מאת: גלעד פרידמן
אוכלוסיות דורסים רבות נפגעו בצורה משמעותית בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת עקב שימוש מסיבי ברעלים להדברת מכרסמים ושאר מזיקים לחקלאות. מיני דורסים אחדים המקננים בצפון הארץ הוכחדו לחלוטין, ואוכלוסיותיהם של רוב המינים האחרים פחתו משמעותית. בנוסף לירידה באוכלוסיות שנגרמה על ידי רעלים, מספר מיני דורסים נפגעו עקב הרס של בתי גידולם. הרעלת הדורסים נגרמה רובה מתהליך הנקרא הרעלה משנית, הרעלה כתוצאה מאכילת מזיקים מורעלים ולא כתוצאה מפגיעה מכוונת בדורסים. הרעלות של מכרסמים ומזיקים אחרים לחקלאות עלולות לגרום לפגיעה משמעותית בכל שרשרת המזון והאקוסיסטמה בבתי הגידול. הרעלת הדורסים הנמצאים בראש שרשרת המזון מביאה להתפרצות מחודשת של מזיקים עקב סילוק גורם מגביל לאוכלוסיותיהם. חקלאים מגיבים בשימוש נוסף ברעלים ופגיעה נוספת בדורסים וכך במעגל מתמשך האדם והחקלאות פגעו קשה באוכלוסיות דורסים ברחבי הארץ. בשנים האחרונות נכרת התאוששות של מספר מיני דורסים בזכות בקרה טובה יותר על החקלאים ושימוש ברעלים מתקדמים אשר רעילים פחות לסביבה.
אחד מהמינים אשר עבר משבר קשה בעבר עקב אותן הרעלות משניות, ואוכלוסייתו עדיין מתאוששת, הינו העקב העיטי - Long-legged Buzzard (Buteo rufinus).
זוגות רבים של עקבים עיטים קיננו בעבר בנחלי הרי יהודה (רפאים, שורק, סנסן, דולב ואחרים), אזור בו קיימים הן מצוקים המתאימים לקינון והן שטחים פתוחים בם ניתן היה לאתר טרף. בספרות מצוין כי עקבים עיטים נוהגים לקנן במצוקים ולעיתים נדירות בלבד הם מקננים על עצים. בארבעים השנים האחרונות הקינון בהרי יהודה פחת משמעותית ולעומת זה זוגות רבים של עקבים החלו לקנן בשפלת יהודה (לכיש, בית-גוברין), ומקננים שם עד היום. אנו מניחים שהזוגות שקיננו בהרי יהודה עברו לשפלת יהודה, ובכך אמצו סגנון קינון חדש בהיקפו עבור העקבים, המתאפיין בקינון על עצים (אורנים, ברושים, חרובים, שיזפים ואשלים). הנחה זו נובעת ממספרם הרב של העקבים המקננים על עצים בשפלת יהודה וההפחתה במספר הקנונים במצוקים, הנחה המובילה למסקנה כי התרחש כאן שינוי משמעותי באוכלוסיית העקבים העיטים ביהודה.
בניגוד לקרוביו ובני סוגו עקב החורף (Buteo buteo), ועקב המכנסיים (Buteo lagopus), עליהם בוצעו מחקרים רבים, העקב העיטי נחקר מעט מאוד. למעשה, לא נעשה מחקר כמותי גדול ורציני על העקב העיטי למעט מחקר אחד במזרח יוון. המחקרים האחרים בעלי נתונים מועטים מאוד ועיקרם תצפיות, נתוני קינון והתנהגות. לפיכך, המידע הקיים על העקב העיטי לוקה בחסר, בעיקר בנושאים הקשורים לביולוגיית הקינון. המחקר הנוכחי הינו המחקר המקיף, הגדול ובעל המדגם הגדול ביותר (N=52) שנעשה עד כה על אוכלוסיית עקבים עיטים בעולם.
מטרת המחקר העיקרית היא הכרה והבנה טובה יותר של ביולוגיית הקינון של העקב העיטי, בין השאר על מנת לשמור על אוכלוסיית העקבים העיטים בישראל.
מטרות נוספות היו: 1. הבנת הגורמים המשפיעים על הצלחת הקינון של העקבים.
- השוואת נתוני הקינון והדיאטה בין אזורים שונים, קינים שונים ותקופות שונות.
- בדיקת ההנחה שהשינויים בביולוגיית העקבים קשורים בשינויים בצומח של הרי ושפלת יהודה.
- הבנת התהליכים האקולוגיים המשפיעים על השינוי באופי הקינון, ומתוך כך הבנת הגורמים הנחוצים לשמירה על העקב העיטי.
לצורך השגת מטרות אלה ביררנו במהלך המחקר: באילו קינים מקננים העקבים, מהו גודל התטולה, כמה גוזלים בקעו, מהו קצב הגידול של הגוזלים, כמה גוזלים פורחים מקן, מהם הגורמים המשפיעים על הצלחת הקינון, מה היחסים בין בני הזוג, מהי דיאטת העקב והאם השתנתה בהשוואה לספרות, האם העקב הסתגל לדריסה מסוג חדש (נחשים גדולים) ושאלות נוספות.
חוברת זו מהווה סיכום קצר וכללי של מחקר מעמיק אשר נערך, בין 2006 ל-2008, על ידי גלעד פרידמן בנושא: "ביולגיית הקינון של העקב העיטי ביהודה". המחקר נערך כחלק מהתואר השני, במחלקה לזואולוגיה, באוניברסיטת תל אביב, ותחת הנחייתם של פרופ' יורם יום טוב וד"ר יוסי לשם. פרופ' עוזי מוטרו מהאוניברסיטה העברית סייע רבות בייעוץ ובהכוונה סטטיסטית.
המחקר מומן על ידי מינהל פיתוח הקרקע של קק"ל.
המחקר קרם עור וגידים לאחר שעזרא חדד העלה בפנינו את נושא נטישת קיני העקבים העיטים במצוקי הרי יהודה ומעבר האוכלוסייה אל השפלה, עזרא חזה בתופעה זו לראשונה בסוף שנות התשעים. עמיהוד נאור ויגאל סלע שיתפו אותנו במידע אודות קינון העקבים העיטים בהרי יהודה בסוף שנות השישים.
אנשי רשות הטבע והגנים ובראשם אוהד הצופה סייעו רבות להצלחת המחקר.
ליאור הורטמן וחברים רבים נוספים סייעו בטיפוס האינטנסיבי אל הקינים.
