חיפוש צימר
עגלת קניות
שם
עלות
כמות
מחק
לתשלום/להרשמה

הרודיון - לקט מקורות

מקור השם וגורם המיקום

  • בשנת 42 לפה"ס, לאחר רצח אנטיפטרוס, מקבלים הורדוס ופצאל את השלטון על יהודה כולה, בעוד הורקנוס השני ממלא תפקיד אתנרכס (שליט העם) תפקיד חסר סמכות. שנתיים לאחר מכן (בשנת 40 לפה"ס) פולשים הפרתים לסוריה ומערערים את השלטון הרומי במזרח. מתיתיהו אנטיגונוס בן אחיו של הורקנוס (אריסטובלוס) מנצל המצב ומצטרף לחילות הפרתים המתקדמים. מגמת אנטיגונוס לתפוס את השלטון בירושלים בעזרת הפרתים תוך כדי סילוק הורקנוס, הורדוס ופצאל.
    הצבא הפרתי מתקרב לירושלים כשאליו מצטרפים היהודים תושבי הכרמל והשרון. יהודי ירושלים מתקוממים נגד הורדוס ומאלצים אותו לפתוח שערי העיר לצבא הפרתי. פצאל, הנשלח לניהול משא ומתן עם המצביא הפרתי נלקח בשבי ואיתו הורקנוס השני. פצאל התאבד בשבי ובהורקנוס הוטל מום על מנת לפסלו מן הכהונה הגדולה.
    מתתיהו אנטיגונוס הומלך בירושלים בשנת 40 לפה"ס. הורדוס שאינו רוצה ליפול בשבי כאחיו, נסוג מירושלים.
    "הקדים הורדוס את הסכנה ויצא בלילה עם בני ביתו הקרובים אליו אל פני העיר, ללכת אל ארץ אדום, והשונאים לא ידעו בצאתו, וכאשר נגלה להם הדבר, מהרו לרדוף אחריו. אבל הורדוס שלח את אמו ואת אחיותיו ואת הנערה אשר ארש לו לאשה עם אמה ואחיה הצעיר לעבור לפניו, והוא עם עבדיו עצר במנוחה את הלועזים, וכפעם בפעם התנגח אתם והמית רבים מהם, עד אשר הגיע אל מבצר מצדה.
    ובעת מנוסתו היו היהודים קשים לו מן הפרתים, כי הקיפו עליו בלי הרף ובמרחק שישים ריס מירושלים התיצבו למערכה למולו ונלחמו אתו זמן רב. אך הורדוס גבר והמית רבים מהם לפי חרב. ואחרי זמן בנה עיר במקום ההוא לזכר נצחונו ופאר אותה בארמונות נהדרים וגם בירה בצורה מאוד הקים בה וקרא לה הירודיון על שמו"... (ריס = 180 מטר)
    (מלחמות היהודים, ספר א' פרק י"ג ז-ח)
  •  לאחר הנצחון ממשיך הורדוס דרומה לאדום. ליד ריסה מצטרף אליו יוסף אחיו וכל הכח נע לעבר מבצר המצדה; משפחת הורדוס נשארת במצדה ואנטיגונוס מטיל עליהם מצור. הורדוס ממשיך בדרכו למלך הנבטים ואח"כ לרומא בניסיונותיו להשיג עזרה נגד הפרתים.
    הורדוס נסוג מירושלים.
    (מקביל לקטע 1) "הוא הלך בדרך אשר לפניו ועשה מסעו ביתר חיפזון לעבר מבצר מצדה. קרבות רבים היו לו עם הפרתים שזינבוהו ברודפם אחריו, וניצח בכולם.
    ואולם בשעת בריחתו לא היה מובטח גם מפני היהודים, כי אף אלה נטפלו אליו ואל אנשיו כשהיו במרחק שישים ריס מהעיר, ותקפו אותם והגיעו לתגרת ידיים בדרך. הוא הניס גם אותם והכריעם, לא כמי שנמצא בצרה ובמצוקה כזו, אלא מי שהתכונן למלחמה באופן היאה ביותר וביתרון (כח) רב. לאחר זמן כשהגיע למלכות, כונן ובנה באותו מקום, שבו ניצח את היהודים, ארמון מלך הדור ביותר וסביבו עיר וקרא לה הירודיון".
    (קדמוניות היהודים י"ד 358)

תאור הבניה ההרודיאנית

  • יוסף בן מתיתיהו מתאר את מפעלי הבניה האדירים של הורדוס כבית המקדש בירושלים, בנית העיר סבסטי (שומרון), ארמון ביריחו, הנמל ומבנים שונים בקיסריה וגם בערים מחוץ למדינתו כדמשק, גבל וטריפולי; בהם בנה המלך גימנסאות, תיאטראות ובתי מרחץ.

"וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: (על כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב; וקרא לו הרודיון על שמו.) ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק שישים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה, וכלל את יופיה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקף מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאוה לעינים, כי אם גם מבחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתים מעלות שיש לבן צח, כי היתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם, וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בניני מלכים אחרים, בתי מסכנות לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון מלכים."

(מלחמות היהודים א' כ"א י')

  • (מקביל לקטע 3) "כשנסתיימה חתונתו (של הורדוס), בנה מבצר נוף באותם מקומות, שבהם ניצח את היהודים כשקיפח את שלטונו ואיטיגונוס עמד בראש המדינה, מקום מבצר זה מרוחק מירושלים כשישים ריס והוא חזק מטבעו ונוח ביותר לבנין (מבוצר), זו גבעה (עגולה?) המתרוממת בנחת לגובה עשוי בידיים, עד שבהיקפה צורתה היא צורת שד, ונתחלקה חלקים חלקים ע"י מגדלים עגולים. העליה אל המבצר היא ישרה, בנויה מדרגות חלקות עד מאתיים (במספר). בפנים המבצר חדרי מגורים יקרים של המלך, עשויים לבטחון ולנוי כאחד. לרגלי הגבעה (היו) בניינים שבנייתם היתה מרהיבת עין מטעמים אחרים וגם משום אמת המים, שנעשתה לאורך מרחק רב ובהוצאות גדולות – שכן לא היו (מים) במקום עצמו. על פני המישור מסביב (לגבעה) היו בנינים שלא נפלו משום עיר, והגבעה שימשה בירה לשאר הבניינים."

(קדמוניות היהודים ט"ו 322-325)

 ביקור מרכוס אגריפס בארץ ישראל

  • "וכשנודע לו להורדוס, לאחר שביצע את הדברים האלה, שמרקוס אגריפס שוב הגיע מאיטליה לאסיה, מיהר אליו וביקש שיבוא ממנו אל מלכתו, כדי לזכות למה שהוא ראוי לו מידי איש שהוא מארחו וידידו. וכשהפציר בו מאד, נעתר לו אגריפס ובא אל ארץ יהודה. הורדוס לא חשך (ממנו) שום תענוג וקיבל אותו בערים שייסד מקרוב, ובשעה שהראהו את בניניו השפיע עליו ועל ידידיו כל מיני הנאות של מאכל ומותרות בסאבסטי ובקסריה, סביב הנמל שנבנה על ידיו, ובמבצרים שבנה בהוצאות רבות באלכסנדריון, בהרודיון ובהורקניה, הוא הוליך אתו גם אל ירושלים העיר, וכל העם יצא לקראתו בבגדי חג וקיבל את האיש בברכות."

(קדמוניות היהודים ט"ז 12-14)

תיאור מות הורדוס והובלתו לקבורה – שנת 4 לפה"ס

  • "ומחלת המלך גברה עליו, כי רפיון הזקנה וצרות לבבו חברו עליו יחד להכריעהו. כבר היה כבן שבעים שנה והאסונות אשר באו עליו מידי בניו דכאו את נשמתו מאד, עד כי גם בהיותו בריא בגופו, לא יכול לשמוח בחייו".

"הורדוס שב אל יריחו וכבר גברה עליו מרה שחורה, עד אשר כמעט רצה להפיל את פחדו על המוות בעצמו, וליבו מלא אותו לעשות תועבה נוראה. הוא צווה לאסוף את האנשים נשואי הפנים מכל ארץ יהודה אל המקום הנקרא הפודרמוס (מקום מרוץ הסוסים) ולתתם שם על מסגר, וקרא לאחותו שלמית ולבעלה אלכסא ואמר אליהם: "ידעתי כי יעשו היהודים חג ביום מותי. אולם יש לאל ידי לתקן לי מספד על ידי אחרים, וגם לערוך לי קבורה מפוארת, אם תרצו למלא אחר מצותי. כאשר תמא נשמתי, תמהרו לקחת את האנשים העצורים ולהקיף אותם באנשי צבא ולהמיתם, למען תתאבל עלי כל ארץ יהודה וכל בית ובית יבכה בעל כרחו".

"ואחרי רצח (אנטיפטרוס) בנו חי עוד הורדוס חמישה ימים, ולקץ הימים האלה מת; מן היום אשר המית את אנטיגונוס ותפס בידו את השלטון עברו שלושים וארבע שנים, ומיום אשר בו הוקם למלך בידי הרומים, מלאו שלושים ושבע שנה..."

(מלחמות היהודים א', ל"ג, א, ו, ח)

  • (מקביל לקטע 6) "...אז הכינו את קבורתו של המלך, וארכילאוס נתן דעתו על כך, שהלווית אביו תהא רבת הוצאות ביותר, וישאו לפניו את כל תכשיטיו, כדי שיהיו גם הם בלווית המת. המלך נישא על מיטת זהב, משובצת אבנים יקרות מכל המינים (ועליה) שטיח ארגמן, הגוויה הייתה עטופה בגדי פורפורה ומקושטת בכתר (ומעליו) היה מונח זר זהב, וליד ימינו (של המת) הושם שרביט. סביב המיטה היו הבנים והמון הקרובים, ואחריהם אנשי הצבא מחולקים לפי אומותיהם או הכינויים. וכך היו ערוכים: הראשונים היו שומרי הראש, אחר כך הגדוד התראקי, ואחריהם הגרמנים כמה שהיו, אחרי אלה הגדוד הגאלטי, כולם בכלי מלחמה. מאחורי אלה היה כל הצבא כאילו הוא יוצא למלחמה, בהנהגת ראשי הגדודים, וראשי המערכה שלהם. אליהם נצטרפו חמש מאות עבדים נושאי בשמים. הם הלכו שמונה ריס להרודיון, שכן בפקודתו של הורדוס שם הייתה קבורתו. כך אפוא נפטר הורדוס מן העולם".הרודיון תחתי - מקום קבורתו? של הורדוס המלך

(קדמוניות היהודים, י"ז, 196-199)

 ההרודיון כבירת פלך

  • חלוקת מחוז יהודה לפלכים (טופרכיות) בימי הורדוס הינה ברובה מורשת חשמונאית. אחד השינויים המעטים שהורדוס מכניס בחלוקה החשמונאית, הוא קביעת הרודיון כבירת הפלך במקום בית צור. יוסף בן מתתיהו מתאר את החלוקה המנהלית של יהודה:

"ולרחבה ארץ יהודה משתרעת מנהר הירדן עד יפו ובין שני הגבולין בתוך מקום העיר ירושלים. על כן קראו לה רבם בצדק בשם טבור הארץ. וגם אין ארץ יהודה חסרה שפע ימים, כי היא נמשכת לאורך שפת הים עד עכו. והארץ נחלקת לאחד עשר חבל, ועל כולם מושלת העיר ירושלים כקריית מנוחה, כי היא מתרוממת על כל סביבותיה כדמיון הראש המתנשא מעל הגוף. ויתר הערים נחלקות לפלכים הנקראים על שמן גופנא הפלך השני אחריו עקרבים (עקרבתא), ואחריו תמנה ולוד, אמאוס ולפלי ואדום ועין גדי, הירודיון ויריחו. ואחרי הערים האלה גם יבנה ויפו וסביבותיהן..."

(מלחמות היהודים, ג', ג,ה)

ההירודיון במרד הגדול

  • מבצר ההירדויון מלא תפקיד חשוב, במרד הגדול, בהיותו אחד ממעוזי הקנאים. בקיץ שנת 69 לסה"נ יוצא צבאו של אספסינוס לכבוש את ארץ יהודה.

"ובין כה וכה נסע אספסינוס מקיסריה בחמישי לחודש דיסיוס (סיון) להלחם בארצות היהודים, אשר לא נכנעו עוד לפניו. הוא עלה על ארץ ההרים וכבש שני פלכים, את ארץ גופנא ואת ארץ עקרבתא, וגם את הערים הקטנות בית אל ועפרים (עפרין) והציג שם משמר, ורכב עד שערי ירושלים, ורבים מהנופלים בידו הומתו בחרב ורבים נלקחו בשבי..."

"קרליוס (אחד משרי צבא אספסינוס)...עלה משם על עיר אחרת עתיקה מאד. היא חברון, הבנויה כפי שאמרתי לפני זה, בארץ ההרים לא רחוק מירושלים. הוא כבש את מבואי העיר בחוזק יד וצוה להמית את כל המון אנשי המלחמה הנשאר בתוכה. ואת העיר שרף באש. וככה נכנעו כל המקומות בארץ יהודה, מלבד הירודיון ומצדה ומכור, אשר נתפסו בידי שודדים, ועיני הרומאים היו נשואות אל ירושלים".

(מלחמות היהודים, ד', ט; ט)

  • לאחר השלמת כיבוש ירושלים בידי חילות הרומאים באלול שנת 70 לסה"נ, ממשיכים הרומאים בפעולות צבאיות לחיסול המעוזים האחרונים של המרד – הירודיון, מכור ומצדה.

"...ואל ארץ יהודה נשלח הציר לוציליוס בסוס וקיבל את הצבא מידי ציראלס ויטלינוס, והכניע בשלום את מבצר ההירודיון עם היושבים בו. ואחרי כן אסף את כל צבא מצב הרומאים, אשר נחלק לגדודים רבים ונפוץ בארץ, וגם לקח את הליגיון העשירי והחליט לעלות על מכור ולשים עליה מצור, כי נחוץ היה מאד לכבוש את המבצר פן יתעוררו רבים לשוב ולמרוד, בבטחם במשגב חומותיו..."

(מלחמות היהודים, ז', ו; א)

ההירודיון במרד בר כוכבא

  • אף במרד בר כוכבא, שנת 132-5 לסה"נ, משמש מבצר ההירודיון כאחד ממוקדי המרד. קטע איגרת שנמצאה בוואדי מורבעה (ואדי) ארוך ועמוק היורד ממדבר יהודה אל ים המלח. במדרונות הואדי מערות רבות, ובארבע מהם נמצאו ממצאים חשובים ובעיקר תעודות מתקופת מרד בר כוכבא. בתחילה נחפרו המערות בפראות על ידי בדווים משבט התעמרה, ואחר כך כחפירה מסודרת על ידי הרדינג ודוה-וו בשנת 1952.

(בעשרין לש)בט שנת שתי(ים) לגאלת

(י)שראל על ידי שמעון בן כ(וס)בא נסיא

(יש)ראל במחנה שיושב בהרודיס

(י)הודה בן רבא אמר להלל בן גריס

אני מרצוני (ח)כרת המך היום את

העפר שהוא שלי בח(כ)רתי בעיר

נחש שחכרת משמעון נסיא ישראל

ת עפר הלן חכרתי המך מן היום

עד סוף ערב השמטה שהם שנים

שלמות שני (מ)כסה חמש ת חכיר

(שאה)א מודד לך ב(הר)ודיס חנטין

(יפות ונקיות) שלו(שת כור)ין ולתך

(מעסרתמעסרת) ת אלה

(שתהא שוקל על גג האוצר) ו(ק)ים

(עלי לעמת ככה)

(יהודה בן רבא על נפשה)

(שמעון בן כוסבא מן מאמרה:

בעשרין (לשבט שנת שתים לגאלת)

ישראל (על י)ד (שמעון בן כוסבא)

נשיא (ישראל) (שיושב בהרדיס)

(בן)(אמר להלל בן)

 

(פפירוס 124, עמ' 131)

 ×”רודיון - מבט מדרום

  • ההיסטוריון הרומי דיו קאסיוס, אחד המקורות ההיסטוריים החשובים על מרד בר כוכבא, מספר על ההכנות למרד.

"...כל זמן ששהה הדרינוס בקרבת מקום, במצרים, ואף (לאחר מכן) בסוריה, שקטו (היהודים) זולת מה שיצרו בכוונה כלי נשק באיכות ירודה שעה שנצטוו לספקם, וזאת כדי שיפסלום הרומאים, וכך יוותרו לשימושם הם. משהתרחק (הדרינוס) פשעו (ברומאים) בגלוי הם לא העזו לצאת כנגד הרומאים במערכה גלויה בשדה הקרב, אלא שתפסו את העמדות בעלות היתרון במדינה, וביצרום במחילות ובחומות, כדי שיהיו בידיהם מקומות מקלט בשעת הצורך, וגם כדי שיוכלו להתאגד בהסתר מתחת לפני האדמה, במחילות תת-קרקעיות אלה נקבו, במרחקים שונים, פירים על פני האדמה, כדי שיחדור בעדם האויר והאור..."

(ההסטוריה של רומא12-14)

 

  • הירונימוס (מאה 4-5) מביא אף הוא תאור דומה של התבצרות מורדי בר-כוכבא ..."ותושבי יהודה הגיעו למצוקה כזאת (בשעת מרד בר כוכבא) עד שהם יחד עם נשיהם, טפם, זהבם וכספם שבטחו בהם, הסתתרו במנהרות תת-קרקעיות ובמערות העמוקות ביותר."

(פירוש לישעיהו ב', ט"ו)

 

הערות: התרגומים מ"מלחמת היהודים"עפ"י שמחוני ו"מקדמוניות היהודים" עפ"י שליט.

צטרפו לרשימת דיוור
הזן את האימייל שלך ולחץ על שלח כדי להתחיל בתהליך שחזור הסיסמה
WhatsApp