעים ל-12 ק"ג). התן נפוץ בכל החבל הים תיכוני אך מצוי גם בצפון הנגב ובחלקים של מדבר יהודה.
אוכלוסיית התן הזהוב גדלה באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות, בשפלת יהודה בפרט ובמדינת ישראל בכלל.
בסקר שערכתי עבור רשות הטבע והגנים בשנת 2010, מצאנו כי הגורמים הישירים והעיקרים אשר נחשבים כאחראים לגידול באוכלוסיות הללו, הינם מזבלות פתוחות והשלכת פגרי עופות (פסדים) בקרבת היישובים ואף בתוכם.
גורמים אלו מהווים מקורות מזון עיקריים וזמינים עבור המינים הנ"ל עקב הקלות הרבה שבהשגתם. כך, ביכולתן של אוכלוסיות אלו לגדול ולהתפתח הרבה מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של המערכת האקולוגית בה הם חיים.
אולם, לגידול המלאכותי באוכלוסיית התנים והשועלים קיימת השפעה משמעותית על שמירת הטבע בישראל. גידול מלאכותי של אוכלוסיות טורפים בבית גידול קיים, מעבר לכושר הנשיאה הטבעי שלו, עלול להשפיע באופן שלילי על אוכלוסיות המינים הנטרפים והמתחרים באותו בית גידול ואף בבתי גידול שכנים (עקב הגירה אל בית הגידול השכן). כך, כיום, יציבותן של מספר מערכות אקולוגיות נתונות בסכנה ממשית עקב לחץ טריפה מוגבר ועקב תחרות מוגברת.
לדוגמא: ההערכה המקובלת כיום הינה, כי הגורם הישיר לירידה באוכלוסיית הצבי הארצישראלי (Gazella gazella) בהרי יהודה הוא הגידול המשמעותי בקרב אוכלוסיית התנים באזור.
השפעה שלילית נוספת, ומסוכנת ביותר, על עולם החי בישראל נובעת מהקונפליקט הקיים בין החקלאים לבין חיות הבר המזיקות ליבוליהם, ומתגובתם האגרסיבית של החקלאים אל המינים "המזיקים" הללו. לדוגמא: ריבוי להקות התנים והנזקים אשר הם גורמים מובילים את החקלאים להשתמש ברעלים אסורים על פי חוק (כגון: רעל ה – "טמיק"), וזאת על מנת לחסל ולהדביר "מזיקים" אלו. ההרעלות מבוצעות בדרך כלל על ידי השלכת פגרים מורעלים בשטח הלולים כך שהתנים אשר יאכלו מהם יורעלו ויודברו. אולם, ההרעלה איננה נגמרת כאן, פגרי התנים המורעלים נאכלים גם הם על ידי מינים אחרים, כגון עופות דורסים, וגורמים לתופעה הנקראת הרעלה משנית. הרעלה משנית נובעת כתוצאה מאכילת פגרים מורעלים ולא כתוצאה מפגיעה מכוונת. עקב כך, העופות הדורסים מתים גם הם כתוצאה מאותה ההרעלה.
לכן, הרעלות מסיביות של מינים הנחשבים למזיקים כגון תנים ושועלים, עלולות לגרום לפגיעה משמעותית בכל שרשרת המזון והאקוסיסטמה בבתי הגידול. הרעלת הטורפים והדורסים הנמצאים בראש שרשרת המזון מביאה להתפרצות מחודשת של מזיקים אחרים עקב סילוק גורם מגביל לאוכלוסיותיהם. החקלאים מגיבים בשימוש נוסף ברעלים ובפגיעה נוספת בטורפים ובדורסים וכך במעגל מתמשך האדם והחקלאות פגעו קשה, בעבר ואף בהווה, באוכלוסיות הדורסים ובמינים נוספים ברחבי הארץ.
דוגמא להרעלה קשה, בתחום המועצה האזורית מטה יהודה, התרחשה בתאריך 7.1.08. בהרעלה זו נמצאו 97 פגרי תנים, פגר של אנפת בקר (Bubulcus ibis), פגר של זרון סוף (Circus aeruginosus) ופגר של עיט צפרדעים (Aquila clanga).
גורם בעייתי נוסף, הנובע כתוצאה מגידול באוכלוסיות התנים והשועלים, הינו הגברת הסיכון להתפשטות מחלות (כגון: כלבת) בקרב יישובי אדם, מחלות אשר נישאות על ידי מינים אלו.
לכן, רשות הטבע והגנים מנסה להילחם בתופעה בכל כוחה על ידי הגברת הפיקוח ודילול האוכלוסיות.
בתמונה: השלכת פסדים בהרי יהודה
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
