יישוב הר גילה - סיפור הקמתו

הר גילה- ירושלים ממעוף הציפור

"ירושלים הרים סביב לה, וה' סביב לעמו מעתה ועד עולם". משורר תהילים לוקח את משלו מהמציאות הגיאוגרפית הקיימת באזור ירושלים, עיר היושבת באוכף טופוגרפי, בין רמת בית אל מצפון ובין הר חברון מדרום. ביום שישי, י' אדר א', יצאנו במסגרת הקורס "גוש עציון שלא הכרתם" לביקור ביישוב הר גילה, יישוב הנמצא בין גוש עציון וירושלים, בנקודה הצפונית ביותר של הר חברון, וממנו נשקפת עיר הבירה לשכונותיה על כף היד. בסיור, שהודרך על ידי פרופ' יוסי לשם ונחום ביתן, מנהל בית ספר שדה הר גילה, השתתפו כ-90 מטיילים.

היישוב הר גילה, שוכן על פסגת רכס ראס בית ג'אלה, רכס המהווה את החלק הצפוני ביותר של קמר חברון, המשתרע מכאן ועד בקעת ערד- באר שבע בדרום. רכס בית ג'אלה מתנשא מעל נחל רפאים ושכונותיה הדרומיות של ירושלים, ועליו שוכנים שני יישובים ערביים: בית ג'אלה, הפרבר הנוצרי של בית לחם, ו-ואלג'ה, כפר מוסלמי ששכן בעבר בצידו הצפוני של נחל רפאים, באזור רכס לבן. על הרכס, מעט במורדו ולכיוון נחל גילה, שוכן המנזר הנוצרי דיר- כרמיזן. השם הר גילה (שעבר לאחר מכן גם לשכונת גילה הירושלמית), מקורו בזיהוי היסטורי, מוטעה ככל הנראה: בעבר קשרו החוקרים בין ראס בית ג'אלה ובין היישוב גילה, מקום מגוריו של אחיתופל, מיועצי דוד, שעם פרוץ מרד אבשלום עבר לייעץ לבן הסורר. לאחר שנדחתה עצתו (הטובה!) של אחיתופל לאבשלום ונתקבלה עצתו של חושי הארכי, ה'שתול' מטעם דוד, חזר אחיתופל לעירה, לגילה, ושם קץ לחייו מפחד נקמתו של דוד. כיום מקובל יותר לקשור את גילה של אחיתופל בסביבות הכפר ג'אלה, השוכן דרומית מערבית לכפר עציון, ולא בראס בית ג'אלה.

על פסגת הרכס לא התקיימה התיישבות משמעותית במרבית התקופות, אולי עקב תנאי מזג האוויר הקשים השוררים בפסגה, הנמצאת ברום של 923 מטר מעל פני הים וחשופה לרוחות חזקות, ומקבלת מנה הגונה של שלג במרבית השנים. בניין בודד ניצב על ראש הרכס, 'בית הסייר', שהוקם על ידי הכנסייה הרוסית בשנת 1860, במטרה לארח עולי רגל נוצריים. ליד הבית נטעו כמה עצי אורן הסלע. לעומת זאת, עקב החשיבות האסטרטגית של הרכס והתצפית המצוינת לכיוון ירושלים, הוקמו על ראש הרכס עמדות צבאיות בתקופות שונות: בתקופה העות'מאנית הוקם בסיס צבאי בראס בית ג'אלה, ובתקופה הבריטית הוקמה תחנת ממסר ומחסן תחמושת במקום. במאי 1948, לאחר הפינוי הבריטי, הגיעו כוחות מצריים של ה'אחים המוסלמים' למקום. במהלך מבצע "יקב", שהתקיים באוקטובר 1948, ניסתה חטיבת 'עציוני' בפיקודו של משה דיין להשתלט על הרכס, אך נכשלה במשימתה ונסוגה לכיוון נחל רפאים. כמה ימים מאוחר יותר, ב-22.10.1948, נדחתה בקשתו של יוספל'ה טבנקין, מפקד חטיבת פלמ"ח- הראל, לנסות להעפיל בשנית על הרכס ולפתוח ציר אספקה לירושלים מדרום. עם סיום מלחמת העצמאות נותר הרכס בשליטתה של ממלכת עבר הירדן, וקו הגבול בינה לבין ישראל נקבע באפיקו של נחל רפאים. הצבא הירדני הקים בסיס תותחנים על הפסגה, ובעת בניית המשכן החדש של הכנסת בגבעת רם, שוריינו החלונות הדרומיים הנשקפים מראס בית ג'אלה, מחשש להפגזה ירדנית על ממסד השלטון הישראלי.

פיצ'י והר גילה: יתד ראשונה בשטח

במלחמת ששת הימים שיחררו לוחמי חטיבת המילואים הירושלמית את הר חברון, וכמה חודשים לאחר מכן עלו בני כפר עציון להקים יישוב ראשון בגוש עציון המשוחרר. אך ההתיישבות בראס בית ג'אלה חיכתה לאיש יחיד ומיוחד, יורם בן יאיר (פיצ'י), שהיה עד למלחמה מנהל בית ספר שדה הרי ירושלים, ששכן באותה העת במושב בר גיורא. בשנים שלפני המלחמה עמד פיצ'י על גבעה ממזרח למבוא ביתר, היכן שהיה באותה העת הגבול בין ישראל לירדן, וצפה לעבר פסגת הר חברון. כבר אז נתן פיצ'י עיניו בראס בית ג'אלה, וסבר כי זהו המקום הראוי לבנות עליו בבוא העת את בית ספר שדה הרי יהודה. מייד בתום הקרבות הגיע פיצ'י, יחד עם רותי אשתו אל הפסגה, והחל לארח במקום קבוצות מטיילים. בחנוכה תשכ"ח עלו פיצ'י ורותי, יחד עם קבוצה קטנה של מתנדבים ושלוש מורות חיילות אל הפסגה, ומאז לא זזו משם. יתד ראשון לבי"ס שדה הר גילה נקבע בשטח.

מעבר להיותו של פיצ'י איש חזון, הוא היה גם איש מעשה. בחודשים הראשונים לאחר העלייה אל הקרקע גייס פיצ'י סיוע מגורמים שונים ומשונים בהקמת תשתיות ובגיוס תקציבים ליישוב החדש. בשנת 1972, כארבע שנים לאחר העלייה, הכין פיצ'י חוברת בשם: הר גילה יעדים. בחוברת פורט חזון היישוב, שיועד לקלוט את עובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, ובמרכזו יפעלו שני מוסדות תאומים: מוסד אזרחי, בית ספר שדה, ומוסד צבאי- חינוכי לאנשי צה"ל. בחוברת גם נכתב שביישוב עתידים לגור כ-700 תושבים. יוסי לשם, אז מדריך צעיר בבית ספר שדה, קרא את החוברת ונחרד. הוא לא הבין איך ממקום שבו שוכנות שלוש משפחות וארבע מורות חיילות אמור היישוב לגדול לכדי 700 משפחות, וניסה לשכנע את פיצ'י להגיש תכנית הגיונית יותר, אך פיצ'י סירב. כיום, לאחר הבנייה בשנים האחרונות, גרים בהר גילה כ-1,400 תושבים ועוד 650 חיילים השוהים מידי שבוע בבית ספר שדה ובמדרשה לחינוך קצינים הפועלים ביישוב. בעבר, מרבית המתגוררים ביישוב השתייכו לאחת משלושת קבוצות האוכלוסייה הבאות: עובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, אך בשנים האחרונות, עם התרחבות היישוב, הגיעו לכאן תושבים רבים שחפצו במגורים ביישוב קהילתי עם נוף מרהיב בסמוך לירושלים. חזונו של פיצ'י, שהלך לעולמו בשנת 2010, קרם עור וגידים.  מרבית האוכלוסייה ביישוב היא חילונית, בניגוד למרבית היישובים בגוש עציון, אך במקום מתגוררים גם תושבים דתיים ומסורתיים, ושלושה בתי כנסת פעילים בו. לאחרונה אף נבחר רב ליישוב- הרב ניר הרמן.   

היישוב, שקם בסמיכות רבה ליישובים הערביים בית לחם, בית ג'אלה ו-ואלג'ה, עבר כמה משברים עם ההחמרה במצב הביטחוני באזור. בשנת 1987, בפרוץ האינתיפאדה הראשונה, עבר כביש הגישה ליישוב בבית לחם ובבית ג'אלה, והתושבים נרגמו באבנים פעמים אין ספור בנוסעם לביתם וממנו לירושלים. באמצע שנות ה-90 נסללו שני כבישים חדשים באזור: הראשון היה כביש המנהרות, שנסלל כדי להבטיח תנועה בטוחה מירושלים לגוש עציון ללא מעבר בבית לחם ובמחנה הפליטים דהיישה. המנהרה הדרומית בכביש, מנהרת רפאים, נסללה מתחת לרכס הר גילה והייתה בזמנו המנהרה הארוכה בארץ. הכביש השני היה כביש עוקף הוואלג'ה, שהבטיח תנועה משכונת מלחה שבירושלים אל הר גילה, ללא מעבר בתוך יישוב ערבי. בין שני הכבישים מחבר ציר 'תליטא קומי', היורד מהיישוב הר גילה ודרך שולי בית ג'אלה אל מחסום המנהרות. בסתיו של 2,000, בעת שהחלה האינתיפאדה השנייה, הדרדר פעם נוספת המצב הביטחוני באזור הר גילה. חמושים ירו אל הר גילה ואל שכונת גילה הירושלמית מבית ג'אלה, ובאוגוסט 2003 נפצעה קשה מאוד צילה חיון, תושבת היישוב, שהייתה בדרכה חזרה מחופשה בסיני אל היישוב יחד עם שלושת ילדיה. לאחר עיקש מאבק של מספר שנים הצליחה צילה לשקם את עצמה.  

 קן לציפור בין העצים והמנזר

התכניות של פיצ'י בשנים הראשונות היו גרנדיוזיות, לא רק בהקשר של אכלוס היישוב. פיצ'י רצה שבהר גילה יוקם המרכז הארצי של החברה להגנת הטבע, אך התכנית נפלה בגלל התנגדותו של עזריה אלון, שטען שהמקום אינו נגיש דיו. למרות זאת, התפתחו בהר גילה כמה מרכזי מידע מקצועיים של החברה להגנת הטבע. בין השאר הוקם רת"ם- מרכז מידע ארצי לצמחי ישראל בניהולו של אבי שמידע, ומרכז מידע על זוחלים- בניהולו של פרופ' עמוס בוסקילה. בסיור ביישוב עסקנו באחד המרכזים המרתקים שקמו במקום- מרכז המידע על עופות דורסים בניהולו של פרופ' יוסי לשם.

הקשר שבין יוסי, הר גילה וציפורים החל בסוף שנות ה-70. יוסי ריכז חוג צפרות, ואדורם- אחד הילדים שהשתתף בחוג דיווח ליוסי כי זיהה קינון של עיט זהוב על עץ אורן הצנובר בשטח מנזר הכרמיזן, השוכן על צלע ההר מתחת ליישוב. יוסי לא האמין בתחילה לאדורם, כיוון שעד אז לא נצפה עיט זהוב בארץ מקנן על עצים, אך לבסוף הסתבר שהתצפית הייתה מדויקת. עקב החשש שתושבי בית ג'אלה הסמוכה יחמסו את ביצי העיט, ארגן יוסי יחד עם אנשי בית ספר שדה מבצע שמירה במשך שלוש שנים: במשך ארבעת חודשי הקינון של העיט שמרו מתנדבים מכל רחבי הארץ על הציפור והביצים. העיט הפך לכוכב תקשורתי, והמודעות לחשיבות השמירה על העופות הדורסים עלתה. בהמשך, ובעקבות ההצלחה בשמירה על העיט, הקים יוסי בהר גילה את מרכז המידע לעופות דורסים. אחד הפרויקטים שהמרכז לקח על עצמו היה הקטנת מספר התאונות שבין כלי טיס של חיל האוויר לבין ציפורים. במרכז מופו נתיבי הנדידה של הציפורים בעזרת צפרים ומכמי"ם, ובעקבות המחקר הצטמצמו התאונות ב-76% וכך נחסכו חיי אדם יקרים ולהבדיל-  יותר ממליארד דולר לחיל האוויר.

מנגד תראה את הארץ

לאחר סיומה של ההרצאה המרתקת מפיו של יוסי, יצאנו לסיור במתחם בית ספר שדה הר גילה שהודרך על ידי נחום ביתן. במהלך הסיור עלינו לשתי תצפיות מרהיבות עין. האחת הייתה מאזור מגדל התצפית החדש, השוכן במזרח היישוב ונבנה בסמוך לגדר ההפרדה הנמצאת בין הר גילה ובית ג'אלה. מתצפית זו נפרשים הנופים היפים של גוש עציון, רכס נווה דניאל ספר מדבר יהודה וההרודיון, אך גולת הכותרת היא אחת התצפית  על העיר בית לחם ושלל פרבריה, ממתחם קבר רחל בצפון, דרך מרכז העיר ההיסטורי והמודרני ואזור כנסיית המולד, ועד מסרק דהיישה בדרום. התצפית השנייה הייתה צפונה- אל העיר ירושלים, וללא ספק זוהי אחת התצפיות היפות ביותר על העיר ושלל שכונותיה. מגילה וגבעת משואה שבדרום ועד נבי סמואל בצפון ניתן לראות מזווית לא שגרתית את ירושלים, וביום יפה (ותתפלאו- ביום הסיור אכן היה יום יפה...), ניתן לראות מצפון לעיר את במת הרי בית אל, העיר רמאללה ואת הר בעל חצור.