תקופת שלטונו של הורדוס מייצגת את אחד הפרקים המפוארים והחשובים בתולדות העם היהודי בתקופת ביהמ"ק השני. התמורות הפוליטיות והתפתחותה של הארץ בתקופה זו יתוו את מהלך ההיסטוריה במאות השנים הבאות . החלפת שלטונו היהודי של בית חשמונאי בשלטון הרומי המבוסס על התרבות היריבה, יצור רקע למהלכים היסטוריים חסרי תקדים. העם היהודי יחליף את מציאותו מחיי יום יום פשוטים למאבקי חיים ומוות.
תקופת שלטונו של הורדוס מייצגת את אחד הפרקים המפוארים והחשובים בתולדות העם היהודי בתקופת ביהמ"ק השני. התמורות הפוליטיות והתפתחותה של הארץ בתקופה זו יתוו את מהלך ההיסטוריה במאות השנים הבאות . החלפת שלטונו היהודי של בית חשמונאי בשלטון הרומי המבוסס על התרבות היריבה, יצור רקע למהלכים היסטוריים חסרי תקדים. העם היהודי יחליף את מציאותו מחיי יום יום פשוטים למאבקי חיים ומוות.
בזמנים בהם ארמונות פאר נופלים כמגדלי קלפים וצבאות ענק נלחמים עבור אנשים בודדים, יעלה אל במת ההיסטוריה – הורדוס המלך.
הורדוס נולד בשנת 73' לפסה"נ, בתקופת שלטונה של שלומציון המלכה. את ילדותו בילה במחוזות אידומיאה – הלא היא אדום של ימי בית שני, אזור מיושב אדומים בתחומה של יהודה.
מוצאו של הורדוס היה לבית משפחת אנטיפס, משפחת גרים מיוחסת. סבו של הורדוס – מונה ע"י החשמונאים לנציב אידומיאה, ואביו- אנטיפטרוס שימש כיד ימינו של יוחנן הורקנוס השני בנה של שלומציון המלכה.
מוצא מכובד זה הוא שהבטיח לו, למעט פגישות מרובות עם סלבריטאי אותה התקופה, דרך סלולה אל הצמרת השלטונית.
בן 10 היה הורדוס בשנת 63' לפסה"נ כאשר הודיעו במהדורת חדשות מיוחדת על פתיחתה של התקופה הרומית. כיבושי פומפיוס את הארץ לא הותירו מקום לספק לגבי המציאות החדשה, העם הקטן לא היה מסוגל לעמוד בפני המכבש הרומי האדיר. חומות ירושלים נותצו ומיסים כבדים הוטלו, נשללה מן העם המלוכה וחלקי ארץ רבים. הורקנוס שהיה מן המתונים ביחסו כלפי הכובשים החדשים, הועדף על פני אחיו אריסטובלוס ומונה ע"י הרומאים ל"שליט העם" (אתנרך) ולכהן גדול. אנטיפטרוס איש ימינו נעשה, הודות לשליטתו בגינונים הרומיים המקובלים, לדמות מפתח ביחסי יהודה והשלטון הרומי כבר בשלב מוקדם זה. נראה היה שאנטיפטרוס היטיב להבין כי כעת לא יהיה קיום ליהודה בלי חפצה של רומא בכך- תובנה אותה יאמצו גם צאצאיו ושהייתה חסרה בצורה ניכרת למדיניות בית חשמונאי.
יחסיו הטובים של אנטיפטרוס עם שליטי האימפריה הביאו לכך שבשנת 47' לפסה"נ הוענקה לאנטיפטרוס ומשפחתו אזרחות רומית מתנת יוליוס קיסר בכבודו ובעצמו. היה זה הזמן אפוא להתחיל להכניס את הילדים לעסק המשפחתי.
לכבוד יום הולדתו ה- 25 מתמנה הורדוס ע"י אביו לתפקידו הציבורי הראשון בתור מושל הגליל מטעם רומי.
בגליל לא מתקבל הורדוס בפרחים ובאורז והוא נאלץ להתמודד עם קבוצות מורדים אשר עדיין לא הבינו לאן נעלמו בכלל החשמונאים. במהלך דיכוי המרידות נהרגים מורדים רבים ומנהיגם חזקיהו הגלילי מוצא ע"י הורדוס להורג ללא משפט. מעשים אלו נתפסו בעיני העם כהוכחה לנכונותו של הורדוס לייצג את האינטרסים של רומא ביהודה. על כן, הם דורשים מהורקנוס בזעם להעמיד את הורדוס למשפט בפני הסנהדרין. חשוב להזכיר שהורדוס- בן גרים היה וככזה עליו להתייצב בפני הסנהדרין.
במשפט שנערך לא היה צריך הנאשם להוכיח את חפותו משום שקשה היה למעשה לומר מי מייצג את הסמכות העליונה. הורדוס הופיע יחד עם שומריו בלבוש פאר שלא הלם את היותו נאשם, ואף עזב את המקום עוד לפני שהוכרע הדין. מתקבל הרושם כי הורקנוס חשש לגורלה של ירושלים במידה ויוכרע הדין לרעת הורדוס, ולכן אפשר להורדוס לצאת טרם הזמן.
לאחר המשפט מתמנה הורדוס ע"י נציב סוריה למושל חילות סוריה ושומרון, אך אינו משתהה בעיסוק זה ומיד מבקש לחזור לירושלים ולנקום באלו שביקשו להעמידו לדין. למרבה המזל, אנטיפטרוס עוצר אותו מלעשות כן ובכך מונע ,סביר להניח, אסון כבד שהיה ממיט הורדוס על חכמי אותו הדור (ביניהם שמעיה ואבטליון וכן הלל ושמאי).
על רקע עניין זה מעניין לבחון את התייחסותם של חכמים להורדוס הבאה לידי ביטוי במשנה ובתלמוד.
יש לציין שעל אף שהאזכורים לגביו ספציפית מעטים, מתקבלת מהם תמונה ברורה לגבי דעתם על מלכותו. בתלמוד מוזכרים אירועים בחייו של הורדוס על רקע היותו "עבדא דבית חשמונאי" (בבא בתרא ג: ) קרי עבד החשמונאים אשר מרד באדוניו והרגם ובכך שיפר את יחושו. בתיאור זה משנים חכמים את מהלך ההיסטוריה על מנת להדגיש את כעסם כלפי הורדוס על מדיניותו האכזרית ותרבותו הזרה. עלייתו של הורדוס על חשבון בית חשמונאי משתקף אצל חכמים כעבד שמרד באדוניו. בן המעמד הנחות אמנם ניצח במאבק הפיזי אך תמיד יישאר הוא עבד. ביקורת נוספת באותו הקשר מעמידה את מוצאו האדומי של הורדוס כנגד הציווי בדברים "מקרב אחיך תשים עליך מלך". חילוניותו הבולטת של הורדוס בהשוואה לבית חשמונאי הוציאה אותו על אף היותו יהודי מקהל ישראל. יתכן אגב, וזוהי גם הסיבה למיעוט איזכוריו של הורדוס במקורות היהודיים.
רצח פוליטי מסעיר בשנת 44', ממקם את שמו של יוליוס קיסר בעמודי העיתון האחוריים , והאימפריה הרומית כמרקחה. המעצמה מתפלגת לפלגים שונים ובתוך 5 שנים מתחלפים שלושה קיסרים שונים. תקופה זו מדגישה את כשרונם המיוחד של בית אנטיפטרוס למצוא חן בעיני השליטים המתחלפים בכל פעם מחדש וכך מתבסס מעמדם כבאי כוח האימפריה במזרח.
רצח פוליטי נוסף בשנת 42' מותיר את הורדוס יתום מאב. הבן הפגוע לא נשאר חייב ובתוך זמן קצר הוא מאתר את הרוצחים ומשיב להם כגמולם ע"פ מיטב המסורת ההרודיאנית. היעלמותו של אנטיפטרוס מהשטח מאפשרת עתה את עמידתו של הורדוס בחזית הבמה ללא קשר להנהגה היהודית.
חיפוש האתונות של הורדוס נפתח באירוע יוצא דופן.
בשנת 40' לפסה"נ פולשים לתחומי האימפריה הרומית אויביה המושבעים הלא הם הפרתים, כאשר בשלבים הראשונים הם מנחילים לרומאים תבוסה חסרת תקדים. למאבקם מצטרף מתתיהו אנטיגונוס אחיין הורקנוס במטרה לכוון את המאבק להחזרת מלכות החשמונאים. עם כיבושם את סוריה וארץ ישראל, הפרתים אכן עושים זאת בכך שהם מכתירים אנטיגונוס למלך ומעבירים הכהונה הגדולה לידיו. יהודי ארץ ישראל נוהרים בהמוניהם למחנה אנטיגונוס ופועלים יחד עם הפרתים למאבק בשלטון רומי. מהלך זה הוא יחידאי בהיסטוריה היהודית של העת התיקה בכך שהיהודים במרידתם לוקחים למעשה חלק במלחמה בין מעצמות.
במהלך הלחימה מאבד אחי הורדוס- פצאל את עצמו לדעת, והורקנוס פטרונם של בית אנטיפטרוס, ננשך באזנו ע"י אנטיגונוס שמוצא דרך מקורית להטיל ברעו מום ולפוסלו מכהונה גדולה . הורדוס עצמו נרדף ע"י צבא אנטיגונוס ובסופו של עניין מצליח להימלט דרך עבר הירדן המזרחי לרומא.
ברומא מתקבל הורדוס בכבוד רב ע"י אנטוניוס- קיסר האמפריה המזרחית. אנטוניוס מבין שאינטרס משותף הוא לשניהם להלחם בפרתים ועל כן הוא מתגבר את הורדוס בכוחות צבא, ובטקס רב רושם מכתיר אותו למלך. תפקידו המיוחד של הורדוס כמלך מטעם האימפריה בא כנראה לפצות על כך שלא היה הורדוס כהן גדול, אך יתכן גם שבא כצעד נגדי להמלכתו של מתתיהו אנטיגונוס בידי הפרתים.
מזוין בשרביטו החדש חוזר הורדוס ארצה למצוא את הפרתים עייפים מן הלחימה הממושכת. בצורה מלכותית מכה אותם מכה ניצחת, כובש את ירושלים ומוציא ארבעים וחמישה מתומכיו של אנטיגונוס להורג. את אנטיגונוס עצמו משכיל הורדוס להעביר לאנטוניוס לרומא, שם נערף ראשו ובא הקץ על מלכותו הקצרה.
למוד לקחי העבר ייגש הורדוס בשנת 37' לבנות את ממלכתו, כאשר בעיות לו מבית ומחוץ. קיומה של ישות יהודית בתוך האמפריה היה פרובלמטי ביותר. שאיפתה של האמפריה לאחד את חלקיה השונים, לא עלה בקנה אחד עם התבדלותה העקשנית של יהודה, ושידל את הורדוס לתמרן את פעולותיו בין מלך לבין נתין. גם המצב הפנימי בארץ לא היה פשוט וסיפק למלך הטרי סיבות רבות לדאגה. הנוכרים ראו בו יהודי לכל דבר אשר ימשיך את מדיניותם העוינת של החשמונאים. מנגד ראו בו היהודים בן גרים בעל אופי ותרבות שאינם ראויים למלך. הימצאותו של הורדוס בין הפטיש לסדן חייבה אותו להיות בעל תעוזה ותבונה עילאיות כדי לשלוט ביסודות המרכיבים את האוכלוסייה.
בתקופת שלטונו הראשונה תחת חסותו של אנטוניוס, מנסה הורדוס לקנות את אמונו של העם ע"י זיקה לבית חשמונאי. הורדוס נושא לאשה את מרים החשמונאית ומחזיר ברוב פאר והדר את סבה הורקנוס צלוק האוזן מן הגלות בה הושם ע"י הפרתים. בזאת רוצה הורדוס לחדש כביכול את הברית הישנה בין בית אנטיפטרוס להורקנוס.
ביודעו כי מעמדו של הכהן הגדול במדינה חשוב מבחינה פוליטית ממנה הורדוס לתפקיד זה דמות חיצונית לבית חשמונאי ובכך נוקט צעד זהיר ומחוכם. אולם, הימצאותו של מועמד מתאים לעניין בדמות הנער אריסטובלוס השלישי נכדו של הורקנוס, גורמת למרים להפעיל לחץ כבד על הורדוס למינויו ככהן גדול. בלית ברירה ממנה אותו הורדוס לתפקיד אך בראותו את התעוררות העם בעת הופעת הכהן הצעיר בבגדיו הנאים במקדש מבין הורדוס כי צדק בחששו, ובאחד ממעשיו המצמררים מצווה הורדוס את עבדיו להטביע את אריסטבלוס תוך כדי משחק בבריכת ארמונו ביריחו.
כפי שראינו מדיניותו השתנתה בהתאם לקבלת העם את מלכותו. הורדוס ידע לדכא כל התקוממות לכשתבוא ולהוציא להורג את המאיימים על שלטונו. אך עם זאת ידע גם להושיט יד נדיבה לכל חלקי האוכלוסייה בדמות בניית ערים ומוסדות ציבור, הקלה בעול המיסים בשנות בצורת, וכמובן ביחסיו עם היהודים- בניית ביהמ"ק מחדש.
עם עלייתו של אוגוסטוס לשלטון לאחר שנת 30' יעשה הורדוס כל מאמץ כדי להוכיח את שלטונו היציב, על מנת לזכות בתמיכתו של השליט החדש. מלחמותיו המוצלחות של הורדוס בנבטים והסדר אותו השליט, העלו מאוד את קרנו בעיני האימפריה, אך הפופולאריות הנמוכה לה זכה מהעם עדיין עמדה לרעתו. הימצאותו של הורקנוס בשטח הטרידה את הורדוס משום והייתה זו דמות שבכוחה לרכז סביבה התננגדות לשלטון. הורדוס מעמיד את הורקנוס מול הסנהדרין (הבנוי כעת ממקורבי הורדוס) ושופט אותו למוות באמתלה בדויה. מהלך זה נגד הורקנוס יחד עם הטינה על רצח אריסטובלוס הנער מקוממת נגד הורדוס את אשתו מרים ואמה אלכסנדרה. יחסי הורדוס עם השתיים ילכו ויתדרדרו עד להוצאתה של מרים להורג וזמן מועט אחר כך תצטרף אליה אמה.
בזאת למעשה מחסל הורדוס את אחרוני בית חשמונאי למעט שני בניו ממרים.
במהלך שלטונו משנה הורדוס כמעט לבלי היכר את נופה ואופיה של הארץ ע"י פיתוח ובנייה. במפעלי הבנייה שלו מכניס הורדוס את הפאר הרומאי כמו את תרבות הפנאי, אל תוך עריה של יהודה. ארמונותיו של הורדוס, לבד מהיותם מדהימים בפארם, בנויים היו באופנים שלא היו מוכרים עד כה. דוגמת דירוגו של הארמון הצפוני המצדה, או שילובם של ארמון, מבצר ומוניומנט מרשים בהרודיון. מפעליו הציבוריים של הורדוס כגון אמות המים לירושלים או נמל קיסריה שהיה אחד הנמלים הגדולים על הים התיכון, הכניסו סדרים חדשניים במציאות היומיומית. הפיכתה של ירושלים לאחת הערים המפוארות במזרח שיוותה ליהודה מעמד חשוב באימפריה. וכמובן בניית בית המקדש הירושלמי כיצירה ארכיטקטונית יחידה מסוגה הדגישה את מרכזיותו בתודעת האומה היהודית בכללה. אופי מפעליו המפוארים אך נטולי התרבות הפגאנית נתנו לו הזדמנות לרכוש במידה רבה את לב האומה ולחפות על הרבה ממעשיו הבלתי פופולאריים.
שמו של הורדוס הוערך מאוד בעולם הרומי, והוא היה לאישיות המייצגת את האומה היהודית בעיני החברה הרומית. הודות לפעולותיו של הורדוס להעלאת יהודה על מפת האימפריה, הובטחו זכויותיהם של היהודים בקיסרות, וכמו כן זכה העם לביקורים מפתיעים בתמיכתם של דמויות חשובות באימפריה.
זהירותו בפגיעת רגשות הדתיים הדגישו את היותו מלך יהודים. בבניית המקדש נזהר שלא לפסוע במקומות האסורים לו מפני שלא היה כהן, ואף הכשיר אלפי כוהנים באופן מיוחד למלאכת הסיתות והבנייה. ביהודה שמר הורדוס באופן רשמי על כל חוקי היהדות וכך הוא אינו יישב יהודים בערים הלניסטיות אותן ייסד ולא שאף לבולל את היהודים ברומאים. בעיני האימפריה מדיניות זו הייתה יתרונו של מלך מסוגו של הורדוס המיטיב לדעת נפש נתיניו.
למעשה כמעט במשך שני עשורים – זמן גדולתו של הורדוס, מצליח המלך להימנע מעשיית מעשים קיצוניים, כגון רצח בני משפחה וכיוצא באלו העלולים להרגיז את העם ומלכותו מתנהלת ברגיעה יחסית. אך עם שקיעתו הגופנית והנפשית של הורדוס לעת זקנה, ועל רקע מלחמותיו הבלתי נגמרות עם הנבטים, מועם זוהרה של ממלכתו והוא חוזר למשחקי הרולטה עם עמוד התלייה. חששותיו הבלתי נלאים מפני החתירה תחתיו מובילה אותו בשנת 9 ולהתדרדרות יחסיו עם כל הקרובים אליו ולהמתתם של שני בניו ממרים- אלכסנדר ואריסטובלוס.
הריגתם של שני אלו לקראת סוף חייו מסמלת אולי יותר מכל את יחסיו המורכבים של הורדוס עם בית חשמונאי. קרבתו של העם להנהגה הקודמת אילצה את הורדוס לשמור עליהם באור הזרקורים, אך פחדו הנורא מכוח אישיותם גרם לו להרגם אחד אחרי השני. את מרים נראה שאהב הורדוס באמת ובתמים, אך במציאות בה היה נתון העדיף את הכאב על מותה על פני הכאב אותו הסבה לו בחייה. בכישלונו לשמור על יחסים אלו תקינים מוותר הורדוס אף על בשר מבשרו שדם חשמונאי זורם בו.
המאבק על ימי מלכותו האחרונים מתיש אותו לגמרי, עייף ממלחמות ושבע מחלוקות נופל הורדוס למשכב.
מתוך חשש כי יעשו היהודים את יום מותו לחגיגה, הוא מצווה לרכז בהיפודרום ביריחו את הנכבדים מכל קצוות יהודה ולהמית אותם כאשר ימות הוא - "על מנת שיבכוני בעל כרחם", כדי שיהיה יום מותו לאבל ביהודה (ציווי שאמנם לא נתבצע).
על ערש דווי כשהוא כעוס ומיואש מספיק הורדוס להוציא להורג את בכורו אנטיפטרוס, וכך לבוש ארגמן ועטור כתר זהב עוצם הורדוס את עיניו, וסוגר פרק מרתק בו אולי קרה מקרה ובמשך שבעים שנה סבבה ההיסטוריה כולה סביב אדם אחד.
