לואדי אבו מחרב- שביל החלמוניות
דוח מסלול לכיתה ג תקוע נוקדים ושדה בר
נקודת התחלה : מעלה רחבעם
נקודת סיום: מעלה רחבעם
אורך המסלול: כ1.5 קמ
זמן המסלול: כשעתיים
צבע שביל:
נקודות עצירה: חלמוניות, טראסות
רקע:
בשנה זו הטיולים יעסקו בנושא החיים בהר, מהתקופות הקדומות ועד ימינו אנו. מטרת הטיולים להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, נלמד על חקלאות בהר והאתגרים של האדם בחיים בהרי יהודה.
בטיול הזה נראה את מפעל הבניה המרשים שהקים הורדוס ואת דרך ההתמודדות והפתרונות שלו לאתגרי החיים בהר השוכן בספר המדבר.
תיאור המסלול:
מבית הספר ניסע למעלה רחבעם, ונרד מהאוטובוס בכניסה ליישוב. נלך בזהירות כמאה מטרים לצד הכביש לכיוון כפר אלדד עד לפיתול חד שנמצא בנקודה הנמוכה ביותר בכביש,בנקודה זו הכביש חוצה את ואדי אבו מחרב. שם נפנה דרומה (שמאלה ) אל תוך הואדי ונצעד על שביל לא מסומן בגדה המערבית (ימנית) שלו. לאורך הדרך נבחין באלפי חלמוניות יפהפיות. נלך כחצי קילומטר על הגדה המערבית ונגלוש לאט לתוך הואדי עצמו, כשנגיע אל הואדי נפנה איתו צפונה (שמאלה) ונחזור חזרה אל הכביש ואל מעלה רחבעם
צומח של ספר המדבר
ספר המדבר הוא הגבול ונקודת החיבור בין הרי גוש עציון הגבוהים לבין מדבר יהודה.ובגלל זה אנחנו יכולים לראות מפגש מיוחד ומעניין של צמחים שגדלים על ההר עם צמחי מדבר.
לחלק מצמחי ההר, אזור ספר המדבר הוא גבול תפוצה הכי נמוך ולחלק מצמחי המדבר זה גבול התפוצה הכי גבוה.
לדוגמא: בשביל השבטן זהו הגבול התחתון, ובשביל כמה מיני מלחיות זה הגבול העליון.
אחת מנקודות המפגש המעניינות ביותר במזרח גוש עציון היא ברכס הכנוב (אזור פני קדם) שהוא מצד אחד ספר מדבר ומצד שני הוא רכס גבוה מאוד (900 מטר) ולכן אפשר למצוא בו גם צמחי מדבר מובהקים (מתנן שעיר, זוגן) וגם צמחי הר מובהקים (קיסוסית)
בספר המדבר נוכל לראות צמחים שאנחנו מכירים ממקומות אחרים בארץ שגדלים כאן באופן מעט שונה למשל הכלנית וצבעוני יגדלו בספר המדבר עם גבעול יותר קצר ופריחה יותר נמוכה ולתקופה קצרה יותר
ישנם גם צמחים שאופניים דווקא לאזור זה כמו שלהבית קצרת שיניים וקיצנית צפופת עלים
רוב צמחי המדבר גדלים באזורים אליהם נקווים המים המעטים, היורדים בגשמים הלא-סדירים. לכן ניתן למצוא את ריכוזי הצמחים למרגלות הוואדיות ובתוך הערוצים. עצים בודדים נראים גם בנוף ספר המדבר, במדרונות שאינם חשופים לרוחות.
חלמונית גדולה
החלמונית הגדולה נקראת כך על שום צבע עלי הכותרת הצהובים . היא פרח יוצא דופן בגודלו, בצבעו ובעונת הפריחה שלו. היא נמנית על קבוצה מיוחדת של צמחי בצל ופקעת פורחי סתיו, המותאמים להפריד את עלוותם מפריחתם - בעוד העלים מופיעים בעונת הגשמים, הפריחה מקדימה ומופיעה בסתיו ללא תלות בגשם. את זאת עושה החלמונית באמצעות הבצל שלה - איבר האוגר את חומרי המזון המיוצרים בעליו בחורף, שומר עליהם בתת הקרקע בקיץ היבש ומזין את הפרחים המופיעים רק בחודש נובמבר.
הפרחים צהובים וגדולים (אורך עוגן הכותרת 5-8 ס"מ) פורחים בקרבת האדמה, ללא כל עלים. לצמח אין עמוד תפרחת אלא אגודה של פרחים (1-5) בעלי עטיף כותרתי פשוט חסר עלי גביע. הכותרת דמוית כד, בעלת שש אונות , נפתחת בשמש ביום ונסגר לעת ערב. שלושת עלי הכותרת החיצוניים נושאים בראשם פיטם צהוב המפריש ריח מיוחד, שהזבובים נמשכים אליו. במרכז הפרח 6 אבקנים ועמוד עלי בודד. העלים יוצאים מהבצל לאחר שהפרחים נובלים ורק לאחר גשם "גדול" בחודש דצמבר. הפרי הלקט הבוקע מעל האדמה במשך החורף ומבשיל בסוף האביב. הזרע חום נושא בראשו גופיף שומני הנקרא "אריל" והמושך את נמלת הקציר לאסוף את הזרעים. נמצא שהאריל נשאר דביק וריחני בעשביה אפילו לאחר 35 שנה.
שנת 2003 התגלה בקרבת ההרודיון ריכוז מרהיב של חלמוניות, לאחר שהגיעו למקום בוטנאים הגיעו המומחים למסקנה שמדובר באתר פריחה החלמוניות הגדול בארץ (מבחינת מספר הפרטים).
ואדי אבו מחרב הוא אחד הערוצים הקטנים המאפיינים את מדבר תקוע. הערוץ טרשי והצומח בו הוא צומח של ספר המדבר. בולטים כאן שיחי מרווה ריחנית וקוצים מהמין קיצנית צפופת-עלים, אך את עיקר פרסומו רכש הערוץ בזכות החלמוניות הרבות.
מוצע לקרוא לואדי "נחל החלמוניות" (בערבית ו.אל-מחרב); זהו אחד מריכוזי החלמוניות היפים והגדולים בישראל ובשנות 2004-2006 נספרו בו 24000 פרחים במחצית השניה של חודש נובמבר. בזמני הפריחה ישנו פסטיבל של בית ספר שדה כפעצ במקום
פריחת החלמוניות מתחילה באזור ב-10 בנובמבר ונמשכת עד ראשית דצמבר (מאוחר יחסית לחמוניות באזורים אחרים).
חשוב לזכור: החלמונית היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה.
סתוונית טוביה בספר מדבר תקוע
סתוונית טוביה (Colchicum tuviae) נקראת על שם טוביה קושניר (ע"ש טוביה קושניר שנפל בשיירת הל"ה). יצוין שפרח זה נמצא לראשונה ע"י קושניר בהרודיון.
.
טוביה מצא את הסתוונית הזו, והביא אותה אל נעמי פינברון – שהיתה מומחית לסתווניות. היא בדקה ואישרה שזהו מין נפרד ושונה וקראה לו על שם טוביה קושניר, לאחר שנהרג בפעולת הל"ה.
סתוונית זו מיוחדת בשיערות הלבנות שיש מעל לצופנים שלה, שיערות אלה מונעות מחרקים קטנים (כמו נמלים) שאינם מאביקים יעילים מלגנוב את הצוף.
גם אירוס עוזיהו (Iris regis-uzziae), צמח נדיר הדומה לאירוס הארצישראלי המצוי בנגב ולא גדל מחוץ לארץ ישראל, נקרא כיום "אירוס טוביה".
טוביה קושניר מונצח בשירה של נעמי שמר "בכל שנה בסתיו גיורא" בשורה "טוביה מגדל עדיין איריסים שחורים ונדירים".
סתוונית טוביה היא גיאופיט נמוך הפורח בסתיו. פרחיה יוצאים ישר מהקרקע ללא גבעול. בניגוד לרוב מיני הסתוונית, הרי עליה יוצאים כבר במהלך פריחתה, ואפשר לראות פרחים ועלים יחד בעת ובעונה אחת. העלים נבדלים מעלי כל יתר מיני הסתוונית בכך שהם שעירים בצעירותם. גונם ירוק כהה.
סתוונית טוביה היא מין אנדמי לישראל ולסיני, היא גדלה מכל העולם רק במדבר יהודה, בנגב ובסיני, והיא מוגנת על פי חוק. מומלץ לצפות בה בנובמבר–דצמבר בסביבות נחל תקוע ההרודיון ואיבי הנחל.
מדבר- מקום רעיית צאן
המושג מדבר משמש בפינו היום לתיאור אזורים יבשים , שבהם אין גשמים כלל , או שהם מועטים מאד , ומקורות המים בהם מרוחקים זה מזה ואין בהם כדי לאפשר גידול צמחים אלא במידה מצומצת מאד .
אבל אם נתבונן במקורות נגלה, כי אף על פי שגם בהם ניתן למצוא את המדבר במובן הכללי הזה, במקרים רבים מתייחד המושג הזה לאזור המשמש למרעה .
הרד '' ק (רבי דוד קמחי ) מגדיר את המדבר כך- " ...מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר , בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר . לפיכן אמר "ורעו כבשים כדברם" ( ישעיהו ה , יז ) "כעדר בתוך הדברו" ( מיכה ב , יב )
הגדרה זו מובאת בביאורו של רד"ק לתיאור מנוסתם המבויימת של בני ישראל "דרך המדבר '' בסיפור כיבוש העי ( יהושע ח ).
המדבר- לא צייה ושמה אלא המקום שמדברים את הצאן- מנהיגים אותו (המילה דובר-מנהיג, רועה. הדובר\דבר - מדביר את הצאן אל המדבר)
רועים את הצאן איפה שאין אפשרות לגדל חקלאות. מקום עם מעט משקעים או אזור גשום אבל עם הרבה טרשים שמקשים על החקלאות .
ספר המדבר הוא סף המדבר. ספר הוא גבול. "ספרום" באכדית הן גדרות הצאן. כשהחקלאות הולכת ומידלדלת, וכשיש גדרות צאן – זהו הספר.
חז"ל קבעו שאין לרעות בהמה דקה בארץ הנושבת:
"אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בַּמִּדְבָּר שֶׁבִּיהוּדָה" (בבא קמא עט עמוד ב).
במדבר מדבירים את הצאן. יש עדיין חקלאות, אך רעיית הצאן הופכת משמעותית.
בברכת יעקב לבנו יהודה הוא רומז על המרכיבים החומריים בנחלתו: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב." (בראשית מט יא-יב).
בנחלת יהודה נפגשים החקלאות – הגפן, והמרעה – החלב.
ובאמת במערב גוש עציון מגדלים הרבה כרמים ויש תעשיה של יין. ובמזרח הגוש מגדלים עדרי צאן, ואפילו יש לנו יישוב שנקרא על שם רעיית הצאן- נוקדים- נוקד הוא רועה צאן
(ניתן להרחיב ולדבר על כך שהרבה מאבותינו ומהמנהיגים של העם שלנו היו רועי צאן. האבות, משה רבינו, דוד המלך וכו)
טראסות עתיקות ומערות מגורים לאורך נחל
לאורך הנחל פזורות טראסות עתיקות ומערות מגורים מימים עברו שמעידים על מגורי אדם באזור בעת העתיקה.
המגורים בהר מזמנים לאדם אתגרים רבים כאשר אחד מהם הוא איך לעשות חקלאות במדרון הסלעי
כדי להתמודד עם האדמה הסלעית ועם המדרון (ועם סחיפת הקרקע) תושבי ההר בנו טראסות.
בניית טרסות. מה זה אומר?
על השיפוע של ההר בונים מדרגות גדולות. הטרסות מורכבות מקיר (רום) וממילוי אדמה שיוצר שטח ישר בין הקיר להר (שלח)
המדרגות החקלאיות האלה- הטרסות, מלאות באדמה טובה, יוצרות מישור נוח לעיבוד חקלאי, מונעות מהקרקע להסחף, ומאפשרות זרימה טובה של מים מטרסה לטרסה
