הרודיון-נחל תקוע-מערת חריטון-תקוע
דוח מסלול לכתות ז
נקודת התחלה : הרודיון
נקודת סיום: תקוע
אורך המסלול: 4.5 ק"מ
זמן המסלול: כ6 שעות
צבע שביל: כחול, שחור
נקודות עצירה: הרודיון, בתוך נחל תקוע, בסוף העליה, בור העיזים, מערת חריטון, עין טיפה (א-נטוף)
רקע:
בשנה זו הטיולים עוסקים בייחודיות והמגוון בגוש עציון, בשיעורים ובטיולים נדבר על יישובי הגוש השונים והאוכלוסיה המגוונת של התושבים. נדון על אופיים של היישובים ועל זה ש"אדם תבנית נוף מולדתו", ונשים דגש על כך שהמגוון יוצר תמונה יפה וצבעונית יותר, פסיפס אנושי מרהיב.
תיאור המסלול
מרחבת החניה של אתר ההרודיון נרד בצד הכביש בו נסענו כ-400 מטרים עד לתחילתו של שביל המסומן בכחול המסתעף דרומה מכביש הגישה. נצעד בשביל הכחול על מורדותיו של ההרודיון. לאחר כחצי ק"מ נחצה בזהירות את הכביש המוביל לישוב נוקדים. נמשיך בשביל הכחול ואט אט יתגלו לנגד עיננו נופיו ומצוקיו של נחל תקוע המתחתר למרגלותינו.
נרד בזהירות בין המצוקים אל אפיקו של הנחל. בחודשי האביב גדות הנחל מלאות בפריחה עונתית ואף איריס שחום פורח בחודש מרץ ברחבי השמורה. במהלך הירידה ניתן להבחין במערות רבות אשר בחלקן נעשה שימוש למגורים בעבר על ידי נזירים. השביל הכחול חוצה את אפיקו של נחל תקוע ועולה מערבה למרגלות הישוב תקוע לכיוון שרידי מנזר חריטון.
בסמוך לשרידי מנזר חריטון קיים פיצול שבילים. השביל הכחול עולה אל עבר הישוב תקוע ושביל שחור ממשיך במקביל לאפיק הנחל אל מערת חריטון בה נזחל. מפתח מערת חריטון ניתן לעלות אל עבר הישוב תקוע בשתי דרכים. ניתן להמשיך בשביל השחור דרומה ולסיים את הטיול בכביש שבין תקוע ג לתקוע ד', וניתן לשוב בשביל השחור אל עבר השביל הכחול בדרך בה צעדנו לעלות לישוב תקוע בדרך סלולה ורחבה הממשיכה את השביל הכחול העולה מנחל תקוע.
נקודות רלוונטיות לאורך המסלול-
הרודיון
הרודיון, או בשמו האחר הר הורדוס, הוא אתר ארכאולוגי, משלהי תקופת בית שני, כיום גן לאומי, כ-12 קילומטרים מדרום לירושלים בספר מדבר יהודה. האתר כולל מבצר, העטוי בגבעה מלאכותית, חומות, מגדלי שמירה ולמרגלותיהם עיר קטנה ("הרודיון תחתית") ובה בריכת מים וארמון רחב ידיים שנבנו על ידי המלך הורדוס בין השנים 22 לפנה"ס ל-15 לפנה"ס, עבורו ועבור אנשי חצרו. באתר נמצא גם מה שנחשב לקברו של הורדוס. במרד הגדול נפלה הרודיון לידי המורדים היהודים, שאיישו את המבצר והתבצרו בו כנגד כוחות הרומאים. גם במרד בר כוכבא שימש האתר כמקום מקלט למורדים היהודים. לאחר המרד ננטש המקום ואויש לסירוגין עד שננטש סופית בסוף התקופה הביזנטית.
נחל תקוע
למרגלות רכס ההרודיון מתחיל הקטע הקניוני של נחל תקוע, שאורכו כ-7 ק"מ. אחריו נמשך הנחל בכוון דרום מזרח, מחליף שמותיו פעמים אחדות ומגיע לקרבת מצוק ההעתקים בשם "ואדי מורבעת", שנתפרסם בממצאי מערותיו. ולבסוף, בקטעו האחרון שבו הוא מכונה נחל דרגה (דרג'ה) חותר הוא בתוך הצוקים הנישאים, תוך יצירת מפלים וגבים נפלאים, ונשפך אל ים המלח מדרום למצפה שלם.
הקניונים בנחל תקוע נוצרו ע"י חתירת הנחל בתוך קמר בני נעים – אחד מן הקמרים היוצרים את נוף המדרגות במדבר יהודה. בחתירתו העמיק הנחל וחשף שכבות גיר קשה. שכבות אלו, במיוחד שכבות ה"מלכה" (אלו הן שכבות דוגמת אלה המצויות במערת צדקיהו ומאבניהן בנוי גם הכותל המערבי), הן שיוצרות את הנוף הקניוני.
במצוקים התלולים אשר משני עברי הנחל מצויים כוכים ומערות לרב. אלו הן תוצאות תהליכי המסת- הסלעים, אשר אירעו כאשר תנאי אקלים שונים מהיום שררו באזור, בתקופות גשומות ומבורכות מים.
במערות הללו הייתה ראשיתו של האדם באזור. נמצאו כאן שרידי תרבויות פריהיסטוריות החל מתקופת הפליאולית התחתונה. ראויה לציון מיוחד "התרבות הטחונית" המהווה שלב מעבר בין תקופת המיסולית (תק' האבן התיכונה) לבין תק' הניאולית (תק' האבן החדשה). תרבות זו אשר נתגלתה לראשונה בסביבה זו נקראת על שמו של ואדי טואחין.
מנזר חריטון-סוקה
במחצית הראשונה של המאה הרביעית הגיעו לכאן ראשוני הנזירים בהנהגתו של חריטון- מייסד תנועת הנזירות במדבר יהודה- אשר זמן קצר קודם לכן הקים את מנזרו הראשון בעין פארה, הסמוך לענתות.
חריטון הקים כאן מנזר בשם "סוקה", אשר היה מרכז לנזירים הרבים ששכנו בכוכים ובמערות שבמצוקים משני צידי הנחל. תק' פריחתו של המנזר נמשכה עד ראשית המאה השביעית. בשנת 614 לספירה כבשו הפרסים את ארץ ישראל והמיטו שואה על תנועת הנזירות; המנזרים הוחרבו ויושביהם נטבחו באכזריות. אין בידינו ידיעות ברורות אימתי חזרו הנזירים לשכון בנחל. אך בכתבי עולי רגל מהמאה ה12 נזכר המנזר בהקשר למסורת על מותו וקבורתו של חריטון, ומשתמע מדבריהם, אם כי לא בודאות, כי המנזר היה פעיל גם בזמנם.
שרידי המנזר ניכרים בשטח (מסומנים במפה בשם ח' חריטון) אך כמעט שלא נחקרו עדיין. אפשר להבחין בשרידי חדרים וקירות של מבנים שהיו בנויים במיפלסים אחדים, בבורות ובברכות מים מטוייחים. בולט במיוחד וניכר למרחוק שריד בניין, הנראה כמגדל הגנה, אשר נשתמר לגובה כ-6 מ'.
בור העיזים
מדרום-מערב לחורבות המנזר, באפיק גיא היורד ממערב, שמורה להפליא בריכת המים עתיקה הנקראת בפי הבדואים "ביר אל עוניזיה" (בור עיזים). בריכה גדולה זו הבנויה אבני גזית, הייתה כנראה מאגר המים הראשי של המנזר, והיום היא משמשת את עדרי הצאן של הבדואים.מימיה נאספים מהערוץ היורד לגיא בעזרת מערכת מורכבת: סכר לרוחב הערוץ עוצר את המים ומטה אותם לתעלה חצובה. זו מגיעה לבור שקיעה וממנו עוברים המים אל הבריכה. על גג הבריכה מצויים רהטי אבן להשקיית הצאן.
מלבד בריכת המים הגדולה ובורות המים החצובים בשטח, ישנם בסביבה שני מעיינות זעירים. האחד, עין נטוף (המעין המטפטף) הסמוך למערה מדרומה. השני, שאינו מסומן במפה ומוכר פחות- נובע מעל שפת
המצוק אשר בו המערה, על יד השביל המוליך לתקוע.
מערת חריטון
מערת חריטון היא אחת המערות הגדולות ביותר בארץ. זו מערה קארסטית שנוצרה כתוצאה של המסת הגיר. היא נמצאת בגדה המערבית של נחל תקוע, כחצי ק"מ מדרום לחורבות המנזר. פתחה קל לאיתור בזכות שני גושי סלעים מרובעים, המכונים "לוחות הברית", אשר ניצבים לפניו.
במאה ה12, כאשר הנזירים חזרו לשכון במנזר ובמערות שסביבו (ראה לעיל), זוהתה המערה בטעות כ"מערת עדולם",בה נחבא דוד בברחו מפני שאול (שמואל א', כ"ב).
פרשה אחרת, בה אכן שימשה המערה כמקום מקלט, התרחשה באותם ימים. בשנת 1139, עת כח צלבני גדול אשר חנה בסמוך לתקוע עבר לגלעד, פשט גדוד בדואים על העיר תקוע שהייתה ישוב צלבני חשוב. תושבי העיר, חסרי המגן, נמלטו אל מערת חריטון ומצאו בה מסתור מפני הפושטים. כח צלבני אשר יצא מירושלים להגנת תקוע, ניגף לפני הבדואים בקרב שהתחולל בין תקוע לחברון.
המערה נחקרה בשנת 1853 ע"י טובלר. בתאורו הוא מספר בין השאר על חלקי ארונות מתים, תעלת מים ובריכה בעומק המערה. כתובות רבות (ביוונית, בערבית ובעברית...) וקטעי חציבה במעברים. בשנת 1873 ביקרה במקום משלחת הקרן הבריטית לחקירת א"י בראשות קונרד ודרייק ושרטטה מפה ראשונה של המערה. מפה זו מצטיינת אמנם בדיוקה, אך מכילה קטע קטן בלבד מן המערה.
92 שנה לאחר מכן, בשנת 1965, בקרה במקום משלחת גרמנית בראשות סטרובל, אשר חקרה את המערה ושרטטה מפה חדשה (מחקרה פורסם ב-ZDPV 1967). תאור המערה בהיר ומפורט, אך המפה אינה מדויקת ויש בה שגיאה חמורה בכוון.
בשנת תשכ"ט (1969) החלה קבוצת מתנדבים חברי "החברה להגנת הטבע" מירושלים, ובראשם גדעון מן, בפעולת מיפוי מחודש ומקיף של המערה. העבודה נמשכה כשעתיים ובסיומה שורטטה מפה מדויקת ומפורטת הכוללת את כל המחילות והאולמות הניתנים למעבר אדם.
התברר כי המערה גדולה ומורכבת פי כמה מאשר שיערו החוקרים הקודמים והמסיירים בה.
להמחשת גודלה של המערה הרי צרור מספרים:
עומק המערה (כלומר,המרחק מפתחה עד לנקודה הרחוקה ביותר ממנה):כ- 400 מ'.
אורך כולל של כל המחילות: כ-4 ק"מ.
מספר האולמות והחדרים: 55.
במערה קיימים 4 מפלסים. הפרשי הגובה ביניהם אינם אחידים ומגיעים עד 3 מ' בין קומה ראשונה לקומה שניה. עד 7 מ' בין קומה ב' לקומה ג' ועד 12 מ' בין קומה ג' לקומה ד'.
