בימים שאחר פינוי ימית, בעודו שומר במתחם ישיבת 'הר עציון', באלון שבות, הגה יוסי לזר, אז תלמיד בישיבה, את הרעיון להקים יישוב בין גוש עציון לחברון. על הכביש שבין בית אומר מצפון וחלחול מדרום שתי גבעות שוממות, שהיו אדמות מדינה. כאן נקבע מיקום הקבע של היישוב.
השם שנבחר היה כרמי צור. כרמי- על שם מטעי הכרמים היפים העוטרים את היישוב, ומגודלים על ידי חקלאי בית אומר וחלחול על המדרונות ובואדיות. צור- על שם העיר המקראית כרמי צור.
יפה היא הנסיעה בכביש גוש עציון חברון. הדרך עוברת על קו פרשת המים הארצי, וניתן להבחין ממערב ביובלים הזורמים אל אפיקו של נחל האלה הזורם לים התיכון, וממזרח ביובליו העליונים של נחל ערוגות המתנקז אל ים המלח. נוף הגפנים מרהיב את העין, במיוחד בעונה זו, בה הכרמים מזהיבים ועומדים בשלכת. שמות היישובים הערביים לאורך הדרך מתגלגלים על הלשון: אל ערוב, בית אומר, סעיר, שויוח ועד העיר הגדולה, עיר המחוז- חברון. ואולם היכן הם היישובים היהודיים לאורכה של הדרך? הפעם, לרגל חג החנוכה ההולך ומתקרב, ולרגל 31 שנה לעלייה אל הקרקע, ביקרנו בכרמי צור, היישוב היהודי שמחבר בין גוש עציון ובין מרחב קריית ארבע- חברון. עם הכניסה ליישוב נפגשנו עם פרופ' יוסי עופר, ממקימי כרמי צור, שסייר איתנו סביב ליישוב ושיתף אותנו בסיפור הקמתו.
באלול שנת תשכ"ז חודש היישוב היהודי בגוש עציון, עם הקמתו של קיבוץ כפר עציון. בשנים הבאות החלו לקום יישובים נוספים במרחב הגוש: ראש צורים, אלון שבות, אלעזר, מגדל עוז ואפרת. בפסח תשכ"ח עלו ראשוני המתיישבים למלון פארק בחברון, ותקעו יתד ראשונה של התיישבות יהודית במרחב עיר האבות, לאחר פרעות תרפ"ט. אך הדרך בין גוש עציון ובין קריית ארבע- חברון, נותרה ריקה מהתיישבות יהודית. יש לציין שבימי קדם הייתה באזור התיישבות יהודית ענפה, בימי המקרא ואף בימי הבית השני. ביהושוע פרק טו', ברשימת ערי שבט יהודה, מופיעות שלוש הערים הבאות: חַלְחוּל בֵּית-צוּר וּגְדוֹר: (יהושוע טו', נח'). שלוש הערים מזוהות במרחב: חלחול- בעיירה הערבית חלחול, בית צור- בחורבת טובייקה, מעט מדרום לכרמי צור, וגדור- בחורבת ג'דור, מצפון מערב לבית אומר.
בימים שאחר פינוי ימית, בעודו שומר במתחם ישיבת 'הר עציון', באלון שבות, הגה יוסי לזר, אז תלמיד בישיבה, את הרעיון להקים יישוב בין גוש עציון לחברון. החל להתגבש גרעין של תלמידים ואברכים מהישיבה, שנפגשו עם שילה גל ראש מועצת גוש עציון ועם חנן פורת. הימים הם ימי ממשלתו השנייה של מנחם בגין, וועדת שרים בראשותו של יובל נאמן החליטה על הקמת עשרות התיישבויות בשנים 1982-84. במרחב שבין גוש עציון לחברון היה אמור להיבנות "גוש בר כוכבא", על שם סמיכותו לחורבת כוזיבא, שמקובלת על פי חלק מהחוקרים כמקום הולדתו של שמעון בר כוסבא, מנהיג המרד הגדול כנגד הרומאים בשנים 132-135 לסה"נ. שילה גל אימץ את הגרעין המתהווה, והחברים החלו לחפש מקום לנקודה.
המקום הראשון שבו הוצע לעלות אל הקרקע היה ב'חורשת השועלים', מעט מעל מחנה הפליטים אל ערוב, אחד המקומות היחידים בהר חברון בו נותר חורש טבעי שלא נכרת על ידי חקלאי האזור. השם המוצע לנקודה היה 'עירובין', על שם היישוב 'קריית הערביה', המופיע באגרות בר כוכבא, ומזוהה עם 'אל-ערוב' הערבית. שם נוסף שהוצע ליישוב המתחדש היה 'כוכבא', על שם סמיכותו לחורבת כוזיבא. בסופו של דבר התברר שאין די שטחים מתאימים באזור חורשת השועלים, ואנשי הגרעין המשיכו בחיפושים.
עם התקדמות החיפושים אותרו על הכביש שבין בית אומר מצפון וחלחול מדרום שתי גבעות שוממות, שהיו אדמות מדינה. כאן נקבע מיקום הקבע של היישוב. במרץ 1984 עלו חלק מחברי הגרעין למחנה אוהלים של כמה שבועות בשטח היישוב. בהמשך, בזמן הכשרת הקרקע, לא הייתה נוכחות קבועה של החברים במקום. הבתים, 18 במספר, הובאו לכאן מוכנים, וכל בית הגיע בשלושה חלקים מהמפעל בשדרות. עד היום משמשים הבתים המקוריים את התושבים הוותיקים של היישוב, בתוספת הרחבות פעוטות שנעשו בהם.
בכסלו תשמ"ה עלו אל הקרקע 11 משפחות ושלושה רווקים. השם שנבחר בסופו של דבר היה כרמי צור. כרמי- על שם מטעי הכרמים היפים העוטרים את היישוב, ומגודלים על ידי חקלאי בית אומר וחלחול על המדרונות ובואדיות. הגפן נהנית מתנאי אקלים משובחים: גובה של כ-900 מטר מעל פני הים, ומשקעים רבים בכל חורף. בברכת יעקב ליהודה תופסת הגפן מרכיב מרכזי: אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב. (בראשית מט). בסיור סביב היישוב הראה לנו יוסי את הגפנים, המשנים את צבעם ארבע פעמים במהלך השנה: צבע ירוק- באביב, צבע חום- בחריש, צבע צהוב- בשלכת, וצבע לבן בשלג. נמצאו גם גתות מסביב ליישוב, המתוארכות לתקופה הביזנטית, ומלמדות על מרכזיותו של ענף גידול היין באזור. גם שמותיהם של חלק מרחובות היישוב נקבעו בהקשר לגפן: גפן, גת, סמדר, אשכול, עינב, תירוש. צור-על שם העיר המקראית כרמי צור, המזוהה מעט מדרום ליישוב בחורבת טובייקה (ראה מסגרת). התושבים בקשו לקרוא ליישוב המתחדש 'בית צור', כשמה של העיר הקדומה, אך וועדת השמות לא אישרה את השם במסגרת מדיניותה שאין לקבוע שם של יישוב חדש על שמו של יישוב עתיק, אם אינו נמצא באותו המקום בדיוק. בשנים הראשונות של כרמי צור עלו התושבים בחג החנוכה לחורבת טובייקה והדליקו נרות, לציון הקשר העמוק למקום ולחג החנוכה. השנה, לאחר כשני עשורים של הפסקה, התחדשה מסורת זו.
טקס העלייה הרשמי ליישוב נערך כחצי שנה לאחר העלייה בפועל. לטקס הגיעו השר יוסף בורג, שילה גל ראש המועצה ומוכתאר בית אומר- עיסא מוחמד. מוחמד עצמו עמד בקשר עם אנשי כרמי צור בשנים הראשונות, ופסק במקרה של סכסוכי קרקע בין אנשי היישוב לחקלאי בית אומר. בשנים הראשונות לקיומו של כרמי צור אף נכנסו חקלאי בית אומר לעבד חלקות בתוך היישוב, עד להידרדרות המצב הביטחוני עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.
כביש הגישה ליישוב מסתעף כיום מכביש 60, באזור הכניסה הצפונית לחלחול, וממשיך משם דרום- מערבה אל שער היישוב. הכביש נבנה על בסיס הכביש הישן שבין בית אומר לחלחול, ולכן אינו עובר בקו הקצר ביותר לנוסעים המגיעים מכיוון צומת הגוש. כיום מהווה ציר 60, בקטע שבין צומת הגוש ומסעף הגישה לכרמי צור, בעיה ביטחונית ובטיחותית לא פשוטה לתושבי כרמי צור ולתושבי קריית ארבע והר חברון. בשני מקומות לאורך הכביש התנועה עוברת בסמיכות למוקדי התיישבות ערביים: במחנה הפליטים מועסכר אל ערוב ובכפר בית אומר. בעבר דובר על בניית כביש שיחבר בין כפר עציון ובין כרמי צור, שיעבור בשולי 'עמק הברכה'. תכנית זאת ירדה מהפרק, בין השאר עקב קרבתו של הציר המתוכנן לבית אומר. כיום ישנה תכנית לבניית כביש שיעקוף את אל ערוב ובית אומר ממזרח, ויתחבר לכביש הנוכחי ליד המסעף לכרמי צור.
בכרמי צור נשמרת הרוח הקהילתית החזקה. הריחוק ממרכז הגוש מלכד את התושבים, וכל נסיעה של אחד התושבים לרמי לוי גוררת הצעה לקנות לשכנים מצרך כזה או אחר החסר במטבח. הפשטות משחקת תפקיד חשוב בקהילה, והבנייה היא אחידה ברובה. לאחרונה הגיע היישוב לרף 200 המשפחות, וכבר אין כולם מכירים את כולם, אך הוועדות השונות ביישוב מנסות לשמור על רוח המשפחתיות והקהילתיות.
אנשי כרמי צור חיים 'על התפר' שבין גוש עציון המתחדש ובין עיר האבות. מנהג אנשי היישוב הוא לערוך את סליחות 'ליל זכור ברית' במערת המכפלה, כדי להדגיש את הקשר לחברון. מנהג נוסף הוא לערוך את ה'תשליך' בחורבת אל-קט הנמצאת ממזרח ליישוב, עליה ישנו בור מים פעיל ואף מצודה ישראלית מתקופת הברזל 2. את הסיור עם יוסי סיימנו בתצפית מרהיבה מערבה אל שפלת יהודה ומישור החוף. הבחנו בערי החוף הדרומית- אשדוד אשקלון, בצלחות הלוויין של עמק האלה, ובבתי רמת בית שמש ג'. מכאן ירדנו למאחז צור שלם.
בצור שלם שוחחנו עם רותי גיליס, ששכלה את בעלה שמואל שנרצח ליד אל ערוב בח' בשבט תשס"א, בדרכו מעבודתו בהדסה עין כרם אל ביתו שבכרמי צור. בימי השבעה על שמואל הגיעה אל רותי מזכיר היישוב דאז, אביהו כהן, ושאל את רותי כיצד לקרוא לשכונה החדשה של היישוב שתקום על שם שמואל. רותי התלבטה במשך כמה ימים, אך החליטה שבשמה של השכונה החדשה יכנס השם 'שלם', שרומז לשמו של שמואל. באחד מימי השבעה ביקרה את רותי אישה ששמואל טיפל בה. רותי שאלה את האישה מהו שמה של בנה הצעיר, והאישה ענתה- צור. אז גמלה ההחלטה ששמה של השכונה החדשה יהיה 'צור שלם'...
בכ"ח בניסן תשס"ב, כשנה וחצי לאחר הקמת השכונה, חדר מחבל אל אחד הקראוונים ורצח את יעל ואייל שורק ואת לוחם המילואים שלום מרדכי. בית הכנסת שבשכונה מוקדש לארבעת הנרצחים של היישוב, ובאחד מחדריו מוצבים לוחות זיכרון לזכרם. כיום גרות בשכונה כ-20 משפחות.
בית צור הקדומה:
העיר מוזכרת בערי יהודה בספר יהושוע, ובהמשך בוצרה על ידי המלך רחבעם. בימי שיבת ציון שימשה בית צור כעיר הדרומית בפחוות יהודה, ושמשה כעיר גבול בין יהודה ובין אדום. בתקופת המרד החשמונאי עלה המצביא הסלווקי, ליזיאס, פעמיים על בית צור וניסה לפלוש דרכה לארץ יהודה מדרום. בשנת 164 התנהל הקרב הראשון במקום 'קרב בית צור', ובו הצליחו כוחותיו של יהודה לבלום את ליזיאס. לאחר סיום הקרב במקום המשיך יהודה לירושלים טיהר את המקדש, וקבע לדורות את חג החנוכה. שנתיים מאוחר יותר הגיע ליזיאס במסע נוסף, הצליח לכבוש את בית צור והחל להתקדם צפונה לכיוון הכוחות החשמונאיים שחנו בבית זכריה, במרכז גוש עציון של היום. הקרב נערך בואדי שבות, ממזרח לכפר עציון, ולאחר מעשה הגבורה של אלעזר, שנמחץ תחת הפיל, נסוג צבא יהודה לירושלים, אך נסיבות מדיניות החזירו את ליזיאס לאנטיוכיה טרם כיבוש העיר.
