פעולות איבה פרצו למחרת ההכרזה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, אור לי"ז בכסלו תש"ח (29.11.47). ימים ספורים לאחר מכן התנכלו הערבים גם ליישוב היהודי המבודד בגוש עציון. ארבעת יישובי גוש עציון מצאו עצמם כלואים בטבעת כפרים ערביים עוינים. הכביש לירושלים היה נתון לשליטה ערבית לכל אורכו. על-פי החלטת החלוקה, שאושרה ונתקבלה על-ידי ההנהגה היהודית, עתיד היה גוש עציון להימצא עמוק בתוככי המדינה הערבית שעתידה לקום. חברי הקיבוצים, בעצה אחת עם ההנהגה הלאומית, החליטו להישאר במקומם, לבצר את היישובים ולחזקם, בלא שידעו מה צופן להם העתיד.
התקופה הסוערת והקשה מאוד של גוש עציון, החל מדצמבר 1947 ועד מאי 1948, היא גם תקופת קיומו של שירות האוויר.
גוש עציון שבהרי יהודה, מדרום לירושלים, הוא גוש יישובים גדול ומשגשג. כיום יש בגוש 18 יישובים, אשר הוקמו לאורך השנים, לאחר מלחמת ששת הימים (1967).
בשנת תש"ח (1948) כלל גוש עציון ארבעה יישובים; הגדול והוותיק שבהם היה כפר עציון. לגוש עציון הייתה משמעות מיוחדת, כיוון שהוא הגן על צדה הדרומי של ירושלים מפני כפרים ערביים עוינים וכוחות לגיון אויב ירדנים.
פעולות איבה פרצו למחרת ההכרזה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, אור לי"ז בכסלו תש"ח (29.11.47). ימים ספורים לאחר מכן התנכלו הערבים גם ליישוב היהודי המבודד בגוש עציון. ארבעת יישובי גוש עציון מצאו עצמם כלואים בטבעת כפרים ערביים עוינים. הכביש לירושלים היה נתון לשליטה ערבית לכל אורכו. על-פי החלטת החלוקה, שאושרה ונתקבלה על-ידי ההנהגה היהודית, עתיד היה גוש עציון להימצא עמוק בתוככי המדינה הערבית שעתידה לקום. חברי הקיבוצים, בעצה אחת עם ההנהגה הלאומית, החליטו להישאר במקומם, לבצר את היישובים ולחזקם, בלא שידעו מה צופן להם העתיד.
התקופה הסוערת והקשה מאוד של גוש עציון, החל מדצמבר 1947 ועד מאי 1948, היא גם תקופת קיומו של שירות האוויר.
שירות האוויר – גלגולו הקודם של חיל-האוויר הישראלי – הוקם ב-10 בנובמבר 1947, זמן קצר לפני שהתחילו המאורעות בארץ ישראל כולה ובגוש עציון בפרט.
לשורותיו של שירות האוויר גויסו טייסים משלושה מקורות שונים:
- מתנדבים מארץ ישראל ומחו"ל, רובם יהודים, שלחמו במלחמת העולם השנייה, בעיקר ב- RAF, חיל-האוויר המלכותי של בריטניה.
- טייסי "מחלקת הטיס של הפלמ"ח", שעסקה באיתור מנחתים וסימונם ובצילום.
- טייסי חברת "אווירון", חברה בבעלות הסוכנות היהודית, ששימשה לפעילות צבאית במסווה של חברה מסחרית.
צי המטוסים של שירות האוויר כלל בעת הקמתו 12 מטוסים קלים בלבד, שהיו בבעלות חברת "אווירון" או בבעלות אנשים פרטיים.
השימוש במטוסים צבאיים היה כבר מוכר וידוע בתקופה זו בעקבות מלחמת העולם השנייה.
כך, עם גבור הדי הקרבות, ניסה שירות האוויר הקטן לתת את המענה הטוב ביותר שיוכל, אף שזה עתה הוקם, מקומץ טייסים הטרוגניים בעלי שלל תרבויות ושפות, ללא תורת לחימה מסודרת, כאשר בבעלותו קומץ מטוסים קלים בעלי כושר נשיאה מוגבל ביותר.
בעיה מרכזית נוספת שעמדה בפני שירות האוויר היא ההוראה הבריטית שאסרה על קיום פעילות צבאית אווירית בליווי איום: "כל מטוס יהודי שיפעיל נשק – יופל".
אחת המערכות הבודדות שבהן אישרה ההנהגה לשירות האוויר להשתמש בנשק מהאוויר, היא המערכה בגוש עציון. הבידוד הקשה של גוש עציון והאיומים הרבים שהופנו כלפיו גרמו להנהגה להפנות את המשאבים האוויריים המעטים והיקרים לטובת עזרה ללוחמי הגוש.
המערכה בגוש עציון היא המערכה המשמעותית הראשונה בתולדותיו של שירות האוויר, ולכן יש לה חשיבות גדולה בעיצובו ובהתפתחותו.
