ראש וראשון- מגדל עדר
מי שיטייל היום בגוש עציון יראה יישובים פורחים, מוסדות חינוך, פארקים, אתרי מורשת וטבע. חיים שלמים של רבבות בני אדם. יגאל אלון כתב- "עם שאינו יודע את עברו- ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", והדבר נכון גם ביחס למקום בו אנו חיים. בסדרת הכתבות הבאה, המעובדת מתוך חוברת שיצאה בהוצאת בית הספר אורות עציון בשיתוף בית ספר שדה כפר עציון, נשתתף בחוויותיהם של מקימי יישובי גוש עציון בעת החדשה. אנו מקווים שהסדרה תלמד אותנו יותר על המקום בו אנו חיים, על הראשונים ועל הקווים שהתוו. בסיומה של כל כתבה ננסה גם להאיר 'נקודה בנוף'- היכן ניתן לסייר היום בעקבות אותם ראשונים.
נתחיל דווקא מאמצע הסיפור: בליל הושענא רבה של שנת תרפ"ז יצאו מספר יהודים מהיישוב הישן של ירושלים. אחד מהם היה הרב מנחם כשר. הרב כשר, יליד וורשה וחסיד גור, עמד בראש ישיבת "שפת אמת" בירושלים. הרב כשר הוציא את לאור את אחד מהמפעלים התורניים הגדולים בדורות האחרונים, את הסדרה- "תורה שלמה". מולם התאספו כעשרה ערביים מתושבי הסביבה, ויחד הם נאספו לצריף בסביבות צומת גוש עציון של ימינו. היסטוריה עמדה להיכתב באותה השעה, והירושלמים הקפידו שאף אחד מהערבים לא ייצא החוצה, בכדי לבצע באופן מדויק תהליך של רכישת אדמות באזור צומת הגוש של ימינו. לאחר 1800 של הפסקה, מאז סיומו העגום של מרד בר כוכבא, עמדה קבוצת יהודים לרכוש אדמה בשטח שבין ירושלים לחברון! מה הביא את אותם אנשים לרכוש כאן חלקת אדמה? נחזור מעט אחורה- אל ראשית ההתיישבות הציונית בארץ.
לא עולים ההרה!
בסוף המאה ה-19 החלו עולים ציוניים ראשונים להגיע לארץ ישראל. מושבות קמו ופרחו, בהמשך גם קיבוצים ומושבים. הארץ התעוררה לתחייה. אבל- אותם חלוצים ראשונים החלו לתקוע יתד באזורים מסוימים. מפת ההתיישבות היהודית התמקדה במה שנקרא אז הN ההתיישבותית- בעמקי הצפון, במישור החוף ובשפלה, ובהמשך גם בעמק יזרעאל. היכן לא התיישבו? כמובן בנגב הצחיח (וסליחה מהדרומיים שבינינו)- אבל גם בהר המרכזי של ארץ ישראל. מדוע? הרי ההר היה המקום בו עוצבה ההיסטוריה של העם: אם נשים את סיפורי התנ"ך על מפה גאוגרפית, נגלה שחלקם הגדול התרחש במרחב ההררי שנקרא כיום יהודה ושומרון. גם הממלכה החשמונאית פעלה כאן. דווקא באזורי המישור חיו במשך התקופות הקדומות גויים: כנענים פלישתים ויוונים. מה הביא למהפך?
התשובה- בניגוד לאינטואיציה הרווחת לא תלויה בענייני ביטחון, אלא דווקא בענייני חקלאות. העולים החליטו לא רק ליישב את הארץ- אלא גם להפוך את העם היהודי לעם עובד אדמה. וחקלאות הרי עושים במישור- במקום בו האדמה רבה וישרה והמעיינות רבים. לא בהר הטרשי, שמעיינותיו דלים. כך הפך ההר מאזור ההתיישבות היהודי העיקרי בימי קדם, וכפי שהעידו עלינו הארמים "אלוהי הרים אלוהיהם", לאזור הנמצא בשולי מפת ההתיישבות החדשה. אמנם קמו כאן יישובים: מוצא, הר טוב, קריית ענבים, עטרות- אבל מועטים וקטנים.
דוד בן גוריון- אז יושב ראש הסוכנות היהודית- הבין את הסכנה בהימנעות מהתיישבות בהר:
ירושלים אינה רק נקודה יישובית מרכזית – ירושלים היא סמל היסטורי עולמי שאין ערוך לו. על-פי עמדתנו בעיר זו ניבחן בשורה הראשונה בעיני העם היהודי ובעיני העולם הגדול. לאושרנו, קרה נס היסטורי ונוצר רוב עברי בירושלים. אולם, עמדותינו הרופפות בעיר זו אינן הולמות את ערכה ההיסטורי והפוליטי של בירת ארצנו... לא ייתכן שהיישוב העברי הירושלמי יהא תלוי במחייתו רק מכפרים לא-יהודיים בסביבה… כבודנו הלאומי ועניינינו החיוניים מחייבים... להקיף את העיר בשרשרת של שכונות עובדים ויישובים חקלאיים שיספקו ליישובה היהודי כל חומרי המזון הדרושים לו. בירת הארץ צריכה ליהפך למשגב יהודי המעורר כבוד, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה פוליטית.
מכאן יבוא המשיח
במקום שאין אנשים- השתדל להיות איש" כותבים חכמינו. ואכן, כאשר התנועות המיישבות הציוניות כמו הקרן הקיימת לישראל לא רכשו שטחים בהר חברון, קמה בתחילת שנת תרפ"ו (1925) חברת זיכרון דוד, במטרה לרכוש שטח קרקע להתיישבות בין ירושלים וחברון. חברי הקבוצה לא היו מאנשי החלוצים, שעלו לארץ בעלייה השנייה והשלישית, אלא יהודים דתיים מבני היישוב הישן בירושלים. המייסדים החלו לעבור בשכונות ובבתי הכנסת של ירושלים, במטרה לאסוף אנשים לחזון של קניית קרקע במקום הקדוש שבין ירושלים לחברון.
מי שהחל להפיץ את בשורת היישוב, שייקרא מגדל עדר (ותיכף נבין למה) היה יצחק גרינוולד, שהיה היזם והרוח החיה בחבורת מגדל עדר. גרינוולד, בעל חזות חיצונית מרשימה ותלמיד חכם, סחף אחריו אנשים רבים לרעיון הקמת היישוב. הרעיון המרכזי שעמד לנגד עיניו: יישוב הארץ בעבודה חקלאית וחיים ברוח התורה והמצוות. גרינוולד לא עלה ליישוב בעצמו. רק ב-1947, כשהוא כבר בן 57(!!) רכש יחד עם משפחתו שטח אדמה ביישוב חיבת ציון בעמק חפר, שם הגשים את חלומו להיות עובד אדמה בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות.
לצידו של יצחק, מי שניהל בפועל את מגדל עדר היה יעקב רוזנבלום. אביו, מרדכי, היה מראשוני האיכרים במושבת הגליל עין זיתים. יעקב נולד בעין זיתים, ואף שהה תקופה מסוימת בראש פינה ובמושבת הגולן (שננטשה) בני יהודה. הוא חי בין הערבים והבדואים, הכיר את שפתם, ולפעמים אף העביר ידיעות מודיעיניות למוסדות הציוניים. הניסיון החקלאי של יעקב, בצירוף הכרת הארץ והאוכלוסייה המקומית, הביאו אותו להצטרף את המושבה מגדל עדר. יעקב ושני בניו- שמואל ואבשלום- שנולדו אף הם בעין זיתים היו מראשני המתיישבים במגדל עדר ומהאחרונים לנטוש אותו.
מדוע קראו המתיישבים למקום 'מגדל עדר'? מגדל עדר מופיע כמה פעמים בתנ"ך ובמפרשים. פעם אחת מופיע הפסוק בבראשית: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. כא וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה). על פי חלק מהחוקרים מגדל עדר של התורה מזוהה בגבעת עוז, הגבעה הגבוהה שמעל צומת גוש עציון הנקראת בערבית גם 'אום א-טלעה' (אם העליות). בהתחלה חשבו אנשי זכרון דוד להקים שם את יישובם.
הייתה גם סיבה נוספת לשם: יונתן בן עוזיאל מתרגם את הפסוק בבראשית כך: "אתרא דמתמן עתיד להתגלי מלכא משיחא בסוף יומיא" (מארמית: מקום שממנו עתיד מלך המשיח להתגלות באחרית הימים). אנשי מגדל עדר ראו עצמם כמי שעוזרים להביא את המשיח על ידי קיום יישוב מצוות ארץ ישראל, ולכן קראו כך ליישוב.
זיכרון בנוף:
לצערנו מהיישוב מגדל עדר, שקם על קרקעות בסביבות צומת הגוש לא שרד כמעט כלום. האגדה מספרת שמקווה היישוב עמד במקומו של סניף רמי לוי של ימינו... לעומת זאת, בריכת מים מנדטורית שקמה בשנת 1918 במטרה להזרים מים ממעיינות אל ערוב לירושלים והייתה סמוכה מאוד למגדל עדר- עדיין קיימת. לצערם של תושבי מגדל עדר הבריטים לא הסכימו להעביר מים מהבריכה אל היישוב. התמונה שלפניכם צולמה בשנת 1920 בערך. הבריכה נמצאת היום מאחורי הפינה החמה שבצומת הגוש, וברקע נמצאת 'גבעת עוז'. נסה לדמיין איך נראה המקום היום, ושים לב לכמה השתנה המקום במאה השנים האחרונות. אז אולי הגמלים יצרו פקקים בצומת הגוש...
