מהי המשמעות של להיות מדריך צעיר בבית ספר שדה כפר עציון? אז כמובן ישנה עבודה קשה, ולא מעט... הדרכות, בניית מערכים, יכולת לעמוד במגוון משימות. אבל לפעמים גם יש כיף. הכיף יכול להיות ישיבה לאור מדורה עם שירי ארץ ישראל, אבל יותר מזה- לצאת בשעות הפנאי ולחקור כל שעל וכל רגב אדמה בסביבה הקרובה. לדעת שאתה מכיר, ברגליך ממש, כל פיסת ארץ מהמקום הזה שנקרא גוש עציון.
בקיץ 2017 יצאו ארבעה מדריכי ש"ש (שנת שירות לפני צבא)- יובל בק, אבישי חיות, תדהר גבר ויניב מן, 'לתור את הארץ'. הם הסתובבו באזור שנמצא ממזרח לכביש 60- מצפון מזרח ליישוב אלעזר, והגיעו למקום שנקרא- 'באר פעור', המשמר את שמו של היישוב הקדום ששכן במקום. פעור מוזכרת בספר יהושוע כאחת מהערים בנחלת שבט יהודה (בנוסח תרגום השבעים). מאוחר הרבה יותר, בשנת 1860, ניסה הקונסול הבריטי- ג'יימס פין ליישב במקום יהודים, ניסיון שלא הצליח. אחד השרידים המשמעותיים לאותה התיישבות היא באר מים שנמצאת בוואדי קטן- שבגבעות שמשני עבריו נותרו שרידים להתיישבות קדומה. הבאר הייתה ידועה ומוכרת, אולם במשך רוב ימות השנה היא הייתה מלאת מים, וקשה היה להיכנס ולחקור את צפונותיה. המזל היה שבעת ביקורם של ארבעת המדריכים היה מפלס המים נמוך.
המדריכים נכנסו, לאחר שהשתלשלו בחבל, פנימה אל הבאר. למרבה הפלא, מהבאר יצאה נקבה להולכת מים שהובילה אל חדרים נוספים. למקום הוזעק בנימין טרופר, מנהל ההדרכה של בית ספר שדה כפר עציון. טרופר קרא לעזריאל יחזקאל, הידוע לנו מספריו הרבים על מעיינות בהרי ירושלים ובסביבה. יחזקאל חוקר כעת, במסגרת לימודיו לתואר שלישי, את תופעת מעיינות הנקבה בארץ.. במסגרת כנס חידושים בחקר ארץ יהודה שנערך בל"ג בעומר בבית ספר שדה כפר עציון, הובאו מסקנות המחקר של יחזקאל, טרופר והחוקרים שהצטרפו למחקר מערכת המים של באר פעור: בועז לנגפורד, רועי פורת ופרופ' ועמוס פרומקין. את המאמר המלא ניתן לקרוא בקובץ 'מחקרי ארץ יהודה', ג, שיצא לאור לאחרונה. בשורות הבאות נביא את תקציר הדברים.
הסתבר כי מערכת המים של עין פעור מורכבת משלושה אלמנטים: באר אנכית היורדת אל מפלס מי התהום, מערכת נקבות המנקזת מספר נביעות, ובית מעיין (חדר איגום תת קרקעי). זהו דבר יוצא דופן במערכות מים הנסמכות על מעיינות נקבה, שלרוב הן קצרות ופשוטות. כאן נעשה ניסיון על ידי האדם להגיע אל המשאב הכה- חשוב, אל המים, בשיטות יוצאות דופן. החוקרים מתארים שלושה שלבים עיקריים בבניית המערכת:
בשלב הראשון, המתוארך על ידי החוקרים לתקופת המקרא (הברזל) נחפרה במקום באר פשוטה היורדת אל מי התהום. באר זו איננה יוצאת דופן בנוף המקומי או הארצי. מטרתה של באר היא לחדור אל לב השכבה נושאת המים (האקוויקלוד). אולם בתקופה מאוחרת יותר הסתבר כי כמות המים הנמצאת בבאר איננה מספקת (או שמא שנות בצורת גרמו להתייבשות הבאר... זאת כנראה לא נדע). הפתרון הקלאסי, ויש לומר גם הקל, היה להמשיך ולהעמיק את חציבת הבאר. אולם אם אכן היה פתרון זה מיושם, הייתה החפירה מגיעה אל מתחת לשכבת החוואר הדקה שאוצרת את מי התהום והבאר הייתה 'מתפנצ'רת'. הקדמונים היו מספיק מתוחכמים כדי להבין את הבעיה, ולכן בשלב השני, המתוארך כנראה לראשית התקופה הרומית, הורחבה הבאר לא לעומק אלא לרוחב: נבנו נקבות מים שהזינו את הבאר. בשלב השלישי, המתוארך לימיו של הורדוס, נבנה בקצה אחת הנקבות בית מעיין, שהגדיל את המגע עם שכבת מי התהום, וכך הגביר את ספיקת המים.
כל הפיתוחים הללו נועדו כדי לנצל מעיין עם שפיעה לא כל כך גדולה: סך הכל כ-8 קוב (8,000 ליטר) ליממה! אבל בחקלאות ההר הקדומה, שלא הסתמכה על מי מעיינות גדולים או נהרות עצומים, זה מה שיש! 'בזיעת אפיך תאכל לחם'.
עוד נקודה שנבחנה במחקר היא הקשר שבין באר פעור לבין אמת הביאר, הזורמת בסמוך לבאר, בתוך נחל הפירים, ושהזרימה מים ממעין הביאר אל בריכות שלמה ומשם לירושלים. במהלך המחקר התת קרקעי לא נמצא קשר בין הבאר לבין האמה, אם כי לא הוכח בוודאות שלא היה קשר כזה.
ומה הלקחים אלינו, המטיילים בגוש עציון? ראשית- שארץ של הפתעות נמצאת מתחת לרגלינו. גם מקומות ידועים ומוכרים הם כר פורה להפתעות. ושנית, כאשר יוצאים אל המרחבים שווה להתבונן: בצומח, בחי, במעשה ידי האדם. תמיד נוכל להבין את המרחב ולתת לו משמעות עמוקה יותר, אם רק נצא, נתבונן, ולא נסתפק בתשובות הפשוטות.
