החירבה הממוקמת במורד שלוחת בת עין ברום 870 מ' מעל פני הים נמצאה בעת סלילת כביש גישה לבת עין בשנת 1989 ומיד נערכו באזור חפירות הצלה.
ממצאי החפירות העלו כי בחירבה היתה התישבות בשתי תקופות עיקריות.בתחילה החירבה זוהתה כיישוב יהודי מתקופת בית המקדש השני בתקופה שבין מלכותו של הורדוס לסוף מרד בר כוכבא.
ביישוב שהתנהל כחווה חקלאית נמצאו כלי אבן רבים, ממצא שכיח באתרים בהם חיו בתקופת הבית השני יהודים. כלי אבן היו שימושיים במיוחד משום שלפי ההלכה הם אינם מקבלים טומאה.דבר נוסף שנמצא באתר היה מקווה הטהרה מהסגנון הירושלמי, בעל מחיצה הנועדה להפריד בין היורדים לעולים, בין הטמאים לטהורים.
סביב החורבה ישנם עד ימנו אנו טרסות חקלאיות בהם מגדלים הפלחים גפנים, שימור החקלאות הקדומה שהיתה נפוצה באזור גם בימי העבר. שבט יהודה אשר החירבה ממוקמת בנחלתו, התברך בכרמים ויין רב כמצויין בפסוקים:" אוסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. כחלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" (בראשית,מ"ט).
עדות לברכה זו שנתממשה ניצבת הגת בחירבה. הגת ממוקמת בסמוך למקווה הטהרה כפי שמוצאים במקומות אחרים. בגתות אלו אפשר להמחיש היטב מצבים שונים המתוארים בספרות חז"ל בהקשר לשאלות הלכתיות שהתעוררו במהלך העבודה בגת. כך למשל מתוארת במשנה תקלה שבה "נפל לתוכו (=לתוך המקווה) יין או מוהל ושינו מקצת מראיו (=מראה המים)" (מקוואות ז ד).
דיון אחר במשנה נוקדש לצורך להקפיד על כך שהבוצרים והבדדים (עובדי בית הבד) יטבלו ויטהרו את גופם לפני הדריכה בגת: " הבדדין והבוצרים כיון שהכניסן (= בעל הבית) לרשות המערה- דיו, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, צריך לעמוד עליהן עד שיטבלו" –טהרות י ג). כאן הם עשו זאת במקווה דמוי מערה, שנחצב בצמוד למתקני הגת.
האתר נמצא כשהוא מכוסה בשכבת שרפה המעידה על חורבן היישוב, החוקרים מתארכים חורבן זה לימי מרד בר כוכבא שהתרחש באזור. המרד שפרץ בשנת 132 לספירה בעקבות הקמת העיר "איליה קפיטולינה" בירושלים החרבה ע"י הקיסר הרומאי אליוס אדריאנוס סחף בתוכו גם את תושבי פרברי העיר הגדולה. היהודים שעוד היו עסוקים בחבישת פצעיהם מקרבות המרד הגדול שהתרחש כ-60 שנה לפני כן ובו חרב בית המקדש שינו את שיטת הלחימה איתה פעלו ועברו למלחמת גרילה. מתחת לאתר נמצאו מחילות מסתור בהן השתמשו ככל הנראה בימי המרד. המחילות והאתר משוייכות לימי המרד בשל מטבע שנמצא באתר באת החפירות. פרוטה שנחקקה בה, סביב אשכול ענבים, כתובת "שנת אחת לגאולת ישראל". הלוחמים שלחמו באותם ימי תחת מנהיגם שמעון בר כוכבא האמינו שהם גואלים במלחמתם את ירושלים הקדושה, ולכן כאשר בשנת 135 לספירה כאשר המרד דוכא באכזריות והמעוז האחרון של הלוחמים, ביתר הקרובה, נכבש, היתה זו מפלה קשה. הקיסר אדריאנוס גזר על היהודים כי הם אינם יכולים לשוב ולחיות בסמוך לעיר ירושלים, והאוכלוסייה היהודית נדדה לאזור הגליל ולאזור דרום הר חברון.
על הריסות הישוב הקדום הוקמה בתקופה הרומית המאוחרת-ביזנטית (מאה ד' לסה"נ) חווה, שבמרכזה גת תעשייתית גדולה לייצור יין, וסביבה מחסנים וחדרי שרות.הגת הציבורית הינה מפוארת מאוד וריצפת פסיפס. בצידה ממוקמים כוכים ששימשו את הדורכים לאיכסון ענביהם לפני פעולת הדריכה. רצפת הגת המשופעת מעט אשר במרכזה עמג בורג הריסוק, הובילה לבור איגום גדול אליו זרמו תוצרי הדריכה.
בקרבת האתר נסקרו שתי מערות- קבורה חצובות, שאפשר לתארכן על סמך תכניתן לתקופת הבית השני. פתחי הכניסה אליהן נחתמו במקורן באבני גולל רבועות, שזיזיהן הותאמו לפתח בדומה לפקק. בדפנות חדרי הקבורה נחצבו כוכים.
