דוח מסלול לכיתה ב נווה דניאל
נקודת התחלה : בית הספר
נקודת סיום:אמת הביאר
אורך המסלול: כ3 קמ
זמן המסלול: כ5 שעות
צבע שביל: אדום, שחור
נקודות עצירה: דרך האבות, מקווה עתיק, אלעזר, אמת הביאר
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"הטבע שלי- סלע ומים"
בשנה זו הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על מבנה הנוף של ארץ ישראל ובפרט הרי יהודה (טיול 1) ההרים הסלעים והאבנים בגוש (טיול 2), ויושם דגש על השפעות המסלע המים והטופוגרפיה על ההתיישבות בהר.
איך הולכים?
מבית הספר הולכים דרומה (ימינה) לכיוון אלון שבות על "דרך האבות", שביל ג'יפים המסומן בסימון שבילים אדום. אחרי כקילומטר נראה משמאל לשביל מקווה עתיק מימי בית המקדש השני ואחריו צומת שבילים, בה נפנה מזרחה (שמאלה) אל השביל המסומן בסימון שבילים שחור ועליו נצעד עד לאמת הביאר.
הבדל בין שכבות הסלע השונות:
עוד הרבה לפני שהסתובבו כאן בני אדם בעולם, כל הארץ שלנו הייתה מכוסה בים. ובים, כמו כל ים, חיו יצורים ימיים- צדפות, דיונונים, פלנקטונים קטנטנים. אבל מה לעשות, החיות לא שורדות לנצח וכשכל אחת מהחיות האלו מתה, השריון שלה- שעשוי מחומר קשה, נשאר. השריון צלל למעמקים ונדחס יחד עם עוד מיליוני שריונות שצללו קודם ויחד הם נלחצו במשך שנים רבות והפכו לסלע שאנחנו מכירים. אבל מחיות שונות יש סלעים שונים. בהתחלה כנראה היו יותר צדפות והסלע הפך קשה יותר- זה הגיר שאנחנו מכירים. בהמשך היו יותר פלנקטונים שהפכו לסלע רך יותר- הקירטון. כאן אנחנו יכולים ממש מול העיניים לראות את ההבדל הזה- למטה יש את הסלע הקשה יותר, הגיר ולמעלה את הקירטון הרך יותר. אנחנו רואים תהליך של מיליוני שנים ממש ליד הבית.
ליד אחד הסלעים אפשר ממש להרגיש את הסלע. לגעת בו. עדיפות לעשות משחק קטן עם סלעים, שירגישו ויחוו את הסלע.
דרך האבות
דרך ההר הנקראת גם דרך האבות, היא דרך קדומה החוצה את ארץ ישראל לאורכה, מדרום לצפון.
דרך האבות היא דרך עתיקה החוצה את ארץ ישראל לאורכה, ומחברת בין הערים המרכזיות מהתקופות הקדומות: באר שבע, חברון, בית לחם, ירושלים, שכם, עפולה, נצרת. קרויה כך על שום שצעדו בה האבות, לפי התנ"ך. מימי קדם ועד היום, הדרך משרתת אנשים משלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות – יהודים, מוסלמים ונוצרים. כמו כן, הדרך עוברת הן במדינת ישראל והן ברשות הפלסטינית. כיום, תוואי הדרך חופף ותואם ברובו הכללי את כביש 60 המתחיל בבאר שבע ומסתיים בנצרת.
הדרך היא למעשה חיבור טבעי של רכסי שדירת ההר המרכזית של הארץ (קו פרשת המים). בניגוד לדרכים כדרך הים ודרך המלך שהן דרכים בינלאומיות החוצות את הארץ, דרך ההר היא דרך פנים-ארצית.
כאן עברה גם דרך רומית, שנסללה במאה ה-2 לספירה, ולאורכה נתגלו אבני מיל, שרידי חציבה ומצדיות להגנה על הדרך. אבני המיל הונחו במרחק של מיל אחת מהשנייה (מיל= 1400-1600 מ') ומכאן שמן. על אבני המיל היו כתובות שציינו את הקיסר בונה הדרך ואת המרחק הנותר ובכך שילטו את הדרך. ברוב המקרים נכתבה הכתובת בצבע ולא שרדה עד ימינו. בסמוך לנקודה זו התגלתה אבן המיל ה-12 בדרך ירושלים חברון.
אמנם בתקופה זו (התקופה הרומית המאוחרת), כוסתה ארץ ישראל ברשת דרכים שחצב השליט הרומי, אך שורשיה של דרך זו נעוצים עוד בימי בית המקדש השני, ובעולי הרגל הרבים שבאו אליו ושחזרו ממנו לביתם. במקורות חז"ל מרובים הם תיאורי הדרכים והעלייה לרגל, שהיוותה את אחד משיאי הווי החיים של היהודי בימי קדם. עולה הרגל שהילך בשביל זה יכול היה להתרשם, כמונו, מנופי קו פרשת המים הארצי. ירדת מזרחה, ואתה באגן הניקוז של ים המלח. עברת למערב, ואתה באגנו של הים התיכון. יתרונה הגדול של דרך זו היה טמון בנוחות שסיפקה. למרות שנבנתה בגובה של יותר מ-900 מטרים מעל פני הים, לא הכריחה הדרך את ההולכים בה לטפס במעלות ובמורדות תלולים.
מקווה טהרה עתיק
בשנת 1986 גילה במקרה חנן ערמוני, מדריך בבית ספר שדה כפר עציון, מקווה טהרה גדול סמוך ליישוב אלון שבות, בתוך כרם גפנים ולידו מאגר מים. חמש שנים מאוחר יותר נערכה במקום חפירה ארכאולוגית מסודרת בניהולו של ד"ר דוד עמית ז"ל. זהו מקווה טהרה, ששימש יהודים שהקפידו על דיני טומאה וטהרה בימי הבית השני, וכמוהו מצויים עוד עשרות נוספים במרחב צפון הר חברון, המעידים לנו על חיים יהודיים עשירים שהתקיימו כאן.
אבל במקווה הזה התגלו שתי נקודות מעניינות: ראשית- ניתן להבחין במחיצה רצופה המחלקת את המדרגות היורדות לאגן הטבילה לשניים, ובשני פתחים נפרדים. מה היה מהותו של שינוי זה המצוי רק במעטים מבין מקוואות הטהרה הידועים לנו כיום? החוקרים מציעים כי מהותו של שינוי זה היה להבדיל בין היורדים למקווה- הטובלים בטומאה, ובין אלו העולים לאחר טהרתם, כדי למנוע מגע והיטמאות מחודשת. כלל הלכתי המתבסס על ההפרדה שבין דרך העלייה לדרך הירידה נמצא במשניות מסכת שקלים: כל הכלים הנמצאים בירושלים--דרך ירידה לבית הטבילה, טמאים; ודרך עלייה, טהורים (מסכת שקלים, פרק ח' משנה ב').
שאלה נוספת, מעניינת אולי מעט יותר, נוגעת לעובדה שבסמוך למקווה, הגדול באופן יחסי, לא נמצאה אף נקודת התיישבות מהתקופה בה היה המקווה פעיל! מי היו הטובלים כאן ולמען מי תוחזק המבנה? כאן דומה שעלינו להפעיל את הדמיון ולראות בדרך ההר את העולים לרגל בתקופת הבית השני. רבבות עברו בדרכים השונות בדרכם לירושלים, בעיקר בימי שלושת הרגלים בהם קיימת המצווה לראות את פני ה' ולעלות לרגל.
העולים אל הר הבית היו צריכים להיטהר טרם הגעתם אל היעד הנכסף, ולכן נבנו למענם המקוואות על הדרכים. כאן- בדרך ההר, עברו אלפי העולים לרגל מהר חברון, מבאר שבע ומדרום הארץ. חז"ל תיארו לנו כי שלוחי בית הדין היו יוצאים מיד לאחר חג הפורים כדי לתקן את דרכי העלייה לרגל, את אמות המים ואת המקוואות, לקראת חג הפסח הממשמש ובא (משנה שקלים פרק א; תוספתא שם).
אלעזר
ראשיתו של אלעזר בשני סטודנטים ישראלים ששהו בניו יורק, ובשנת 1968, לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים ושחרור יהודה ושומרון, החלו לעשות נפשות בקרב יהודי המקום לרעיון של הקמת יישוב שיתופי מעבר לקו הירוק. משפחה אחת נשלחה כדי לפקח על הקמת היישוב והתשתיות,
וב-1972 עלו לארץ 16 משפחות הגרעין, שנשא את השם גרעין יחדיו, והתכוונו לעלות אל הקרקע בג'בל חבון, מעט מצפון ליישוב אלון שבות. בר"ח חשוון תשל"ו עלו אל הקרקע 12 המשפחות הראשונות, והקימו יישוב חמישי בגוש עציון המתחדש, לאחר כפר עציון, הר גילה, ראש צורים ואלון שבות.
כדי לנצל את ההון האנושי של העולים החדשים הוקמו מפעלים טכנולוגיים ביישוב: מפעל אלקטרוניקה, מפעל לעיבוד נתונים ומפעל כימי שעסק בין השאר בייצור צבע מאכל כשר.
ביישוב גם פעלו ענפי חקלאות מסורתיים יותר, עצי פרי ולולים. מפעל רקמה מצליח הוקם ביישוב, בו עבדו בעת הצורך נשות היישוב, ובהמשך הוקמה מסעדה ובתי נופש כדי לשרת את הנוסעים על הציר קבר רחל- מערת המכפלה.
בשיא הפריחה הגיעו לאלעזר כ-16 אוטובוסים של מטיילים ותיירים מידי יום. בענפי המושב עבדו על פי החלטה עקרונית רק התושבים, וכך יצא שללימודים בבית הספר האזורי הגיעו ילדי המושב בשעה שמונה בבוקר לאחר כמה שעות טובות של עבודה במטעי הפרי בוואדי אבו נופל.
בשנת 1988 כשבמושב היו רק 18 משפחות, התפרק המושב השיתופי, והיישוב הפך ליישוב קהילתי
בשנות ה-80 וה-90 נותר היישוב קטן, אך בעשור הראשון של המאה ה-21 התפתח היישוב וגדל מאוד. עד שנת 2010 התקיימה ביישוב תעשייה זעירה בכמה ענפים, שרידי המושב החקלאי, שהלכה ודעכה עם השנים. ב-2011 הוקמה שכונה חדשה בשטח שבו שכנו מבני התעשייה והלולים של המושב.
היישוב מונה כ-530 משפחות. מרבית התושבים עובדים בגוש עציון ובירושלים הסמוכה.
בעת הקמתו נקרא היישוב באופן זמני "עציון ג'".
כיום היישוב נקרא על שם אלעזר החורני, אחיו של יהודה המכבי,שנפל במהלך הקרב החמישי של המקבים, קרב בית זכריה, שהתנהל לא רחוק מכאן- בואדי שבות שבין כפר עציון וההר הרוסי (חטמ"ר עציון).
אלעזר נפל מתחת לרגלי אחד הפילים שהביאו היוונים, עליו חשב אלעזר שנמצא מנהיג האויב.
שם היישוב נבחר לאחר שנדחו מספר הצעות אחרות..
גם שמות הרחובות ביישוב קשורים ברובם לחשמונאים ומלחמותיהם: חשמונאים, יהודה, יוחנן, יונתן, שמעון, מתתיהו, שלומציון, בית צור, בית זכריה, הרי גופנה, מודיעין.
מעין שכבה
מעיין שכבה הוא מעיין שנוצר כאשר מי התהום פורצים אל פני השטח.
מי הגשמים מחלחלים דרך שכבות הסלע העליונות (אקוויפר) עד למפגש עם שכבת סלע אשר אינה מאפשרים חלחול והופכים לאטימים. (אקוויקלוד) ומעליה נאספים מי התהום באקווה.
מי התהום יכולים להישאר קבורים, ולעיתים אף לא להיחשף לעולם. חשיפת שכבות הסלע כתוצאה מהתחתרות נחלים, סדקים בעקבות פעילות טקטונית ועוד, יכולה להביא לפריצת מי התהום אל פני השטח, כלומר להיווצרות מעיין.
אמת הביאר
אמת הביאר שעדין זורמים בה מים, נחשבת לאחר מאמות המים העתיקות והמרשימות ביותר בארץ על אף שהיא אמה קצרה יחסית ואורכה 4.7 ק"מ בלבד. האמה מובילה מים לבריכה העליונה שבברכות שלמה משם מוזרמים המים לירושלים.
באמה זו ניתן לראות ניקבה, אמה ומנהרה במרחקים קצרים זה מזה. תחילתה במעין "עין ואדי אל ביאר" הנובע מתוך מחילה קרסטית שאורכה מגיע ל84 –מטר והמערה מצויה בסלעי גיר וחוואר.
הנכנס לפתח יורד במדרגות בנויות עד לאולם. מכאן מובילה צפונה ניקבת הפירים המלכותית של הביאר. מקצהו הדרומי נמשכת המחילה הקרסטית עד הנביעה. לאורך המחילה הקרסטית זורמים מי המעיין בדרכם לניקבת הפירים.
בתת הקרקע לא שמרו החוצבים באופן מדויק על כיוון ההתקדמות ונראה כי החוצבים סמכו על ניסיונם בשמירת הכיוון הכללי.
לאורך האמה הובחנו בבירור שני שלבי בניה שונים: השלב הקדום הרחב יותר ( החשמונאי/רומי) והשלב המאוחר (עותומני/בריטי).
אורך האמה הכללי 4.7 ק"מ בעוד המרחק בקו אויר מנקודת המעיין ועד בריכות שלמה הוא 4 ק"מ. ראשית האמה בגובה 870 מטר מעל פני הים אך מהיותה מתחת לפני הקרקע יש להפחית ממספר זה כ- 10מ'. האמה מסתיימת בבריכה העליונה שגובהה כ- 800 מ' מעל פני הים ומכאן שהשיפוע הכללי של האמה הוא 12.8 פרומיל.
