בין צומת גוש עציון הומה האדם של ימינו לקיבוץ כפר עציון, ישנו מקום לא מוכר. חלקכם בוודאי נתקלתם בשלט שכתוב עליו "המנזר הרוסי". על שם מה מנזר? והאם הייתה עלייה רוסית לגוש עציון ולא שמענו על כך?
טיזר1: וכאשר היה צורך למגן את ההתיישבות התבצרו כוחות לוחמים במשלטים רבים שהגנו על המתיישבים בגוש עציון
טיזר2: כיום אפשר לראות דגל ישראל מונף בראש התורן כאות לנוכחותנו האיתנה בגוש,
כביש 60 המפורסם הוא לא רק כביש חשוב שמחבר את ירושלים דרומה לחברון ולבאר שבע, אלא גם לאורך ההיסטוריה הייתה זו דרך חשובה שחוצה את גב ההר של ארץ ישראל. כאשר הייתה עלייה נוצרית לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 של צליינים שרצו לראות את מקום הולדתו של ישו בבית לחם, או דווקא את מקום מותו בירושלים, הקימו אנשי הכנסייה הרוסית בלב גוש עציון (שכמובן עוד לא היה ''גוש עציון'') מנזר , הנקרא בערבית דיר א-שער. למעשה, הייתה זו אכסניה לעולי הרגל הנוצרים הרבים. אם תגיעו לשם אתם, תוכלו לראות את האדמה שבסביבת המנזר מכוסה באריחים שבורים של גגות הרעפים שכיסו את המנזר
אדמות הגבעה הגבוהה המגיעה לגובה של יותר מ-900 מטרים מעל פני הים, עברו במשך השנים גלגולים רבים. אחרי שהאדמות יהיו בחכירה ערבית, קירות המנזר הנטוש היו גם למקום מפלט למתיישבים הראשונים באזור במאורעות תרפ"ט. בהמשך, כאשר שמואל צבי הולצמן החל לחלום ליישב את אדמת גוש עציון אחרי המאורעות, התיישבו מחדש חברי 'כפר עציון' הראשונים דווקא באדמות המנזר הרוסי - מזרחית ממיקומו הנוכחי של כפר עציון של ימינו.
אך סיפורו המרתק של המקום הוא דווקא בשנים שבאו לאחר מכן, והוא זה שמונצח כיום במקום. כידוע, התיישבות גוש עציון הצעירה שהחלה באנשי עבודה פשוטים וחולמים, נהפכה בעל כורחה לחלוציות לוחמת, וכאשר היה צורך למגן את ההתיישבות התבצרו כוחות לוחמים במשלטים רבים שהגנו על המתיישבים בגוש עציון.
אחד המשלטים החשובים בתקופת מלחמת העצמאות היה משלט 'המנזר הרוסי'. ממזרח, שולט המנזר על ציר הנסיעה הראשי מירושלים לחברון הידוע בנסיעות הכנופיות הערביות המפגעות בדרך וחוסמות אותו, וממערב נמצאת ההתיישבות המקורית של גוש עציון - כפר עציון, משואות יצחק, ראש צורים ורבדים.
לפני פרוץ המלחמה ישב אברהם חיזבון, נוצרי ששמר על המנזר, יחד עם משפחתו. חיזבון פנה לעוזי נרקיס, מפקד גוש עציון, וביקש ממנו הגנה מפני תושבי הכפר הסמוך בית פג'אר המתנכלים לו וכך הגיעו כוחות יהודים להר. בהמשך המלחמה אף מצאה המשפחה הנוצרית מקלט אצל חברי כפר עציון בקיבוץ.
במלחמה עצמה המנזר היה תחת פיקודו של צבי בן יוסף ז''ל, אדם מיוחד, רגיש ומשורר דגול. הוא הגיע ללחימה עם רובה ואקורדיון לנגן בשעות הפנאי. מטרת החיילים במקום הייתה למנוע מהכנופיות הערביות לנסוע בחופשיות בכביש, וכל הצלחה שלהם הייתה חלק מהרעיון הכללי שלימים יתמצת אותו מוש זילברשמידט, מפקד גוש עציון האחרון בצורה מדויקת – "מה אנו ומה חיינו... תשובתנו נחושה, נצח ירושלים". לאורך השנים היו הרבה שמועות על תכנונים ערביים לתקיפת המנזר החשוב, ולכן עסקו הכוחות ימים ולילות בביצור המקום לקראת המלחמה.
בשביעי של פסח תש''ח עצרו הלוחמים במנזר שיירה של יותר מ-15 כלי רכב עמוסי תגבורת בדרך לירושלים. הלגיון הירדני שהגיע מחברון לא נשאר חייב ותקף באש כבדה את לוחמי המנזר. באותה שעה בדיוק התרחש קרב קשה ומפורסם בירושלים – הקרב לכיבוש קטמון. לוחמי המנזר הרגישו שהם ממש חלק מהלחימה מירושלים וכי יש משמעות ללחימה הקשה שלהם.
יוסף פורת, חבר כפר עציון כתב על אותם ימים: "בסיפוק רב שמענו כי למגיני הגוש היה חלק בכיבוש השכונה. אנשי המטה מציינים כי הקרבות בכביש חברון ירושלים ריתקו כוחות אויב ומנעו מהם להביא תגבורת ללוחמים העיראקים בירושלים!''. המנזר הרוסי נפל בסופו של דבר בקרב מאוד קשה שהתרחש בכ''ה בניסן. הכוחות הערביים (וגם כנראה הבריטים שרצו למנוע את חסימת הכביש על ידי היהודים) השתלטו על המשלט, וזו הייתה הפעם הראשונה בתולדות קרבות הגוש שמשלט נופל לידי הערבים. במסגרת הקרבות בניסן נפלו 12 לוחמים. יש כאלה שיגידו שההלוויה של 12 הלוחמים הזכירה את הכאב הרב שהיה בלווית חברי שיירת הל''ה. בשני המקרים יצאה ההלוויה מאולם נווה עובדיה שבפר עציון לכיוון בית הקברות שבקיבוץ.
השנה, בתי הספר בגוש הגיעו בכ''ה בניסן לציין את יום נפילת המשלט בצעידה לכיוון המנזר הרוסי. בשטח המנזר הרוסי כיום אפשר לראות דגל ישראל מונף בראש התורן כאות לנוכחותנו האיתנה בגוש, וגם גלעד לזכר הנופלים. מומלץ לבקר במקום, להכיר אותו ולהשקיף ממנו על הנוף המרהיב של פריחתו של גוש עציון בימינו.
