הפעם נגוון מעט, ונצא מהאזור המוכר לעייפה של מרכז גוש עציון כדי לשאוף אוויר פסגות ואולי גם להסתתר בתוך ערפילים ביישוב הר גילה, אחד הצפוניים ביישובי גוש עציון (וחידה למתקדמים: מהו היישוב הצפוני ביותר?). נבקר בשני אתרים בתוך היישוב ובעוד אתר נוסף השוכן בסמוך לו.
ראשית כמה מילים על הר גילה, היישוב השני שהוקם בגוש לאחר מלחמת ששת הימים. אז אמנם אף אחד לא ייקח מכפר עציון את כתר הבכורה- אבל גם להר גילה זכויות רבות, ובוודאי זהו אחד היישובים עם הנוף היפה ביותר בארץ.
הר גילה שוכן על פסגת רכס 'ראס בית ג'אלה', רכס המהווה את החלק הצפוני ביותר של הר חברון, המשתרע מכאן ועד בקעת ערד- באר שבע בדרום. רכס בית ג'אלה מתנשא מעל נחל רפאים ושכונותיה הדרומיות של ירושלים, ועליו שוכנים שני יישובים ערביים: בית ג'אלה, הפרבר הנוצרי של בית לחם, ו-ואלג'ה, כפר מוסלמי. במלחמת ששת הימים שיחררו לוחמי חטיבת המילואים הירושלמית את הר חברון, אך ההתיישבות בראס בית ג'אלה חיכתה לאיש יחיד ומיוחד, יורם בן יאיר (פיצ'י), שהיה עד למלחמה מנהל בית ספר שדה הרי ירושלים, ששכן באותה העת במושב בר גיורא. בשנים שלפני המלחמה עמד פיצ'י על גבעה ממזרח למבוא ביתר, היכן שהיה באותה העת הגבול בין ישראל לירדן, וצפה לעבר פסגת הר חברון. כבר אז נתן פיצ'י עיניו בראס בית ג'אלה, וסבר כי זהו המקום הראוי לבנות עליו בבוא העת את בית ספר שדה הרי יהודה. מיד בתום הקרבות הגיע פיצ'י, יחד עם רותי אשתו אל הפסגה, והחל לארח במקום קבוצות מטיילים. בחנוכה תשכ"ח עלו פיצ'י ורותי, יחד עם קבוצה קטנה של מתנדבים ושלוש מורות חיילות אל הפסגה, ומאז לא זזו משם. יתד ראשון לבית ספר שדה הר גילה נקבע בשטח. כיום מונה היישוב, שהחל להתפתח מסביב לבית ספר שדה, כ-1,400 תושבים.
אתר ראשון: תצפית צפונה מבית ספר שדה הר גילה: לשים באפליקציית 'וויז'- בית ספר שדה הר גילה (או לטפס ביישוב למעלה, עד לקצהו) ולחנות ליד מגרש הכדורסל. הרוח השורקת תבשר לנו שמוטב לרדת לפרגולה עם הנוף המהמם צפונה- לכיוון ירושלים.
זוהי תצפית לא שגרתית על ירושלים, הפרושה לפנינו במלואה כמו על כף היד. נוכל להבחין מולנו בנחל גילה ובשכונת גילה, בשכונות מערב העיר ומזרחה, והמהדרין אף יחדדו מבטם ויבחינו בכיפת הסלע בלב הר הבית. מעבר לירושלים, השוכנת בתוך אוכף טופוגראפי, נוכל להבחין בבמת הרי בית אל ובעיר רמאללה. ביום עם ראות סבירה ומעלה נבחין באופק הצפוני בהר בעל חצור המתנשא מעל ליישוב עפרה שבחבל בנימין.
זהו הזמן להזכיר מבצע צבאי עלום שהתרחש במקום: בימי מלחמת העצמאות: באוקטובר 1948, ניסתה חטיבת 'עציוני' בפיקודו של משה דיין להשתלט על רכס בית ג'אלה ולהמשיך מכאן לבית לחם, אך בגלל צוות מקלע מצרי עיקש שישב למרגלות הרכס נעצרה התקדמות החטיבה במעלה. המבצע נקרא 'יקב'- על שם יקב מנזר הכרמיזן הנמצא מתחתינו. כמה ימים מאוחר יותר, ב-22.10.1948, נדחתה בקשתו של יוספל'ה טבנקין, מפקד חטיבת פלמ"ח- הראל, לנסות להעפיל בשנית על הרכס ולפתוח ציר אספקה לירושלים מדרום. עם סיומה של מלחמת העצמאות נותר הרכס בשליטתה של ממלכת עבר הירדן, וקו הגבול בינה לבין ישראל נקבע באפיקו של נחל רפאים. הצבא הירדני הקים בסיס תותחנים על הפסגה, באזור שבו שוכן היום ובעת בניית המשכן החדש של הכנסת בגבעת רם, שוריינו החלונות הדרומיים הנשקפים מראס בית ג'אלה, מחשש להפגזה ירדנית על ממסד השלטון הישראלי.
ונסיים את התצפית בשאלה: איך הגיע השם "גילה" לאזור? מקורו של השם בזיהוי היסטורי, מוטעה ככל הנראה: בעבר קשרו החוקרים בין ראס בית ג'אלה ובין היישוב גילה, מקום מגוריו של אחיתופל, מיועצי דוד, שעם פרוץ מרד אבשלום עבר לייעץ לבן הסורר. לאחר שנדחתה עצתו (הטובה!) של אחיתופל לאבשלום ונתקבלה עצתו של חושי הארכי, ה'שתול' מטעם דוד, חזר אחיתופל לעירה, לגילה, ושם קץ לחייו מפחד נקמתו של דוד. כיום מקובל יותר לקשור את גילה של אחיתופל בסביבות הכפר ג'אלה, השוכן דרומית מערבית לכפר עציון, ולא בראס בית ג'אלה, אך השם כבר נתקבע באזור: הר גילה, נחל גילה, ושכונת גילה הירושלמית.
נחצה רגלית את מתחם בית ספר שדה לכיוון דרום, דרך הגן הארכאולוגי- ונשים פנינו אל המגדל הלבן השוכן בצמוד לגדר ההפרדה (לא להתבלבל עם מגדל התצפית האפור שבלב רחבת בית ספר שדה). סמוך למגדל נמצאת רחבת תצפית אל בית לחם ופרבריה. מתחתינו נבחין בבתי העיירה הנוצרית בית ג'אלה, ומעט יותר שמאלה (מזרחה)- נבחין בעיר בית לחם עצמה. הלאה יותר נראה את רכסי צפון מדבר יהודה.
אנו רגילים להתייחס לכל הגוש ההתיישבותי הגדול, הנמצא ממזרח לציר 60, בתור 'בית לחם'. אך לא כך הוא הדבר. ההתיישבות הערבית מורכבת מפסיפס של יישובים- כשהמרכזי שביניהם הוא בית לחם, אך סביב לה נמצאת שרשרת של כפרים, שהתחברו אליה במהלך המאה ה-20. בית לחם עצמה נמצאת במרכז הגוש, וסמוך למרכז העיר העכשווי (באזור כנסיית המולד), נמצא גם המרכז ההיסטורי של העיר. בדומה לירושלים אחותה מצפון, בית לחם הקדומה לא נמצאת במיקום אידיאלי להתיישבות. היא יושבת מעט ממזרח לקו פרשת המים הארצי, בגבול ספר המדבר, ואין בסביבתה מעיינות המשמעותיים המאפשרים קיום של חקלאות אינטנסיבית. בית לחם נמצאת על הגבול שבין האזור שבו עדיין ניתן לגדל חקלאות ובין השטח המיועד למרעה, והדבר רמוז בשמה העברי- 'בית לחם'- המעיד על האפשרות לקיום חקלאות, ושמה הערבי- 'בית לאחם' (בית הבשר) שמלמד על אפשרויות המרעה. דוד המלך, בן בית לחם, נאלץ להתמודד בשעה בה רעה את צאן אביו עם 'הארי והדוב'- מציאות המלמדת על היותו של אזור בית לחם כאזור ספר, בו שוכנות חיות הבר.
העיר מוזכרת לראשונה במקרא כמקום שבדרך אליו קבר יעקב את רחל, אשתו האהובה. ואכן- יש לדייק- רחל לא נקברה בבית לחם גופא, אלא ב'דרך אפרתה היא בית לחם'- בדרך אל העיר הקדומה. קבר רחל לא נמצא בעיבורה של העיר, אלא בשוליה הצפוניים, במקום בו עוברת הדרך הראשית, דרך גב ההר, לכיוון ירושלים. מאוחר יותר תוזכר בית לחם מספר פעמים בספר שופטים, כעיר בנחלת שבט יהודה. מכאן יצא איש לוי- ששימש לאחר מכן ככהן בבית מיכה, ומכאן יצא האיש שהלך להשיב את פילגשו בדרכו אל ירכתי הר אפרים, בדרכו אל הגבעה- שם נאנסה פילגשו באכזריות. ועדיין, בראשית תולדותיה של העיר בית לחם חסתה העיר בצילן של ירושלים מצפון ושל חברון מדרום. הירונימוס- בן המאה ה-4 לספירה קורא לה ה'מקום הקטן ביותר בעולם'. עד שבאו שתי דמויות שהזניקו את העיר אל במת ההיסטוריה: דוד המלך, ולהבדיל- ישוע הנצרתי.
נצא מהיישוב הקסום הר גילה, ונשים את פנינו אל עין חיניה- שלאחרונה שופץ. איך מגיעים? יוצאים מהיישוב אל כביש עוקף הוולאג'ה ופונים בו ימינה- לכיוון ירושלים. כקילומטר לאחר תום הירידה התלולה תבחינו בחנייה הנרחבת של האתר ששופץ לאחרונה. אם הגעתם למחסום עין יעל- סובו אל אחוריכם. פספסתם את הנקודה.
הגענו אל עין חיניה, מעיין גדול הנמצא מעט מעל לאפיקו של נחל רפאים. קיים כאן מעיין לא קטן השופע מים בכל ימות השנה, ושרידי מבנים מהתקופות הרומיות והביזנטיות. המסורות הנוצריות מזהות כאן מפגש מעניין, בין פיליפוס, ממבשרי הדת הנוצרית ובין שרו של מלך אתיופיה, בעקבותיו התנצר האחרון והפיץ את בשורת הדת החדשה בממלכה המרוחקת. בימים שלפני חג הפסח מגיעים למעיין אופי המצות כדי לשאוב 'מים שלנו'. ואם לא די במעיין הציורי והיפה ובבריכת האיגום שלידו, בוצעו כאן בשנים האחרונות עבודות שיקום הסדרה על ידי הקק"ל ועיריית ירושלים, כדי להפוך את המקום לנגיש יותר למטיילים. במסגרת העבודות בוצעה כאן גם חפירה ארכאולוגית, שחשפה את הבריכה המקורית שאליה הגיעו מי המעיין בימי קדם. לצערנו כעת טרם הסתיימו עבודת ההסדרה, כך שהכניסה לאתר עדיין אסורה, אך נקווה שעניין זה יוסדר במהרה.
