יואל בן-נון
מורשת רבדים – שורשים בתנ"ך ובאדמה
לזכרו של נתן אידלין ז"ל
בעותק החוברת שהוציא נתן (לפני כ-12 שנה) – רבדים ומורשת, שורשים בפלשת – כתב לי:
לכבוד הרב יואל בן נון;
צרור זכרונות מאז
וחופן השגות על אזורנוּ
בימי קדם.
א' תמוז תשס"ז
בכל פגישותינו ניצב התנ"ך ברקע, וחיבר בינינו, שני אנשים שנולדו וגדלו בחיפה, נתן ז"ל שנולד 19 שנים לפני המדינה והיה חבר 'השומר הצעיר', ואני, שנולדתי שנתיים לפני המדינה, חבר 'בני עקיבא'; שנינו התחנכנו לטייל ולסייר בארץ התנ"ך ולחפש שורשים עם מפה ותנ"ך ביד.
הסיפור של נתן התחיל תמיד במסע ארון הברית בפלשת, ומפלשת ליהודה (שמואל-א פרקים ה'-ו'), עם חיפוש השורשים של נתן אידלין בשנים הראשונות למדינה ולקיבוץ רבדים, שקם מחדש בשפלת פלשת, אחרי שחרב בגוש עציון.
בגוש עציון שקם מחדש, כתבתי בסדרת 929 על הפרק בשמואל-א ו', את הדברים הבאים:
מסע הארון צף ועלה אחרי אלפי שנים במבטו של נתן אידלין חבר קיבוץ רבדים, עם הקמתו מחדש בשדות 'פלשת', אחרי מלחמת העצמאות. כחבר 'השומר הצעיר' טייל בסביבת רבדים עם תנ"ך בידו, מצא שרידים בתל 'מִקנֶה' הסמוך, וכך כתב:[1]
מהו המקום הזה? האם הוא נזכר במקרא? ...
מלבד הסיורים בתל, חזרתי וקראתי את סיפורי המקרא הקשורים לפלשתים... המסע של 'ארון הברית'...
ניסיתי להבין את ההיבט הגיאוגרפי של הסיפור. פרשתי מפה של 1:50,000, וחיפשתי בה את הדרכים בהן הלכו מאשדוד לגת ומשם לעקרון, ולבסוף לבית שמש...
מתל 'מִקנֶה' מזרחה לעבר נחל שורק נסעתי בכרכרה רתומה לפרד. דרכי עברה בפסגת גבעה המשקיפה על הנוף המרהיב של נחל שורק... הוצאתי מתיק הסיירים את התנ"ך וקראתי שנית:
"וַיִשַרְנה הפָּרות בדרך על דרך בית שמש בִּמְסִלה אחת הלכו הָלֹך וְגָעוֹ ולא סָרוּ ימין ושמאול" (ו', יב).
לפני היה אפוא תיעוד מדויק לנוף שראיתי: הנה המסילה בה הלכו הפרות ישר, מבלי לסטות ימינה או שמאלה, לבית שמש הנשקפת מרחוק.
המעגל נסגר. בתל 'מקנה' שכנה העיר עקרון, היא התחנה האחרונה [של הארון] ב"שדה פלשתים"...
נתן אידלין משך אחריו את הארכיאולוגים, וכעבור שנים רבות של חפירות, נמצאה בתל 'מִקנֶה' כתובת מלכותית פלשתית (בכתב עברי), של 'אָכיש בן פָּדי ... שר עקרון', מן הימים של השליטה האשורית, אחרי חזקיהו מלך יהודה.
נתן אידלין לא נח לנוכח הישגו העצום – זיהוי עקרון הפלשתית בהתאמה מופלאה בין התנ"ך לבין הממצא בחפירה – הוא גם שיחזר את העגלה הפלשתית שהובילה את 'ארון הברית', ואפשר לראותה בתצוגת 'הרחוב הפלישתי', בקיבוץ רבדים.
כמעט בכל שנה הייתי פוקד את קיבוץ רבדים, את המוזיאון הקטן ואת התצוגה שבכניסה לקיבוץ, יחד עם קבוצה של סטודנטים ומטיילים אוהבי תנ"ך וארץ התנ"ך. אהבנו את ההדרכה המעולה של נעמה לנציאנו ז"ל[2] תלמידתו של נתן, עם הידע העצום, עם הענווה והפשטות, ועם הנכונות ללמוד בכל פעם עוד פסוק או רעיון חדש.
בתצוגת הרחוב, לי העגלה המשוחזרת, סיפרה נעמה על נתן:
נתן הלך למומחים, ובדק כמה משקל יכולה לשאת פרה מקומית 'בַּלָדית', בחן את העגלות הפלשתיות בציורים המצריים, ואז הלך אל הנגרים בקיבוץ ולחץ עליהם עד שבנו לו עגלה לפי הציורים ולפי המשקל – כעבור זמן, באה קבוצת תלמידים מאחת מישיבות בני עקיבא, ואחד המורים שנראה מסויג מכל ההדרכה הזאת, אמר לנתן (ונתן אישר לי זאת שוב בשיחת טלפון, אחרי פטירת נעמה, תלמידתו הנאמנה) –
למה כל הסיבוב הזה? הרי מידות הארון כתובות בפירוש בתורה (שמות כ"ה, י) – "אַמָתַיִם וחֵצי אָרְכּוֹ, ואַמה וחֵצי רָחְבּוֹ, ואַמה וחֵצי קֹמָתוֹ" – ואותו מורה הראה לנתן, שמידות הנחת הארון בעגלה תואמות בדיוק למידות הארון שבתורה, מבלי שנתן חשב ואף לא חלם על כך כלל.
כל פעם ששמענו את הסיפור הייתי מודד שוב את מידות פנים העגלה באמת היד שלי, וחוזר אל גודל ההתרגשות שבפגישה בין תנ"ך ובין קיבוץ, בין מורשת ופלשת, בין העקשנות של נתן בבניית העגלה, וההתאמה המופלאה למידות הכתובות בתורה.
ביום ששי ה' באייר התשע"ט, יום הכרזת העצמאות, הגעתי לרבדים עם ילדים ונכדים בסיור משפחתי, ושם נודע לי על פטירתו של נתן לפני חודשיים (בד' באדר-ב) – סיפרתי לכולם קטעים מסיפורו של נתן אידלין ז"ל, ואמרתי שם קדיש לזכרו.
אנו חייבים לנתן (ולנעמה), חוב גדול של תודה והוקרה, ושואלים בדאגה –
מי ימשיך את מורשת רבדים?
[1] רבדים ומורשת – שורשים בפלשת, ירושלים תשס"ז, עמ' 39-31.
[2] כתבתי דברים אלה לזכרה בבטאון רבדים אחרי פטירתה.
