מגבעת עוז דרך עוז וגאון, צומת הגוש, ההר הרוסי וסיום בכפר עציון
דוח מסלול לכיתה ה
נקודת התחלה: גבעת עוז- אום אטלע
נקודת סיום: כפר עציון
אורך המסלול: כ5 קמ
זמן המסלול: כ3.5 שעות
צבע שביל:
נקודות עצירה: אום אטלע, עוז וגאון, ההר הרוסי, כפר עציון
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
אך על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"ההתיישבות בגוש עציון בעת החדשה, טרום מדינה"
בשנה זו הטיולים עוסקים בהתחדשות היישוב היהודי בגוש עציון. נספר את סיפור ההקמה של גוש עציון בשנים שלפני הקמת המדינה, נספר על מספר נסיונות ההתיישבות, על היישובים הראשונים שקמו ערב הקמת המדינה, על המתיישבים הראשונים בגוש ועל האתגרים בפניהם עמדו.
איך הולכים?
נתחיל את טיולנו בתצפית ארי פולד שעל גבעת עוז (אום א תלע) ממנה נרד עם שביל הפונה צפונה (ימינה) ונלך איתו מרחק של כ2 קמ עד לחניה של שמורת עוז וגאון. נחצה את השמורה ממזרח למערב ונרד מהקצה הצפון מערבי שלה במדרגות אל "צומת הגוש" אותה נחצה בזהירות מרבית. נלך במקביל לכביש המוביל לעבר אלון שבות וכפר עציון (כמובן בהתאם לכללי הבטיחות. אם הדבר לא בטיחותי ניתן ללכת דרך מתחם רמי לוי) לאחר כמה עשרות מטרים מול יקב גוש עציון נפנה שמאלה לעבר ההר הרוסי. נחצה את הכרמים שבמעלה הגבעה ונטפס אל פסגתה מדרום. את הירידה מהגבעה נבצע מצידה הצפונה ונלך צפונה על שביל העפר המקיף את החטמ"ר ממזרח עד לחניה שבכניסה. מהחניה נמשיך בהקפת החטמ"ר ואחרי כמה עשרות מטרים נראה שביל שיורד צפונה (ימינה) איתו נלך עוד כ100 מטרים עד לשביל שיקח אותנו מערבה (שמאלה) אל כפר עציון.
אום- א-תלע
בתרגום חופשי- אם המעלה. נקראת גם גבעת עוז ומהווה נקודת תצפית חשובה על עמק ברכה, בו עוברת הדרך הראשית מירושלים לחברון. הגבעה היוותה שמורת טבע לאורך כל השנים, בייחוד בתקופת המנדט הבריטי בארץ. הממשל הבריטי פעל לייעור רב בארץ למטרות שונות- הן לייער אדמות שאינן ניתנות לעיבוד חקלאי ובכך לשמור על מאגר המים ולמנוע סחף (בייחוד בהר), והן לניצול קרקעות ציבוריות לגידול עצים להסקה.
בפסגת הגבעה נמצא אתר העתיקות חירבת אום א-טלע – בו נמצאו שרידי מצודה מהתקופה הפרסית, מעל שרידי יישוב מהתקופה הישראלית. בשל העובדה שאתר זה (גובהו 976 מעל פני הים) בולט למרחקים, יש משערים כי כאן מקום מגדל עדר הנזכר בתנ"ך: "ויסע ישראל וייט אהלה מהלאה למגדל עדר" (בראשית,לה,כא)
במגדל עדר נקשר גם אחד ממדרשי הגאולה הרואה בו מקום שממנו עתיד להתגלות מלך המשיח באחרית הימים. מדרש זה קשור לפסוק מספר מיכה "ואתה מגדל עדר עפל בת ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים".
כשעלו המתיישבים היהודים על הקרקע בשנת תרפ"ז 1927, בסמוך למקום שבו נמצא כיום צומת הכניסה לגוש עציון, נתנו ליישובם את השם מגדל עדר. הסיבה לכך היא שבתחילה הם רצו להתיישב בגבעת אום א-טלע, אשר מסורת עתיקה הצביעה עליה כמקום מגדל עדר הקדום, אך התנאים בגבעה היום קשים מידי למחייה. במלחמת העצמאות הלגיון הערבי הציב כאן תותחים שבהם הופגזו יישובי הגוש לפני נפילתם בידי האויב.
מצפור ארי פולד
בז’ תשרי תשע”ט 19.9.2018 מחבל דקר את ארי בגבו בצומת גוש עציון
למרות פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי הי”ד מהמחבל להמשיך במסע ההרג
ארי, אוהב ארץ ישראל ולוחם למען הפצת האמת על זכות העם היהודי על ארצו, אהב מאד את שמורת עוז וגאו”ן, הביא אליה קבוצות וחילק מכל טוב לחיילים במקום.
היה אך טבעי שהמצפה לזכרו ייבנה שם. אנו מודים לקרן צרנה מוסקוביץ שאפשרו את בניית המצפה.
המצפה הוא אחד המצפים הגבוהים בארץ, המתנשא לגובה של כמעט 1000 מטרים מעל פני הים!
מהמצפה ניבט במלוא הדרו עמק ברכה. זה שמו, וכשמו כן הוא. מַטָּעִים, כרמי שקד, גפן וענבי יין שתולים ונטועים על מעיינות רבים המְפַכִּים על פני אדמה פורייה.
על פי הכתוב בספר דברי הימים, נערכה באזור זה מלחמה, בין צבאות מואב ובני עמון ובין ממלכת יהודה, בהנהגתו של המלך יהושפט.
בהתערבות אלוקית ניגפו האויבים בְּמגפה, והאִיוּם הוסר. לאות תודה מתכנס העם בעמק זה וקורא לו בשמו, ככתוב: עַל-כֵּן קָרְאוּ אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק בְּרָכָה--עַד-הַיּוֹם.
בראש הגבעה שעליה אתם נמצאים, התגלו שרידי יישוב יהודי עתיק, אשר לפי מסורת עתיקה הוא מְזוּהֶה כמגדל עדר המקראית. תוכלו לעלות לגבעה, ובימים של רְאוּת טובה תוכלו לראות את ירושלים והר הבית.הנופים הנפלאים על ציר 60 בין ירושלים וחברון.
שמורת עוז וגאון
בקיץ של שנת תשע"ד, נחטפו שלושת הנערים- נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגלעד שעאר מטרמפיאדה בסמוך לאלון שבות. במהלך החיפושים הארוכים החלו יהודית קצובר ונדיה מטר מארגון נשים בירוק ואלישיב קמחי, לתכנן תכניות שיתנו תגובה ציונית הולמת למעשה הנבלה. לאחר מספר ישיבות בהם הוצעו אופציות שונות, הוחלט שהיעד יהיה הפעם עלייה ליער אבו- סודא, הסמוך למגדל עוז, למקום שיקרא לימים גבעת עוז וגאון. .
לאחר שמונה עשר יום של חיפושים אחר הנערים החלו לרחוש השמועות על מציאת גופותיהם. נדיה ויהודית קיבלו את ההודעה הרשמית על כך ב-20:00. מיד אורגן ציוד בסיסי: גנרטור, מיכלי מים, מזרונים, ציוד הגיינה. הפעילים התכנסו בצומת הגוש, והתכוונו לעלות בחצות אל הגבעה. אולם במרחבי הצומת התארגנה עצרת תפילה של התושבים, והפעילים חששו מהתגלות מוקדמת על ידי כוחות המשטרה שהיו באזור, ולכן חיכו עד 2:00, וכשהקהל התפזר עלו לגבעה. מיד החלו בניקיון השטח, וכעבור מספר שעות הגיע לגבעה גם ראש המועצה דוידי פרל- שהבטיח לגבות את הפעילים. ב3:00 בבוקר הגיע לכאן מח"ט עציון דאז עמית ימין, עם עיניים נפוחות משבועיים וחצי של חוסר שינה בעקבות החיפושים, וללא מילים לחץ את ידיהם של העולים. עדיין לא חשבו על שם- אך אליעזר רודריק מקריית ארבע הציע את –גאו"ן, על שם ראשי התיבות של שלושת הנערים- גלעד, אייל, ונפתלי. בהמשך הפך השם הרשמי לגבעת 'עוז וגאו"ן'- כיוון שהגבעה סמוכה לקיבוץ מגדל עוז ולגבעת עוז (אום- א-טלע) המתנשאת מעליה. עוד באותו בוקר הכניס אחד האנשים, תוך כדי מבצעי הניקיון הקדחתניים, את שם הגבעה ל'וויז', מה שאיפשר להמוני בית ישראל להגיע לכאן מקרוב ומרחוק. ב7 בבוקר הגיעו אנשים רבים והתקיימה תפילת שחרית מאד טעונה. כשנגמרה התפילה, מספר קמחי, 'האנשים הסתכלו זה על זה, תוהים "אז מה עושים?" מקימים מקום חדש! חילקנו משימות- אלה פורצים שביל, אלה מבשלים, אלה אוספים זבל ..'
באותו הקיץ עבדו במקום מאות בני נוער, בערך 200 כל יום, שהחלו להכשיר את הגבעה לפעילות. מבצע צוק איתן נפתח, ולמשך חודשיים וחצי המקום הפך ל'מחנה צבאי'.
יער אבו סודא הוא שמורת טבע מנדטורית שבעקבות מאבק של בית ספר שדה כפר עציון בשנת 2006 נעצרה בה הבנייה של גדר ההפרדה המזרחית, שהייתה אמורה לעבור בשטח השמורה. ברבות השנים השמורה הפכה למזבלה של הכפר בית פג'אר הסמוך.
אלישיב קמחי, ממקימי עוז וגאון, גר מאז ההקמה ועד היום עם אשתו וילדיו בגבעה. אלישיב מספר שלפני 4 שנים פנו אליו מכפר עציון לנהל פרוייקט אבטחה של מטעי הדובדנים של הקיבוץ בתקופת הקטיף. אבטחה של שטחים חקלאיים מפני טרור חקלאי, 'ממש בסיום הפרוייקט הייתה החטיפה וביקשו שאצטרף לחיפושים "אפשר היה לראות את הקשר בין הטרור חקלאי לטרור הרגיל", כאשר הטרור החקלאי והשקט לא מפוקח מספיק, הדבר גורם לדרדור עד פיגועים וחטיפה. מהגבעה הזו יצאו הרבה פעולות טרור חקלאי.
כיום מטרת האתר הוא להוות מרכז תיירותי גדול, בתקווה שאנשים יגיעו מארץ ומחוצה לה. בגבעה הוקם מרכז הדרכה 'אדם ואדמה' הפועל לחינוך לחיבור ואהבת הארץ. בשנה האחרונה הגיעו למקום 15 אלף תיירים, ובכן קבוצות רבות שהשתתפו בפעילויות ובסדנאות במקום.
גם היום בית ספר שדה כפר עציון יחד עם גופים נוספים בגוש עציון ובסביבותיו נאבקים על הקרקעות: אלפי דונמים של חורש טבעי ויערות נטועים בידי אדם הולכים ונעקרים באין מפריע על ידי תושבי הכפרים הערבים בתחומי המועצה האזורית גוש עציון. בתצלומי האוויר נראה בבירור כיצד יער גבעות ויער אבו־סודא מצטמצמים עם השנים.
גבעת עוז וגאון הוקמה בעקבות איחוד של עם מול הטרור והכאב. הגבעה השתקמה וכיום היא מהווה מאבק כנגד הרוע על ידי חינוך לחיבור האדם עם אדמתו.
בזמן האחרון נחנך בגבעה 'שביל אלה'. שביל שדרכו ניתן להכיר את דמותה שלאלה אור ז"ל שנספתה באסון השיטפון בנחל צפית .אלה בעצמה הייתה שותפה בפריצת השבילים בגבעת עוז וגאון במסגרת של"ח. הנכם מוזמנים לבקר בעוז וגאון, עוד מקום בגוש עציון המסמל את מסירות עם ישראל לארצו.
מגדל עדר
נתחיל דווקא מאמצע הסיפור: בליל הושענא רבה של שנת תרפ"ז יצאו מספר יהודים מהיישוב הישן של ירושלים. אחד מהם היה הרב מנחם כשר. (הרב כשר, יליד וורשה וחסיד גור, עמד בראש ישיבת "שפת אמת" בירושלים. הרב כשר הוציא את לאור את אחד מהמפעלים התורניים הגדולים בדורות האחרונים, את הסדרה- "תורה שלמה").
מולם התאספו כעשרה ערביים מתושבי הסביבה, ויחד הם נאספו לצריף בסביבות צומת גוש עציון של ימינו. היסטוריה עמדה להיכתב באותה השעה, והירושלמים הקפידו שאף אחד מהערבים לא ייצא החוצה, בכדי לבצע באופן מדויק תהליך של רכישת אדמות באזור צומת הגוש של ימינו.
לאחר 1800 של הפסקה, מאז סיומו העגום של מרד בר כוכבא, עמדה קבוצת יהודים לרכוש אדמה בשטח שבין ירושלים לחברון! מה הביא את אותם אנשים לרכוש כאן חלקת אדמה? נחזור מעט אחורה- אל ראשית ההתיישבות הציונית בארץ.
חברת זיכרון דוד קמה בתחילת שנת תרפ"ו (1925), במטרה לרכוש שטח קרקע להתיישבות בין ירושלים וחברון. חברי הקבוצה לא היו מאנשי החלוצים, שעלו לארץ בעלייה השנייה והשלישית, אלא יהודים דתיים מבני היישוב הישן בירושלים. המייסדים החלו לעבור בשכונות ובבתי הכנסת של ירושלים, במטרה לאסוף אנשים לחזון של קניית קרקע במקום הקדוש שבין ירושלים לחברון.
מי שהחל להפיץ את בשורת היישוב, שייקרא מגדל עדר (ותיכף נבין למה) היה יצחק גרינוולד, שהיה היזם והרוח החיה בחבורת מגדל עדר. גרינוולד, בעל חזות חיצונית מרשימה ותלמיד חכם, סחף אחריו אנשים רבים לרעיון הקמת היישוב. הרעיון המרכזי שעמד לנגד עיניו: יישוב הארץ בעבודה חקלאית וחיים ברוח התורה והמצוות.
לצידו של יצחק, מי שניהל בפועל את מגדל עדר היה יעקב רוזנבלום. אביו, מרדכי, היה מראשוני האיכרים במושבת הגליל עין זיתים. יעקב נולד בעין זיתים, ואף שהה תקופה מסוימת בראש פינה ובמושבת הגולן (שננטשה) בני יהודה. הוא חי בין הערבים והבדואים, הכיר את שפתם, ולפעמים אף העביר ידיעות מודיעיניות למוסדות הציוניים. הניסיון החקלאי של יעקב, בצירוף הכרת הארץ והאוכלוסייה המקומית, הביאו אותו להצטרף את המושבה מגדל עדר. יעקב ושני בניו- שמואל ואבשלום- שנולדו אף הם בעין זיתים היו מראשני המתיישבים במגדל עדר ומהאחרונים לנטוש אותו.
מדוע קראו המתיישבים למקום 'מגדל עדר'?
מגדל עדר מופיע כמה פעמים בתנ"ך ובמפרשים. פעם אחת מופיע הפסוק בבראשית: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. כא וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה). על פי חלק מהחוקרים מגדל עדר של התורה מזוהה בגבעת עוז, הגבעה הגבוהה שמעל צומת גוש עציון הנקראת בערבית גם 'אום א-טלעה' (אם העליות). בהתחלה חשבו אנשי זכרון דוד להקים שם את יישובם.
הייתה גם סיבה נוספת לשם: יונתן בן עוזיאל מתרגם את הפסוק בבראשית כך: "אתרא דמתמן עתיד להתגלי מלכא משיחא בסוף יומיא" (מארמית: מקום שממנו עתיד מלך המשיח להתגלות באחרית הימים). אנשי מגדל עדר ראו עצמם כמי שעוזרים להביא את המשיח על ידי קיום יישוב מצוות ארץ ישראל, ולכן קראו כך ליישוב.
לצערנו מהיישוב מגדל עדר, שקם על קרקעות בסביבות צומת הגוש לא שרד כמעט כלום. האגדה מספרת שמקווה היישוב עמד במקומו של סניף רמי לוי של ימינו... לעומת זאת, בריכת מים מנדטורית שקמה בשנת 1918 במטרה להזרים מים ממעיינות אל ערוב לירושלים והייתה סמוכה מאוד למגדל עדר- עדיין קיימת. לצערם של תושבי מגדל עדר הבריטים לא הסכימו להעביר מים מהבריכה אל היישוב. הבריכה נמצאת היום מאחורי הפינה החמה שבצומת הגוש.
המנזר הרוסי
כביש 60 המפורסם הוא לא רק כביש חשוב שמחבר את ירושלים דרומה לחברון ולבאר שבע, אלא גם לאורך ההיסטוריה הייתה זו דרך חשובה שחוצה את גב ההר של ארץ ישראל. כאשר הייתה עלייה נוצרית לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 של צליינים שרצו לראות את מקום הולדתו של ישו בבית לחם, או דווקא את מקום מותו בירושלים, הקימו אנשי הכנסייה הרוסית בלב גוש עציון (שכמובן עוד לא היה ''גוש עציון'') מנזר , הנקרא בערבית דיר א-שער. למעשה, הייתה זו אכסניה לעולי הרגל הנוצרים הרבים. אם תגיעו לשם אתם, תוכלו לראות את האדמה שבסביבת המנזר מכוסה באריחים שבורים של גגות הרעפים שכיסו את המנזר
אדמות הגבעה הגבוהה המגיעה לגובה של יותר מ-900 מטרים מעל פני הים, עברו במשך השנים גלגולים רבים. אחרי שהאדמות יהיו בחכירה ערבית, קירות המנזר הנטוש היו גם למקום מפלט למתיישבים הראשונים באזור במאורעות תרפ"ט. בהמשך, כאשר שמואל צבי הולצמן החל לחלום ליישב את אדמת גוש עציון אחרי המאורעות, התיישבו מחדש חברי 'כפר עציון' הראשונים דווקא באדמות המנזר הרוסי - מזרחית ממיקומו הנוכחי של כפר עציון של ימינו.
"כפר עציון" מיסודה של חברת "אל-ההר" התקיים בשנים תרצ"ה – תרצ"ז (1935-1936). המתיישבים – אנשי "השומר", עולים מכורדיסטאן ואחרים - השתכנו "במנזר הרוסי", עִבדו אדמות ופִתחו יישוב שנועד להיות גרעין לאיזור התיישבות הררי פורח. עקב התנכלות הערבים, במאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, הם נאלצו ליטוש את היישוב שחרב.
היון אלה שני ניסיונות התיישבות ראשוניים בהר, שהוקמו על-ידי גורמים פרטיים, למורת רוחה של ההנהגה הציונית. המתיישבים נאלצו להתמודד עם קשיי התיישבות רבים, מצוקת מים אדמות טרשים, חורף סוער ומושלג, והתנכלויות הערבים. המייסדים ראו ערך מיוחד בחידוש היישוב היהודי "בין ירושלים לחברון הערים שעיני ישראל וליבותיהן נשואות אליהן מקדם מאז" (הראי"ה קוק זצ"ל במכתבו למר הולצמן). הם שהניחו את היסוד להתיישבות הפורחת שקמה בגוש עציון בשנים תש"ג – תש"ח (1943 – 1948) ולאחריה לחידוש היישוב היהודי בגוש עציון, ברביעית, בשנת תשכ"ז (1967).
כפר עציון
בחורף תש"ג (ראשית 1943) רכשה הקרן הקיימת לישראל את הקרקע של כפר עציון מידי הכנסייה הגרמנית שהחזיקה בשטח משנת 1928 ובנתה כאן בניין גדול למגורים שהמתיישבים היהודיים כינו אותו לאחר מכן "המנזר הגרמני", ופיתחו סביבו משק חקלאי.
הקרן הקיימת לישראל הציע את השטח שרכשה כמקום התיישבות ל"קבוצת אברהם" של "הפועל המזרחי", ששכנה עד אז במחנה זמני בקרבת כפר פינס בשומרון. ואכן כבר בכ"ח ניסן תש"ג (אפריל 1943) נכנסו ל"מנזר הגרמני" ראשוני המתיישבים מקבוצת אברהם. למקום ניתן השם "כפר עציון", שהיה "ירושה" מניסיון ההתיישבות של חברת "אל ההר" בסביבה זאת, כעשר שנים קודם לכן.
הקיבוץ הצעיר עמד בפני בעיות קשות מאוד: חיים בלב סביבה ערבית עוינת, תוך בידוד מכל ישוב יהודי; מחסור חמור באדמה חקלאית טובה, בגלל טרשיות ההר; העדר כל ניסיון בחקלאות הררית; מחסור במים והחורף הקשה. אבל אט-אט, במאמץ רב, הוסרו המכשולים: הוכשרו קרקעות, ניטעו מטעים,הוקמו רפת ולול, ניבנה בית הבראה גדול, הוקמו בתי מלאכה והבידוד הוקל במקצת עם הקמת שלושה יישובים נוספים בסביבה.
הפעילות התרבותית והדתית של הקיבוץ ושל הנופשים בבית ההבראה התרכזה ב"נווה עובדיה" בבניין אבן גדול, שהוקם בקיבוץ לזכרו של ד"ר אברהם עובדיה, ממייסדיה של תנועת הנוער הדתית בפולין ובגליציה.
בתחילת תש"ח מנה הקיבוץ 220 נפש, מהם 163 מבוגרים ו-57 ילדים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות הוקפאו כל תוכניות הפיתוח של הקיבוץ. הילדים והאמהות פונו בשלב מוקדם למדי של הקרבות, ועיקר המאמץ והמשאבים כוונו לחיזוקו וביצורו של המקום.
למרות המצור שהוטל ע"י הערבים על הגוש, הצליחו מגיני כפר עציון להדוף התקפות רבות וקשות , אך בד' באייר תש"ח לא יכלו עוד לעמוד בפני האויב. כפר עציון נפל, ולאחר שמגיניו נכנעו נעשה בהם טבח אכזרי. המקום נחרב עד היסוד והוקם בו מחנה של הלגיון ירדני.
בכ"ב באלול תשכ"ז (27.9.67), כארבעה חודשים לאחר שחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים, יושב כפר עציון מחדש בידי קבוצה של בני הכפר, חברי "בני עקיבא ואחרים.
בקיבוץ הנוכחי, המשתייך כקודמו לתנועת "הקיבוץ הדתי", יושבים כיום כ-450 נפש.
