חירבת ג'ומג'ום

מיקום ורקע גיאולוגי

ח'ירבת ג'מג'ום שוכנת על ראש גבעה מצוקית בקצה שלוחת 'משואות-יצחק' ממערב לגוש עציון. האתר מוקף בגאיות תלולים משלושת עבריו ואילו ממזרח הוא גובל במצוק סלע גירי, שלמרגלותיו אוכף טופוגרפי (ר' רקע גיאולוגי, להלן).

הר יהודה הינו גוש הררי המהווה חלק מקמר חברון, המורכב שכבות סלעי משקע ימי מתקופת הקנומן והטורון (כ-100 מיליון שנה לפני זמננו) ומאופיין בחלוקה לתצורות סלע קשות ורכות לחילופין. התצורות הקשות הן סלעי גיר ודולומיט ואילו השכבות הרכות מורכבות בעיקר מסלעי חוואר וחרסית (מרקוס ועמית, 1989, 19-17). במערבו של גוש עציון ניכר מבנה המיצלעות שבו בולטות שכבות נטויות; התצורות הקשות יוצרות קווי מצוקים הניכרים היטב בנוף והגבעות מדורגות ממזרח למערב. מעל תצורת כסלון, המורכבת מסלעי גיר ודולומיט קשים במיוחד, נמצאת תצורת בית מאיר המאופיינת בסלעי חוואר צהבהב ואילו מתחתיה נמצאת תצורת שורק המאופיינת בחילופי שכבות גיר קשה וחוואר רך (נוף טראסות).

ח'ירבת ג'מג'ום נבנתה על מצוק סלע מתצורת כסלון, אולם בראש הגבעה ניכרות גם שכבות החוואר הצהבהב של תצורת בית מאיר. כמו כן ישנה הופעה של תצורת מוצא המאופיינת בחוואר רך בקרבת מקום (ועל כך, ר' בהמשך); (מפה גיאולוגית, 1976).

(איור 1- מפת איתור)

תולדות המחקר

האתר נסקר בשנות ה-90 של המאה ה-20 על-ידי דוד עמית ובועז זיסו. מן הסקר התברר כי המקום היה מיושב במהלך שתי תקופות לפחות: התקופה הרומית הקדומה (ימי בית שני) והתקופה הביזאנטית (עמית וזיסו, תשנ"ט, 120 – 126).

חפירה ראשונית באתר נערכו בשנת 2005, תוצאותיה משולבות בתיאור החפירה שלהלן. בקיץ 2008 נערכה עונת חפירות שנייה אשר נמשכה 10 ימים[1].

תיאור האתר

שרידי היישוב העתיק התגלו על הגבעה וכן באוכף שמדרום-מזרח לה, וגודלו המשוער כ-10 דונם, כ-7 דונם בראש הגבעה ועוד כ-3 דונם באוכף. ראוי לציין כי על פני שטח הגבעה מבצבצים ראשי קירות רבים, המצטרפים לכלל תכנית, המלמדת על יישוב בנוי בצורה מתוכננת בעל אופי מכונס (איור 2); אין לדעת בוודאות מה הם שלבי קיומו של המכלול הבנוי בטרם נערכו חפירות מקיפות באתר. חלק מן הקירות נבנו באבנים מהוקצעות ואף באבני גזית, ויתכן שמקורן במבנה ציבור שהתקיים באתר (כך למשל סמוך למקווה הגדול- מס' 6 באיור 2. המיספור בעקבות עמית וזיסו תשנ"ט, מפה בעמ' 123). לאחר נטישת היישוב עובדו מעל חורבותיו חלקות חקלאיות, בטרסות. כמו כן אותרו באתר, במסגרת הסקר הראשוני, כמה מערות ומערכות תת-קרקעיות.

• בורות ומאגרי מים: לצד בורות פעמון, הנפוצים באזור ההר, נתגלו באתר גם בורות אגירה גדולים במתווה מלבני, שעל קירותיהם שרד עדיין הטיח המקורי (איור 2, מספרים 2-1, כל המערכות התת-קרקעיות מסומנות בקו כחול), בורות אלו דומים בצורתם ובמידותיהם לבורות מים המוכרים מן המבצרים המלכותיים מימי הבית השני במדבר יהודה, כמו גם באתרי יישוב שונים באיזור ההר (לדיון בקבוצת בורות זו, ר' Zissu, 2008, 179-181). כמו כן נמצאו באתר שני מתקני מים מדורגים ומטויחים, אולי מקוואות טהרה (איור 2, מספרים 7-6). בור מים המשמש עדיין לייעודו המקורי מצוי בשוליים הצפוניים של האתר.
• חללים תת-קרקעיים גדולים:מערות במתווה בלתי רגולרי, חלקם חוברו באמצעות מעברים צרים. המערות שימשו כמחסנים ואולי אף למגורים (איור 2, מספרים 4-3). בשפכי שוד של אחת המערות נמצאו שברים מעוטרים של גלוסקמה, אך ספק רב אם כאן היה מקומה המקורי.

אחד מן החללים התת-קרקעיים, במדרון הצפון-מזרחי של האתר, הוא מערת קולומבריום טיפוסית (לא מופיעה בתוכנית).

מעברו המזרחי של האוכף, מחוץ ליישוב, אותרו מערות קבורה. בדופנות אחת מהן נחצבו כוכים האופייניים לתקופת הבית השני, ואילו במערה השנייה הותקנו מקמרי קבורה (Arcosolia) האופייניים לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית.
סמוך לראש הגבעה נמצא אגן ריסוק, אולי של בית בד (איור 2, מספר 8). באחת המערות נמצא מתקן נוסף, ככל הנראה בודדה להפקת שמן.

תקופות קיומו של האתר

בחינת הנתונים הארכיטקטוניים והסטרטיגרפיים, והממצא הקיראמי והנומיסמטי, שנאספו בסקר ובחפירה, מעלה כי פעילות ביישוב התקיימה לפחות למן המחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס (התקופה החשמונאית) ועד לתקופה העות'מנית (ר' טבלה מספר 1); ברם, לא ברור האם נשמרה רציפות בקיומו של היישוב. דומה כי יישוב של ממש התקיים כאן החל מן התקופה החשמונאית ועד לראשית התקופה הביזנטית. לאחר הפסקה התקיים כאן יישוב מצומצם בתקופה הממלוכית. מטבעות אקראיים שנמצאו על פני השטח מרמזים על אפשרות של קיום יישוב באתר גם בתקופות נוספות.

על פי ממצא מקוואות טהרה, מערת כוכים ושברי גלוסקמה באתר ניתן לשער כי במקום ישבו יהודים - לכל הפחות בשלהי תקופת הבית השני (התקופה החשמונאית והרומית הקדומה).

עמית וזיסו הציעו כי באתר ח'ירבת ג'מג'ום התקיימה גם אחת מאותן מצודות יהודיות שחרבו בידי הרומאים בעת דיכוי מרד בר-כוכבא (עמית וזיסו, תשנ"ט, 125). כעדות ממצא חרסים מימי מרד בר-כוכבא והמעברים הצרים שחברו בין כמה מן החללים התת-קרקעיים, במתכונת מערכות המסתור של תקופת המרד. עדות נוספת לכך מהווה פסלון קטן מברונזה בדמות סרפיס (Serapis) אשר התגלה על פני השטח שפניו מושחתים, ואשר נועד במקורו לשמש כחֶבֵק לידית מראה (איור 3). בדרום שפלת יהודה, במערכת מסתור באתר מורן 1, נמצאה מראה מסוג זה, שחיבורי הידית שלה בדמות איסיס וסראפיס הושחתו במתכוון (זיסו גנור ופרחי, תשס"א, 54- 62).
לא ברורה זהותם של תושבי האתר לאחר מרד בר-כוכבא.

תוצאות החפירה

שטח A (איור 4)

בעקבות קיומם של ראשי קירות אשר בלטו על פני השטח נחפר ריבוע בראש הגבעה. לאחר פינוי אבנים ומפולות שכיסו את פני השטח התגלה משקוף פתח באתרו (המשקוף הופל ונשבר על ידי שודדי עתיקות בתום עונת 2005). בהמשך החפירה התברר כי מדובר במבנה בעל שני חדרים אשר קורו בגג אבן מקומר; בסיסי הקמרונות שרדו בצמוד לקירות הצפוני והדרומי (101Wו-103Wבהתאמה). התמוטטות הקמרונות גרמה להצטברות כמויות אבנים גדולות שפונו בחפירה (לוקוסים 122,123,127).

קירות המבנה השתמרו לגובה של כ-1.5 מ'. אורכו המשוער היה 8.5 מ', ורוחבו כ- 8 מ'. מתוך זה נחפרו כ- 3.5 מ' (החצי המערבי) ואילו בשאר השטח סוקלו אבנים ומפולות ונחשפו ראשי קירות בלבד. הבנייה הושתתה על קירות קדומים יותר ((W 101, W 103. עוביים של הקירות הקדומים כ-1 מ', ואליהם הוצמדו בסיסי הקמרונות, אשר רוחבם כ- 0.5 מ'. הקירות הקדומים בנויים מאבנים מהוקצעות בבנייה יבשה, ואילו הקמרונות נבנו תוך שימוש בטיט לבן כחומר מלכד, לפי שרידי קטע מן הקימרון הצפוני.

בשל המִפתח הגדול בין הקירות הקדומים חולק המרחב לשני חלקים, וקיר חדש ברוחב 1.5 מ' (W110) נבנה ביניהם לשם השענת שני הקמרונות. בקיר זה השתמרו שלוש גומחות (או ''חלונות'') בשלמותן וכן המשקוף באתרו, כמו כן התגלו עדויות לגומחות נוספות אשר התמוטטו. בעת ניקיון אחד החלונות הסתבר שזו גומחה רבועה בתוך עובי הקיר ולא חלון מפולש (איור 5). בעקבות בניית הקיר התקבלו שני חדרים לא שווים: רוחב החדר הדרומי 2 מ' ואילו רוחב החדר הצפוני 3 מ'.

בקיר המערבי (W 102) התגלו שני פתחים שבהם השתמרו המשקופים. בשלב כלשהו יצא הפתח הדרומי משימוש ונסתם באבנים.

תחת שכבות המפולת התגלתה שכבת עפר כהה בעובי ממוצע של כ- 0.25 מ', שהיוותה את רצפת מבנה הקמרונות. בשל מיעוט הממצא על הרצפה והיעדר סימני שריפה ברחבי הבניין, ניתן להניח כי הוא ניטש מיושביו ולא חרב באירוע אלים. שברי החרסים אשר נמצאו במפולות הבניין, כמו גם בקרקע על סלע האם ומתחת למפלס לרצפה החתומה, אופיניים לתקופה הממלוכית. לאור זאת, דומה כי המבנה הוקם וחרב בתקופה הממלוכית.

בשטחים אחרים שנחפרו ברחבי האתר לא התגלו ממצאים המאוחרים לתקופה הביזאנטית (לא כולל ממצאים שנאספו מפני השטח); מכאן, שבתקופה הממלוכית התקיים יישוב מצומצם רק בפסגה.

בתקופה הממלוכית נבנו מבני ציבור רבים בירושלים, וחברון הפכה לעיר כפי העולה ממקורות התקופה. עם זאת המידע על המרחב הכפרי שבהר יהודה הוא מועט. בחפירות בחורבת ברכות התגלו שרידים בני התקופה, אולם הממצא לא פורסם באופן מלא (הירשפלד וסולר, 1979, 31). התגליות בח'ירבת ג'ומג'ום מרחיבות את המידע אודות פריסת הישוב בתקופה הממלוכית.

המערכת התת-קרקעית: לאחר הסרת שכבת העפר (לעיל) התגלה סלע האם המיושר בחלקו, ובו פתח של פיר מלבני מכוסה קורות אבן, שהוביל אל חלל תת-קרקעי (איור 2, מערכת 3/4); עם בניית W 110יצא הפיר משימוש. נראה שבעת בניית מבנה הקמרונות נחסם הפיר הפתוח בקורות אבן והשטח כוסה בשכבת אדמה כמפלס חיים. אל מערכת זו ניתן כיום להיכנס דרך פתח בצלע הגבעה (להלן).

מערכת 3/4 כוללת מסדרון באורך 7 מטר המוביל מהפתח שבצלע הגבעה אל האולם המרכזי (אורכו כ- 10 מ', רוחבו נע בין 6 מ' ל-10 מ'). בדופנותיו שרדו מעברים חצובים, המוליכים אל חללים קטנים סמוכים. בקצהו המזרחי ניתן לראות את תחתית קורות האבן שסתמו את הפיר (לעיל). בתוך המערכת נמצאו שבר גלוסקמה מעוטר ושבר אגן אבן גדול, ומונח בתוכה מתקן בודדה.

המערכת מחוברת במעבר צר אל מערכת תת-קרקעית נוספת, אולי חלק ממערכת מסתור (לעיל).

מקווה טהרה (מתקן תת-קרקעי מס' 6, "המקווה הגדול", איור 6)

מקווה הטהרה נמצא סמוך למאגר מים, ממוטט בחלקו (איור 2, מספר 1). אל המקווה מוביל מסדרון חצוב באורך 1.5 מטר וברוחב 1.0 מ' שרצפתו טרם נחשפה. לחדר הטבילה מתווה מלבני בעיקרו, 3 X2 מ' גודלו, כ- 2 מ' גובהו). רצפת המקווה משתפלת לכיוון מערב. דופנות החדר צופו בטיח לבן; לפני הנחת שכבת הטיח תוקנו פגמים בסלע בטיט ואבנים. טיח שרד גם בפתח הכניסה. למרגלותיה הותקנה מדרגה מטויחת באורך 2 מ' וברוחב 1 מ', לכל רוחב החדר. עד מחצית גובהו נמצא החדר מלא בעפר ואבני מפולת גדולות שמקורם כפי הנראה בהתמוטטות טרסה סמוכה. לא ניתן היה להבחין בסטרטיגרפיה בתוך המילוי. בחלק הגלוי סבלו הקירות מהתפוררות.

לעומת זאת קיר טרסה מעוגל התומך מילויי עפר מצידו המזרחי של המעבר. ומזוזה המצרה את הפתח. שייכים עדייןלשלב השימוש במתקן בייעודו המקורי אם כי יתכן כי אלו תוספות מאוחרות יותר.

ממצא החרסים כלל שברי כ-20 קנקנים וקערות, שזמנם מן המאה הראשונה לפנה"ס ועד המאה הרביעית לספירה. דומה כי במרבית התקופה הפך החלל שעמד ללא שימוש,לבור אשפה ולתוכו הושלכו שברי כלים רבים.

מתקנים נוספים על ראש הגבעה

"המקווה הקטן"(מס' 7 באיור 2; איור 7)

בשוליו הדרומיים של האתר, על ראש המצוק, נוקה מקווה נוסף קטן יחסית. זהו בור בעל מיתאר סגלגל, 1.8 מ' קוטרו ו 1.8 מ' אחד. גרם מדרגות צר מוביל אל קרקעיתו הבור. תכולתו כ-1.7 מ''ק.

שריד מתקן ייצור

דרומית לשטח A, אך במדרגה נמוכה ממנו (איור 2, מספר 8(התגלה ונוקה אגן אבן מעוגל בקוטר של כ- 2 מ', שבמרכזו שקע רבוע. המתקן דומה לאגן ריסוק של בית בד. אזור גוש עציון איננו ידוע דווקא בגידול הזית ודי להביט בצידי הדרכים הראשיות (וראה גם אביצור, תשל"ז, 204-203). עם זאת עשוי ממצא זה ללמד על קיומו של בית בד במקום בעבר. אף ממצא הבודדה במערכת תת-קרקעית מס' 3/4 מחזק את ההשערה שאכן התקיים ייצור של שמן באיזור, גם אם בהיקף מצומצם. עם זאת ייתכן שמדובר במתקן ייצור למטרה אחרת בתחום המזון או התעשייה.

ראוי לציין כי לפי ממצא המטבעות שנאספו על פני השטח בראש הגבעה ובמדרונות, יתכן כי התקיימה באתר גם פעילות בתקופות האומאיית והעבאסית (מאות 9-8 לספירה).

שטח E(איור 8)

שטח זה נמצא באוכף שמדרום-מזרח למצוק. הנחתנו הראשונית הייתה שהיישוב התקיים רק על ראש הגבעה בשטח התחום על ידי המצוק משום יתרונו הטופוגרפי, ובשל הימצאות מערות קבורה בשולי האוכף. ממצא החרסים הפזורים בשטח רמז על התיישבות כלשהי למן שלהי תקופת הבית השני ועד לתקופה הרומית המאוחרת-ביזאנטית הקדומה. חפירת בדיקה באוכף נערכה במיקום של שתי אבנים בולטות על-פני השטח, שנראו כשייכות לקיר אשר שרד באתרו.

נפתחו שני ריבועים בגודל כולל של 10X5 מ' (איור 8). ריבועי החפירה מחולקים על ידי קיר מסיבי (W 10) בנוי אבני גוויל גדולות, רוחבו כ- 0.75 מ' ואורכו חורג מתחומי השטח הנחפר.

שלבים קדומים בשרידי המבנים בשטח E

מדרום ל- 10 Wנחפר שטח קטן (לוקוס 504) ובתחתיתו התגלתה רצפת עפר הניגשת אל הקיר ומושתתת על גבי שכבת אבנים קטנות. במילויים מתחת לרצפה זו (לוקוס 511) התגלו שברי קנקנים וסירי בישול מן המאה הא' לספירה; מכאן שקיר W10האיתן נבנה במאה הא' לסה"נ או זמן מה לאחר מכן. סמוך לקצה המזרחי של האזור הנחפר התגלה פתח בקיר שמזוזותיו בנויות אבני גזית מגיר רך, והקיר עצמו בנוי אבנים מהוקצעות באופן גס.

כבשן יוצרים

בראשית החפירה, נאספו סמוך מאוד לפני השטח שברי חרס רבים ברי-זיהוי (אינדיקטיביים), בעיקר קנקנים וקערות.

שכבת האדמה העליונה, 0.25 מ' עובייה (לוקוס 500), הייתה בעלת גוון כהה. הקרמיקה שנלקטה בלוקוס זה מעורבת וכוללת טיפוסים המתוארכים למן סוף התקופה ההלניסטית (חשמונאית) ועד לראשית המאה הרביעית לספירה. בשכבה שמתחתיה השתנה גוון הקרקע לצהבהב ורוב הממצא כלל שברי קנקנים בעלי שפה מקופלת וגוף מצולע (לוקוס 503) המתוארכים מאה השלישית-רביעית לספירה.

תוך כדי החפירה הובחנו שברי כלים אשר נפגמו בעת תהליך הייצור, ביניהם ידית קנקן שעליה עם סימני שריפה חוזרת ונשנית, שפות קנקנים מעוותות, שברי חרס מפוחמים ושברי כלים שטרם עברו צריפה (איור 9).

בעומק של כ- 0.3 מ' מפני השטח התגלה קיר מעוגל שעל פניו דבוקות שתי שכבות של טיט: הפנימיתבצבע לבן והחיצונית בצבע חום-בהיר, המזכיר חומר טבון.

השטח שבין הקיר המעוגל לגבולות הריבוע נוקה עד לסלע האם, עומק של כ-1 מ' מפני שטח.

בניקוי התברר כי קרקעית המתקן הייתה מרוצפת טיח, שחלק קטן ממנה שרד בצמוד לקיר. מילויי העפר בשטח הנחפר הכילו כמויות ניכרות של שברי כלים, בעיקר קנקנים. כמו כן נמצאו כמה אבני גיר שעברו שריפה בטמפרטורה גבוהה. לאור כל זאת ניתן להעריך שהמתקן המעוגל הינו כבשן לייצור כלי חרס.

עד כה נחפרה רק כמחציתו של הכבשן, והתברר כי רק חלקו התחתון השתמר (לאיורי כבשנים דומים ראו:הרצוג, תשמ"א, 100 ; ויטו, תשמ"א, 62-61). מאחר והכבשן היה מלא בשברי כלים, נראה כי יצא משימוש עוד בעת העתיקה, ואולי אז גם הוסרה הרצפה של תא הכלים בעוד תא הבעירה מולא בפסולת ייצור ממתקן סמוך. מועד בנייתו של הכבשן עדיין לא התברר. יש לציין כי שברי קנקנים ממאות ג'-ד' לסה"נ נמצאו גם סמוך לפני הסלע. לאותו תהליך ולאותו בית יוצר יש לשייך, ככל הנראה, גם את כמות הקנקנים הגדולה שנחשפו במקווה הגדול. דומה כי בעלי המלאכה נצלו חללים שונים בלתי שמישים ברחבי האתר, ולשם השליכו את פסולת הייצור.

לגילוי בית היוצר מצטרף ממצא נוסף מן האתר והוא בסיס אובניים של יוצר אשר נמצא, שלא באתרו, בשטח B. לקיומו כאן של בית יוצר עשוי להיות הסבר גיאולוגי מאחר ובקרבת מקום קיימים מחשופים של חוואר מוצא הידוע כמועדף לייצור כלי חרס. אמנם מקור המים הטבעי הקרוב נמצא במרחק של כקילומטר (עין סג'מה- מעיין יצחק) אך קיומם של מאגרי מים גדולים מתקופות קודמות היווה וודאי תחליף.

יתכן שהרוחות החזקות המנשבות במקום החל משעות הצהריים סייעו לקביעת מיקומו של בית היוצר.

סוג הכלים העיקרי אשר יוּצר כאן הוא קנקני אגירה. ויתכן וגם קערות. קערות אלו מאופיינות בחיפוי חום ועיטור של פסים אלכסוניים חרותים אשר נעשו בקירצוף או באמצעות גלגלת משוננת (עיטור המכונה גם 'עיטור מקדה', Rouletted).

בתוך קבוצה זו ראויים לציון מספר שברים אשר עוטרו באמצעות גושי טין שהודבקו והוחתמו בחותם שעוטר בדגמים שונים כגון דגם פרח, דגם גיאומטרי, וכוכב מחומש (איור 10). עיטורים מסוג זה מוכרים מחפירות שונות בהר יהודה ולאחרונה זכו להתייחסות מקיפה במאמרו של איתמר טקסל (Taxel, 2007).

מבחינת הממצא מתקבל הרושם כי במקום נעשו ניסיונות שונים בעיצוב ועיטור של כלים (למשל דגמי קירצוף ולחיצות ידניות על גוף הכלי).

כבשן היוצרים נבנה מצפון ל-W10. לא ברור באם שניהם נבנו בעת ובעונה אחת. העדויות לייצור קרמיקה באתר הן מן המאות ג'-ד' לסה"נ. לפיכך ניתן להציע שבוני הכבשן, אל נכון במאה ה-ג' לסה"נ, השתמשו בקיר קדום לייצוב הכבשן. בעוד והחלל החלל שנותר ביניהם מולא אבנים.

סיכום

הימצאותו של בית יוצר, כולל מתקן הייצור עצמו, עשויים לתרום למחקר הייצור הקרמי ביהודה בשלהי התקופה הרומית ובראשית התקופה הביזנטית. יש לקוות שהמשך המחקר בח'ירבת ג'מג'ום, תוך כדי השוואה לממצא מן האתרים הסמוכים, יהווה נדבך חשוב ביצירת לוח טיפולוגי בסיסי של הקרמיקה באזור יהודה, נושא שטרם זכה למחקר מקיף.

 

טבלה 1- סיכום כרונולוגי-סטראטיגרפי*

שכבה	תקופה	ממצא
I	ממלוכית	מבנה קימרונות בשטח A; מטבעות על פני השטח
II	ביזאנטית (מאות ה'-ו' לסה"נ)	מעט שברים בשטח E(לוקוס 510); מטבע מפני השטח
III	רומית מאוחרת (מאות ג'-ד' לסה"נ)	בית יוצר, מערת קבורה (באוכף); מטבע מפני השטח
IV	רומית קדומה (מאות א'-ב' לסה"נ)	שברים על פני השטח ובחפירה, קיר איתן (W10); מטבעות מפני השטח, מערות כוכים, מקוואות (שטח B); מאגרי מים (?)
V	חשמונאית (מאות ב'-א' לפנה"ס)	מטבעות מפני שטח; מעט חרסים פזורים; מאגרי מים (?)

* לא נכללו בטבלה זו תקופות מהן נמצאו עד כה אך ורק מטבעות על פני שטח: התקופה האומאיית, העבאסית, הצלבנית, והעות'מאנית. יתכן שבעתיד ניתן יהיה לשייך מכלולים אדריכליים לתקופות אלו. ראוי לציין כי בשנת תש"ח השתמשו אנשי קיבוץ משואות יצחק הסמוך באחד מבורות המים שבאוכף כסליק, אפיזודה המהווה חלק מסיפורה של ח' ג'ומגו'ם.

רשימת איורים

• איור 1- מפת איתור
• איור 2- תוכנית כללית
• איור 3- חבק מראה דמוי ראש סרפיס
• איור 4- שטח A
• איור 5- מבנה הקמרונות
• איור 6- המקווה הגדול
• איור 7- המקווה הקטן
• איור 8- שטח E
• איור 9- שברי חרס מפוחמים
• איור 10- עיטור טביעה בדגם כוכב

 

רשימת מקורות

• אביצור ש', תשל"ז;
• 'הזית ותעשיית הזית ביהודה ושומרון בתמורות העיתים', בתוך: שמואלי א, גרוסמן ד' וזאבי ר' (עורכים), יהודה ושומרון- פרקים בגיאוגרפיה יישובית, ירושלים, עמ' 209-203.
• הירשפלד י' וסולר ג', 1979;
• 'חורבת ברכות-כפר קדום בלב הר חברון', טבע וארץ כב, עמ' 33-29.
• הרצוג ז', תשמ"א;
• 'תל מיכל-תחנת מסחר לחוף הים', קדמוניות יד (56-55), עמ' 102-96.
• ויטו פ', תשמ"א;
• 'בית יוצר בנחף שבגליל', קדמוניות יד (54-53), עמ' 62-61.
• זיסו ב', גנור א' ופרחי י', תשס"א;
• 'ממצאים מימי מרד בר כוכבא ממערכות מסתור באתר 'מורן 1' שבשפלת יהודה' בתוך: אשל ח' וזיסו ב' (עורכים): חידושים בחקר מרד בר כוכבא, רמת גן, עמ' 72-53.
• מרקוס מ' ועמית ד', 1989;
• הר חברון, סקר נוף ומסלולי טיול, ירושלים.
• עמית ד' וזיסו ב', תשנ"ט;
• 'ישובים יהודים מתקופת הבית השני בסביבות משואות יצחק', בתוך: לבנה מ' ויחזקאלי ר' (עורכים): יד ליאיר- עיונים בטבע, בסביבה ובידיעת הארץ, החברה להגנת הטבע תשנ"ט, עמ' 129-114.
• מפה גיאולוגית, 1976:
• 'ירושלים וסביבתה', 1:50000, המכון הגיאולוגי ישראל, ירושלים.

[1]החפירות מתקיימות ביוזמת בית-ספר שדה כפר-עציון ומתנ"ס גוש עציון. עונה ראשונה נוהלה בידי אחיה כהן-תבור מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

העונה השנייה נוהלה על ידי ערן מאיר ובועז זיסו, מטעם המכון לארכיאולוגיה של המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. המדידות נעשו על ידי דב פורוצקי וסלבה פירסקי, שימור בשטח ובמעבדה נעשה בידי אורנה כהן, וניתוח הממצא הנומיסמטי בידי נילי אחיפז. העיבוד הקירמי נעשה בשיתוף עם איתן קליין. סיוע הוגש על ידי פרופ' אבי פאוסט, פרופ' חנן אשל, זיו צור, נחום דרדיק, נילי גרייצר, שמש יערן ויותם ח. זיסו. בחפירה השתתפו מתנדבים (בני נוער ומבוגרים) מגוש עציון ומרחבי הארץ. ארגון החפירה נעשה על ידי בית ספר שדה כפר עציון. תודה מיוחדת לירון רוזנטל, מנהל ביס"ש כפר עציון ויוזם החפירה וליהודה גולדמן אשר ארגן את הצדדים המנהלתיים בשטח.