בשנה שעברה, במהלך ניטור הקינים והטיפוס אליהם, הגענו לקן חיוויאי, השוכן עמוק בתוך שטחי האש של שפלת יהודה. מעמדת תצפית רחוקה צפינו בגוזל כבן 40 יום נאבק בענפים שצמודים לקינו, וכעבור דקות ספורות, צונח אל הקרקע בבהלה.
בשנה שעברה, במהלך ניטור הקינים והטיפוס אליהם, הגענו לקן חיוויאי, השוכן עמוק בתוך שטחי האש של שפלת יהודה. מעמדת תצפית רחוקה צפינו בגוזל כבן 40 יום נאבק בענפים שצמודים לקינו, וכעבור דקות ספורות, צונח אל הקרקע בבהלה. למזלו הרב של הגוזל, נכחנו במקום, צפינו במתרחש ומיד חשנו לעזרתו והחזרנו אותו לקן בריא ושלם. אולם, אילולא נכחנו במקום, הגוזל האומלל היה נטרף עוד באותו הלילה. זהו הגורל של מספר גוזלי עקבים וחיוויאים שמדי שנה נופלים מקניהם הבטוחים והמוגנים, ונטרפים על הקרקע על ידי טורפי שפלת יהודה.
כך אירע שבסוף עונת קינון 2013, צפינו בגוזל כשהוא פורח מקינו ומעופף עם הוריו גבוה בשמיים, לחלוטין לא מודע למזלו הטוב ולאפשרות שייתכן שלא היה מגיע לכדי פריחה.
השבוע, חזרנו אל זוג ההורים של אותו גוזל בר המזל. זוג החיוויאים בנו קן אחר בטריטוריית הקינון שלהם (בתקווה שהשנה הוא גם יהיה יציב יותר), ובימים אלו חובקים יחד גוזל חדש כבן 20 יום.
כל שנותר לנו הוא רק לאחל להם, שגוזלם החדש יפרח בהצלחה, בלי הרפתקאות וקפיצות משונות מהקן.
בתמונה: נקבת החיוויאי גוזלה החדש.
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
