סיור למיטיבי קשב בעקבות סיפורו של המושב מבוא ביתר לזכרו של פרופ' משה ארנס, שר הביטחון ושר החוץ לשעבר במלאת 30 לפטירתו.
הספדים הרבים על פרופ' ארנס כולם שכחו פרט חשוב אחד לגביו. בעיני למרות שכיהן כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל, שגריר ישראל בארצות הברית, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד: דווקא הקמת מושב מבוא ביתר היא פרט מרכזי מאוד בביוגרפיה שלו.
מבצע אל ההר היה אקורד הסיום למלחמת העצמאות במרחב הרי יהודה. המלחמה אמנם תמה אך הותירה אחריה מצב מורכב שדרש פתרונות מיידיים, ובעשייה מורכבת זו לקח פרופ' ארנס חלק פעיל בפועל בידיו ולא רק כמנהיג ופוליטיקאי.
יישובים ערביים נטושים, ואלפי דונמים של אדמה שצריך היה ליישב על מנת לייצב את הנוכחות הישראלית בשטחים שנכבשו. מיעוט בידיים עובדות מתוך הצברים בארץ ועלייה המונית מכלל הגלויות של עולים ללא ידיעת השפה העברית וללא ניסיון חקלאי מודרני. מדינה צעירה עם כלכלת מלחמה העומדת בפני הכפלת גודל האוכלוסייה שלה בשנים בודדות. ועוד.
הפתרון הכולל שהוצע על ידי המוסדות נוסח באופן ציורי על ידי לוי אשכול, אז יו"ר מחלקת ההתיישבות בסוכנות: "ארץ שוממה, עם שומם, אלה צריכים להפרות האחד את השני". הפתרון שהוצע היה מורכב אך ליבו של הפתרון היה למעשה הקמת מושבי עולים חקלאיים על קוי הגבול של המדינה הצעירה.
אמנם היה זה רעיון יפה, אך בפועל מדובר היה בחזון קשה להגשמה שרבים ראו בו הימור מסוכן. בפני העולים ניצבו קשיים, מלבד קשיי הקליטה הרגילים. הם נאלצו להתמודד עם הקמת משקים חקלאיים כדי להתפרנס ללא ידע קודם, עם מגורים מרוחקים מכל יישוב ולא אמצעי תחבורה ועם חשש בטחוני מתמיד מפני חדירות של פדאיונים. כל אלה היו קשים מנשוא ורבים נכשלו בדרך ועזבו את המושבים.
ארנס, היה מן המובילים והדוחפים להקמת מושב על קו הגבול למרות הניתוק והסכנה, היה מי שהציע את השם "מבוא ביתר", נאבק במוסדות שהתנגדו להקמה בשל הריחוק והסכנה ונאחז בקרקע.
