מסלול דרך האבות / [1]נדב פרנקל
צילום: עמיחי נעם, בית ספר שדה כפר עציון
מסלול הטיול בדרך האבות הוא דוגמה למסע שהתחיל לפני אלפי שנים ושהסיום שלו עוד לפנינו בעתיד, זהו המסע של עם ישראל. לרגל סיום שנת הלימודים והתחלת החופשה, בחרנו להציג מסלול טיול מומלץ לכל הגילאים, המשלב נופים, טבע היסטוריה ומורשת קרב.
הוראות הגעה: משער היישוב נווה דניאל נתקדם בנסיעה לתוך היישוב. בכיכר הראשונה והשנייה נמשיך ישר, ולאחר הכיכר השנייה נפנה שמאלה לרחוב נוף הרודיון. נתקדם בנסיעה עד לפנייה ימינה המשולטת בשלט למצפור האלף. משם נעלה ברגל אל המצפור. העצלנים שבינינו יוכלו לטפס ברכב עד למצפור עצמו (לא מתאים לאוטובוסים).
ברוכים הבאים לפסגת גוש עציון!
אנו עומדים בפסגת ראס שרייפה (ראש הנשקף, הצופה), בשיאו של רכס נווה דניאל, בגובה של 997 מטר מעל פני הים. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בכל גוש עציון, וזוהי נקודה נהדרת להתחיל להכיר בה את ייחודו של האזור.
עקב התנאים הטובים השוררים באזור (כמות משקעים רבה ואדמת טרה), התפתחה במקום התיישבות אנושית לאורך אלפי שנות היסטוריה. ההתיישבות במקום, בעבר והיום, הסתמכה על חקלאות מרובה. במבט חטוף, אפשר לראות שעל אף התנאים הטובים וכמות המשקעים הרבה כמעט שאין במרחב גוש עציון חורש טבעי! הסיבה לכך היא שכל פיסת קרקע באזור נוצלה לטובת האדם: להתיישבות או לחקלאות. הגידול המוביל כאן הוא הגפן, שהוזכרה כבר בברכתו של יעקב לשבט יהודה: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יא-יב). הגפן נהנית כאן מתנאי אקלים משובחים: גובה של מעל 900 מטר מעל פני הים ומשקעים רבים בכל חורף.
נביט ימינה ושמאלה: אפשר להבחין בבירור כי אנחנו נמצאים בנקודה על קו פרשת המים הארצי. קו פרשת המים הארצי הוא הגבול שבין אגן הניקוז של ים המלח והבקע ממזרח, ובין אגן הניקוז של הים התיכון במערב. הקו עובר לאורכה של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, וממרומי הר חברון הוא נראה בבירור. הכביש התמים, לכאורה, שאנו עומדים עליו נמצא ממש על הקו: ממערב, הנוף נופל בתלילות מערבה אל שפלת יהודה. אפשר להבחין ביובלים ובגאיות הנשפכים אל ואדי סאלם הנמצא מתחתינו, המתנקז לנחל האלה שנשפך לים התיכון באזור אשדוד. אפשר לראות שהנוף משתפל במתינות למזרח. הגשם שירד שם יתנקז אל נחל הפירים, אחד מיובלי נחל תקוע שנשפך לים המלח ליד מצוקי דרגות.
שאול טשרניחובסקי כתב כבר כי "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". שלמה שבא כתב על המפגש בין נופי מערב למזרח המתרחש בקו פרשת המים:
עומד אתה על קו פרשת המים של הרי חברון וצופה לכאן ולכאן ורואה את הניגודים הפרושים לפניך, כמו כתובים בארץ, חרותים על האדמה: מזרחה, ארץ מוכת שמש, ארץ מדבר יבשה, קשה, לא מרחמת. ארץ שאליה בורחים נביאים, שבה מחפשים מחסה לוחמים ומורדים, שבמערותיה יושבים אנשים הבורחים מפני תענוגות החיים, והם מתענים ומתייסרים כדי לגלות סימנים של אלוקים קנאי ותורת אמת. מערבה – ארץ שפלה רחבת ידיים, ירוקה מרגיעה יושבת לחוף הים. נינוחה, אנשים המבקשים פשרה ונחת, סובלניים, תלמידי חכמים הנהנים מפלפול של תורה ומחיים בעולם הרוח, ערי חוף משתעשעות. שתי פנים של מולדת אחת, שתי פנים של עם אחד. הבלתי-נפגשים החיים יחד, מפרים יחד ונותנים כוח יחד.
לאורך קו פרשת המים, התפתחה הדרך הקדומה – דרך האבות או דרך גב ההר. שריד אחד מהדרך נמצא כשלושים מטר ממנו, ממזרח לכביש לשדה בועז ומעט מדרום למצפה. בעבר נמצאו במקום חמש אבני מיל ללא כתובת. ב-1895, מצא החוקר הצרפתי ז'רמר דורן במקום שתי אבני מיל עם כתובות מתקופת הקיסר מרקוס אורליוס (מאה שנייה לספירה) ומתקופת הקיסר ארקדיוס (סוף המאה הרביעית-תחילת המאה החמישית לספירה). מקומם של אבני מיל אלו אינו ידוע כיום. באזור זה, השתמרו כמה קטעים מהדרך הרומית.
המהדרין ימשיכו לזהות את כל הנקודות הנפלאות הנשקפות מהתצפית, אך אנו נמשיך אל דרך האבות. נרד ברכב לכיוון שער הכניסה ליישוב (מובן שאפשר לרדת רגלית), שם נחנה ונתחיל בצעידה לאורך שביל המסומן באדום היוצא ממש משער היישוב. לאחר כ-400 מטר, נבחין בנקודת תצפית מימין לדרך ובסמוך אליה באבן מיל. נמשיך בדרך עד שנגיע לפרגולה ולנקודת תצפית על שם סא"ל עמנואל מורנו, שנפל בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, ועל שם סגן עזרא, אשר נפל בלבנון. הפרגולה מסמלת את הקצה המערבי של שכונת נתיב האבות. שכונה זו הוקמה בשנת 2000. לאחר שנראה משמאל לדרך כבשן סיד קדום, נגיע אל מבנה מקורה אשר לשמאלו נמצאים שרידים של מקווה טהרה.
בשנת 1986, גילה במקרה חנן ערמוני, מדריך בבית ספר שדה כפר עציון, מקווה טהרה גדול סמוך ליישוב אלון שבות, בתוך כרם גפנים, ולידו מאגר מים. חמש שנים מאוחר יותר, נערכה במקום חפירה ארכיאולוגית מסודרת בניהולו של ד"ר דוד עמית ז"ל. זהו מקווה טהרה מימי בית שני, וכמוהו מצויים במרחב צפון הר חברון עשרות מקוואות המעידים על חיים יהודיים עשירים שהתקיימו כאן.
צילום: עמיחי נעם, בית ספר שדה כפר עציון
במקווה זה אפשר לראות דבר מה מעניין. נוכל להבחין במחיצה רצופה המחלקת את המדרגות היורדות לאגן הטבילה לשניים ובשני פתחים נפרדים. מה פשר שינוי זה המצוי רק במעטים מבין מקוואות הטהרה הידועים לנו כיום? החוקרים מציעים כי מטרת שינוי זה הייתה להבדיל בין היורדים למקווה, והם עדיין בטומאתם, ובין אלו העולים לאחר טהרתם כדי למנוע מגע והיטמאות מחודשת. כלל הלכתי העוסק בהפרדה בין דרך העלייה לדרך הירידה נמצא במשניות מסכת שקלים: "כל הכלים הנמצאים בירושלים – דרך ירידה לבית הטבילה, טמאים; ודרך עלייה, טהורים" (שקלים ח, ב).
לאחר הביקור במקווה, נמשיך בדרך. נפנה בצומת השבילים ימינה (מערבה) לפי הסימון האדום, ומייד לאחר מכן נגיע אל תיאטרון קטן שבתוכו נמצאת אבן מיל נוספת. האבן הגלילית שלפנינו מכונה 'אבן מיל', והיא העדות הטובה ביותר להימצאותה של דרך ההר במקום שבו אנו צועדים. הרומאים, שפיתחו את הארץ ובנו בה מערכת דרכים מורכבת, הציבו גם אבני מיל שנועדו בעיקר לצורכי תעמולה. על החלק התחתון של האבן היה רשום המרחק לעיר הקרובה, ועל החלק העליון היו רשומים תאריו הרבים של הקיסר שבזמנו הדרך נסללה.
מאבן המיל נמשיך עוד כ-400 מטר עד למפגש עם כביש אלון שבות-ראש צורים. מעט לפני הכביש, מימין, נבחין בכפר חורבת זכריה ובשלט הסבר על קרב בית זכריה. אפשר לחצות את הכביש אל מצפור המוקדש לזכרם של שלושת הנערים החטופים. כאן נסיים את סיורינו בדרך האבות הקדומה.
המעוניינים להרחיב וללמוד עוד – על קרבות החשמונאים שהתרחשו כאן, על קרבות הגבורה בתש"ח ובכלל לקבל מידע על גוש עציון ועל ארץ יהודה – מוזמנים לפנות אלינו, לבית ספר שדה כפר עציון. מורים לשל"ח יכולים לפנות ישירות לעמיחי נעם, סמנכ"ל בבית ספר השדה, בהודעת ווטסאפ בכל שאלה ועניין: 052-2355416.
[1] נדב פרנקל, מדריך בכיר בבית ספר שדה כפר עציון, דוקטורנט וחוקר
