בעדכונים הקודמים סיפרנו לכם בהתרגשות על הביצה שהוטלה בפרויקט הצילום החדש – בזמן אמת – של קן חוויאים בשפלת יהודה. כזכור, הפרויקט המסקרן, ביוזמת קק"ל, עוקב אחר זוג חוויאים, ואחר מהלך קינונם ומעניק הצצה נדירה לְעולם החי המרתק שביערות ובשטחים הפתוחים בישראל.
בעדכונים הקודמים סיפרנו לכם בהתרגשות על הביצה שהוטלה בפרויקט הצילום החדש – בזמן אמת – של קן חוויאים בשפלת יהודה. כזכור, הפרויקט המסקרן, ביוזמת קק"ל, עוקב אחר זוג חוויאים, ואחר מהלך קינונם ומעניק הצצה נדירה לְעולם החי המרתק שביערות ובשטחים הפתוחים בישראל.
במהלך תקופת הדגירה הארוכה והמתישה, התרחשו חילופים רבים בדגירה בין בני הזוג, העורבנים השכנים, והשובבים, הציקו מדי יום לשני בני הזוג בדגירתם, ומדי יום הזכר הביא אל הקן זוחלים רבים (זיקית מובהקת, חומט מנומר, זעמן זיתני, צפע ארצישראלי, זעמן מטבעות וקמטן החורש הם רק חלק ממגוון הזוחלים שניצודו על ידיו, או ליתר דיוק: "על טפריו").
ואז, לאחר 47 ימי דגירה, התרחש בקן אחד מרגעי השיא של העונה כולה: במהלך שעות הבוקר המוקדמות והחשוכות של ה-20.5, בקע מן הביצה גוזל קטן וחמוד, צח כשלג, אשר מיד קיבל את מלוא תשומת הלב מהוריו המאושרים והמסורים. כרגיל, היה זה עמיתי האוקראיני,Konstantin Pismennyi , חוקר חיוויאים, שעוקב באדיקות אחר המתרחש בקן, והוא זה שהעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת ושיתף את חשדותיו לבקיעה שהתרחשה במהלך הלילה (בדיוק כפי שעשה זאת בעת ההטלה לפני חודש וחצי).
במהלך הבקיעה הנקבה ישבה על הביצה ואף סייעה לגוזל הקטן לצאת ממנה, ובשעות הבוקר המאוחרות כבר הגיעה אל הקן אספקת המזון הראשונה (זיקית). הנקבה הניחה את הזיקית בצד הקן ומדי פעם האכילה את הגוזל בפיסות טרף קטנות. אך בשעות אחר הצהרים כבר הגיע טרף גדול יותר (נחש בינוני בשם זעמן זיתני) אשר הספיק להאכלה רצופה וממושכת עד שעות הערב המאוחרות.
הימים הראשונים שלאחר הבקיעה (עד גיל שבוע לערך) הם ימים מסוכנים מאוד עבור גוזלי החיוויאים. זאת מכיוון שבימיהם הראשונים גוזלי החיוויאים נוטים להיות לבנים לגמרי (ובכך בולטים לסביבה העוינת), קטנים, חלשים וחסרי אונים עד כדי כך שאינם מסוגלים לבקר באופן עצמאי את טמפרטורת גופם. זו הסיבה שנקבת החיוויאי נשארת בקן ומסוככת על הגוזל הקטן על מנת לחמם אותו מפני צינת הלילה או על מנת להגן ולהצל עליו מפני קרינת השמש הקופחת, וכך היא עתידה להישאר אתו עד גיל 14-25 יום לפחות (תלוי בזוג ההורים, בטמפרטורה הסביבתית ובשכנים הבין מיניים). מגיל זה ואילך הדרישה למזון תלך ותתעצם, ולכן ההורים עתידים להשאיר את גוזלם לבדו בקן, וזאת על מנת לצוד יחד במרחבי שיחור המזון, ובכך להגדיל את אספקת המזון המובא אל הקן.
כאמור, בימיו הראשונים הגוזל מואכל בפיסות טרף קטנות, וככל שהוא יגדל ויתחזק, כך תתגבר אספקת הטרף, ופיסות הטרף שבהם יואכל עתידות לגדול בהתאם עד שסביב גיל 25-30 יום הגוזל עתיד לבלוע טרף בינוני בשלמותו (תלוי בגודל הטרף ובנחישות הגוזל).
אם עונת הקינון תתקדם ותזרום כשורה, אנו עתידים ללוות את הגוזל הקטן עד אשר יגדל ויפרח מהקן, וזאת סביב גיל 65-80 יום, כאשר בגיל 60 יום הגוזל כבר יעטה ניצוי מושלם לחלוטין וכמעט ויגיע אל גודלו ומשקלו המקסימאליים.
כל שנותר לנו הוא רק לאחל לו ולהוריו הצלחה ובריאות.
בתמונה: גוזל חיוויאי בקן על עץ אורן משנת 2011
אנו מזמינים את הקהל הרחב להמשיך ולעקוב אחר השידור וההסברים, דרך אתר הקק"ל והפייסבוק, ולהיכנס אל חייהם המרתקים של העופות הדורסים הגדולים המקננים בישראל:
/http://www.kkl.org.il/recreation-and-tours/birds-portal/live-birds-video
https://www.facebook.com/KerenIsraelNest?fref=ts
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
