לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית

-מאת שלמה גבעון- 1969

חבלנים פעילים בהר חברון, מוקשים בדרכים, יריות מן המארב, חיילי צה"ל ומשמר הגבול נפגעים, מפוצצים בתים בחלחול, עוצר בחברון ואילו אנשי "בית ספר שדה – כפר עציון" ממשיכים בפעילותם השגרתית מתכננים מסלולי הליכה חדשים בעזרת מפות ישנות מימי המנדט, מגלים אתרים נוספים, מתחקרים שיטות עיבוד חקלאי הנהוגות באזור ועוסקים בחקר אמות המים הקדומות לירושלים הבירה.

זה זמן מה פרש "בית ספר שדה – כפר עציון" את חסותו על אזור הר חברון. קבוצה של מדריכים צעירים, רובם חובשי כיפות סרוגות, ובראשם – יהושע כהן משדה בוקר, אימצו להם את הגבעות החשופות של נחלת שבט יהודה, את השבילים המוליכים למעון, כרמל, תל זיף ויוטה, את חורבת בית הכנסת העתיק בסמוע, היא אשתמוע התנכ"ית המוזכרת בספר יהושע, את הנופים העתיקים של קרית ארבע, קרית בעל, חלחול בית צור וגדור, את הנוף הקדום של עריסת האומה.

נפגשתי עימם השבוע ליד משטרת דהריה. במבואות חברון, יהושע עמד בתוקף על כך שנצא לשטח ונשוטט באזור. "כדי להבין מה זה ומה אנחנו עושים אתה חייב להצטרף אלינו ולראות את הדברים מקרוב" – אמר. לא הצטערתי שקיבלתי את הצעתו. היו שם יצחק גרינברג, המכונה אקלה, עופרה פייר, בת משק שדה אליהו, יוחנן קלפהולץ, ממתיישבי כפר עציון החדשים ויהושע כהן. תחילה נסענו לסמוע. לאחר שהתיישבנו על אבני החורבות של בית הכנסת בסמוע, פתח אקלה את תרמילו שלף מתוכו ספר תנ"ך והחל לקרוא פסוקים מספר.

שם – באפלולית הנעימה של חורבת בית הכנסת, שנבנה כמשוער בסוף תקופת שלטונה של רומא ביהודה, לשמע הדי מכות המכושים של הפועלים הערביים, מבני סמוע, המועסקים בעבודות שיחזור של בית הכנסת העתיק – הצליח אקלה המזוקן, בעל הכיפה הסרוגה, במה שאינם מצליחים, בדרך כלל, מורי ההיסטוריה בשיעורי התודעה היהודית: לעורר בנו כמיהה עזה לארץ יהודה.

בעת שהאזנו לדבריו, לפסוקים ולציטטות מתוך "מדרש רבה" כמו קמו לנגד עינינו תולדות העם: חלוקת הארץ לשבטי ישראל, הנביאים, השופטים, מלחמת דוד בגולית, ראשית המלוכה, הדרך המקשרת בין ירושלים – בית לחם – חברון – באר שבע, הורדוס וארץ אדומיה... אקלה הוא גבר כבן 24, בעל סבר רציני וזקן שחור עבות. הוא אב לארבע ילדים קטנים, ובעוד כמה חודשים יוולד אם ירצה השם ובמזל טוב, ילדו החמישי. הוא נמנע עם משפחות מתנחלי חברון, הכפופים לשלטונות הממשל הצבאי. חלק גדול מידיעותיו על הר חברון, שאב מעבודה במחיצתו של הארכיאולוג שמריה גוטמן.

אקלה מצביע על הקיר החיצוני הגבוה, התלוי על בלימה, הסוגר על בית הכנסת בסמוע ואומר: "כאשר פשטו כוחות צה"ל על סמוע, לפני מלחמת ששת הימים, הגיעו גם לאזור זה, מבלי לדעת שזהו בית הכנסת העתיק. השטח הוכן לפיצוץ וכאשר הופעלו המטענים, עפו כל הבתים בסביבה באוויר, פרט לקיר הזה, שנשאר לעמוד כבדרך נס..." עתה מוצב לידו שלט המכריז: "זהירות! סכנת מפולת!"

"המאניפסט"

רעיון "בית ספר שדה – כפר עציון", עלה בדעתו של יהושע כהן עם יישובו מחדש של כפר עציון, על ידי הבנים שאבותיהם הגנו על המקום במלחמת השחרור. מספר יהושע כהן, מאנשי לח"י לשעבר, שנמנה עם ראשוני קיבוץ שדה בוקר ובמשך השנים הפך לאיש סודו של דוד בן גוריון ומלווהו הקבוע בצעדות היומיות של "הזקן", "מיד לאחר ששת הימים נתגבשה דעה בליבי ההכרה שאזור הר חברון, עדיף על כל משימה אחרת. לכן החלטתי לנסוע ולתרום תרומה צנוע לתהליך הכרת האזור, על כל ההשלכות המתבקשות מכך, לגבי ירושלים, גוש עציון, הר חברון והקשר ההיסטורי שלנו למקומות אלה".

יהושע כהן תוחב לידינו צרור של ניירות, שהוציא מתוך תיק ישן, שהוא נושא עימו עתה בקביעות ואומר: המניפסט שלנו!!

"המניפסט" הוא נייר מודפס, שבראשו מתנוססת הכותרת: מרכז לימודי וחינוכי בגוש עציון. ראשי פרקים לעיון ומחשבה. בסעיף "מבוא", שבא לאחר מכן, כתוב: א) הרצון הפנימי לפרוע חוב לאומי וחברי לנופלים במערכות הגוש, ולמשפחותיהם ולרעיהם בקרב. ב) חינוך הנוער על ברכי מופת המעש החלוצי-התיישבותי, ופרשיות הגבורה האישית ושילובם במגע אישי חוויתי-לימודי עם נוף האזור, תולדותיו וסגולותיו המגוונות.

בסעיף "הגדרת מטרות כלליות" נאמר: א) הכרת אזור הר חברון ותולדותיו לתחומיו השונים. ב) חינוך ערכי על בסיס מורשת גוש עציון.

זוהי למעשה כל התורה על רגל אחת. כדי להגשימה, החליט יהושע כהן להינתק באורח זמני מקיבוצו שדה בוקר. רעייתו נחמה נתנה לו את ברכתה. הוא נועץ גם בדוד בן-גוריון, וגם הוא נתן את ברכתו, בתנאי שלא יהיה זה ניתוק לצמיתות מהקיבוץ שבנגב.

המדריכים

ביום בהיר אחד הופיע יהושע כהן בכפר עציון, והחל לשטוח תכניתו בפני המתיישבים החדשים, שחזרו זה עתה על עקבות אבותיהם, וידיהם מלאות עבודה בהקמת ענפי המשק, בעיות ביטחון ותוכניות בינוי.

היו שנדו בראשיהם בספקנות, ואולי גם היו שחשבו בסתר ליבם: הנה עוד "משוגע" אחד. אך יהושע כהן לא נרתע ואף מצא אנשים שעודדו אותו. הוא החל להגשים את התוכנית, צעד אחר צעד, ראשית גייס את צוות המדריכים. הוא חיפש אותם מבין מתיישבי האזור. את יצחק גרינברג (אקלה) מורה במקצועו, תלמיד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, גילה בין מתנחלי חברון. את יוחנן קלפהולץ, רווק כבן 25, גבה קומה וצנום, חניך "בני-עקיבא", בנו של אחד מחברי כפר עציון, שנפל בקרב על הגנת הכפר במלחמת השחרור, מצא בין המתיישבים הצעירים, שבאו לחדש את ימי גוש עציון, שהיה שמור במשך כל השנים במשק ניר עציון.

עופרה פייר. בת משק שדה אליהו, בעמק בית שאן, שהשתתפה באחד המחזורים הראשונים של השתלמות מדריכים בבית ספר שדה כפר עציון, נקשרה בנפשה למפעל המיוחד, חזרה לאחר מכן ואמרה: אני נשארת!

את המדריך הרביעי, דוד עמית, קצין בצה"ל חבר משק בארות יצחק, לא פגשנו ב"יום החניך" שלנו בבית ספר שדה כפר עציון, "הוא ביקש שחרור מיוחד לכמה חודשים – סיפר יהושע כהן – כדי להתנדב בשירות בתעלה. אפשרנו לו את הדבר".

לצוות המדריכים צורפו חנן פורת, מזכיר משק כפר עציון, ויואל בן-נון, מישיבת "הר עציון", שניהם בקיאים בנושאי האמונה היהודית וקידוש השם. להשלמת שלד ההדרכה, נתבקשו לתרום את חלקם גם האקדמאים גדעון דניאל, בנושא גיאוגרפיה וגיאולוגיה, עמיחי מזר ושמעון ארזי – בשטח ההיסטוריה והארכיאולוגיה, ויצחק הריף בתחום הבוטניקה.

 בראש המוסד עומדת הנהלה המורכבת מנציגי מזכירות הקיבוץ הדתי, ממזכירות תנועת "בני-עקיבא", מר עקיבא קשת, מהמחלקה לנוער והחלוץ של הסוכנות. מר משה מושקוביץ, יו"ר המועצה האזורית "שפיר". כמו כן מסייעים למוסד, גופים שונים וביניהם: המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון, משרד החינוך, הקק"ל והסוכנות.

" מסגרת זו, על צוות המדריכים והאקדמאים המועסקים באורח חלקי, מיועדת לעריכת סמנריונים וימי עיון מרוכזים, לכל הגופים והמסגרות שירצו לעבור במסלולים שנקבעו בתוכניות ההדרכה – אומר יהושע כהן - עד כה, כבר עברנו בהצלחה את שלבי ההרצה הראשונים. בקורסים השונים שערכנו, השתתפו קבוצות של נוער, בני חטיבת הקיבוץ המאוחד, בני עקיבא, גדנע"ים וקבוצות מחו"ל. בעתיד יש בדעתנו להרחיב את המסגרות ולאפשר השתתפותם של סטודנטים, גרעיני התיישבות, מדריכי תיירות, עובדי ציבור, אנשי הוראה מכל הזרמים, וקציני צה"ל".

המסלולים

תוכנית המסלולים כוללת בין השאר את הנושאים המרכזיים הבאים: מורשת גוש עציון, בעקבות הל"ה (מחלקת ההר, בת 35 הלוחמים, ששוגרה בתחילת 1948 כתגבורת לגוש הנצור, הותקפה בדרך, כותרה על ידי אלפי ערבים ולחמה עד האיש האחרון) אמות המים הקדומות לירושלים, בעקבות המלך דוד, קרבות המקבים, מרד בר-כוכבא ונושא קידוש השם. בצד החומר העיוני כלולים סיורים מודרכים בשטח, בתוך הנוף, שבו התרחשו האירועים ההיסטוריים, תוך הדגשת הרקע הגיאוגרפי, הטופוגרפי, האקלימי וכו'. הנה למשל מסלול המוקדש לנושא הגבורה בישראל. הוא מתחיל בתצפית על שטח הקרבות בגוש עציון, משם – לגבעת התחמושת, עליה להר הצופים, ירידה בדרך "אוגוסטה ויקטוריה", עליה לכיוון הר הבית בדרך הצנחנים וסיום ליד הכותל המערבי, שם נערכה שיחת סיכום משולבת בנושא "אתחלתה דגאולה". ואכן, ביקור ב"גבעת הקרב" – צפונית-מערבית לכפר עציון הוא חוויה מיוחדת במינה. הגענו לשם בשעות אחר הצהריים, עלינו לנקודת תצפית, בין שני הכפרים הערביים ג'בע וצוריף, ושמענו מפי יהושע כהן תיאור מרתק על "פרשת הל"ה ".

במקום זה, אנו מקריאים לחניכים את פרק "חזון העצמות היבשות" מספר יחזקאל אמרה עפרה והוסיפה "תמיד אני חשה מחדש בהתרגשות האוחזת בחניכים, שרבים מהם מזילים דמעות ממש".

"היו אצלנו בני נוער מחוץ לארץ – סיפר יהושע כהן – ולמחרת הביקור כאן ב'גבעת הקרב' לקחנו אותם לסיור במצדה. בגמר הסיור שם ניגש אלי נער יהודי אמריקני ואמר לי, כשדמעות מתנוצצות בעיניו: עכשיו אני מבין על מה מסרו מגיני מצדה את נפשם".

(עיתון "מעריב", יום שישי, נובמבר 14, 1969, עמ' 21)