מערת המכפלה

הקדמה

 

מערת המכפלה הינה אתר היסטורי מרשים, בעל משמעות רבה לעם ישראל ולדתות היונקות מתורת ישראל. ראשית תולדות המקום עם שחר האומה הישראלית, והן משתרעות לאורך הדורות עד ימינו אנו. חוויה גדולה צפויה למבקר בו, חוויה המעמידה בפניו בראש ובראשונה את דמותם של האבות והאמהות – מייסדי האומה.

המבנה המפואר מעל למערת המכפלה עומד בשלמותו מתקופת בית שני – כאלפיים שנה – והוא מוסיף הוד והדר לאתר.[1] בנייתו מיוחסת להורדוס המלך.[2] סגנון הבנייה הנאה דומה לסגנון חומות הר הבית ההרודיוניות. במקורו נועד המקום לשמש מקום כינוס למבקרים במערה. צורתו היתה כחצר פתוחה גדולה (34X60 מ') המוקפת ארבע חומות והמרוצפת ללא גג. בתקופות מאוחרות יותר נהפכו חלקים מהמתחם המקורי לבית תפילה, זאת על ידי בניית קירות פנימיים וקירוי.

הראשונים שהפכו את החצר הפתוחה לבית תפילה היו הנוצרים שבנו במקום בסיליקה בתקופה הביזנטית.[3] לאחר כיבוש הארץ במאה השביעית, הפכו הערבים את הבסיליקה למסגד.[4] בתקופה הצלבנית שוב שימש המקום ככנסיה, וצורתו מעידה על כך עד היום. עם הכיבוש הערבי במאה ה-13, שבו והפכו המוסלמים את המבנה למסגד. איסור חמור הוטל אז על מי שאינם מוסלמים להיכנס למערה ולמבנה מעליה. יהודים – תושבי חברון ומבקריה – נהגו להתפלל בחוץ על המדרגות לצידי המבנה ("שבע המדרגות"). לאחר מלחמת ששת הימים הותרה הכניסה למבנה – אך לא למערה. האולם הגדול ממשיך לשמש כמסגד ושני חדרים אחרים נועדו לבתי כנסת זמניים עבור המתפללים היהודים.

המבנה ותולדותיו נחקרו ביסודיות על ידי הארכיאולוג ל.א. ונסאן בתחילת המאה.[5] תכנית הבית וחלק ממסקנותיו כלולים ב"תדריך למבקר במערת המכפלה" המופיע בהמשך. בעזרתו, ובשלוב "לקט המקורות", אנו מקווים לתרום להבנתו ולחוויתו של המבקר באתר היסטורי זה – אתר המושך רבים אליו וממשיך לשמש כמוקד התעניינות לעולה לרגל ולמטייל בארץ.

 

 

 

מקורות נבחרים על מערת המכפלה

א. מערת המכפלה במקרא

קבורת שרה

1.בראשית כ"ג: א – כ. ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר. גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה את מתי מלפני...

וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שעל עירו. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען. ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת.

קבורת אברהם

2. בראשית כ"ה: ח – ט. ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה ושבע ויאסף אל עמיו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרון בן צחר החתי אשר על פני ממרא. השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו.

קבורת יצחק

3. בראשית ל"ה: כז – כט. ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים שנה . ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אותו עשו ויעקב בניו

קבורת יעקב

4. בראשית מ"ט: כט – לג. נ: יב – יג. ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותו אל אבתי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי. במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי לאחזת קבר. שמה קברו את אברהםואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה...

ויעשו בניו לו כן כאשר צום, וישאו אותו בניו ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא.

 

הערה: ראוי לציין שמערת המכפלה נזכרת אך ורק בספר בראשית למרות שחברון מופיעה עוד פעמים רבות בתנ"ך, וכן מעניין שכל פעם שנזכרת מערת המכפלה מודגש נושא הקנין.

 

ב. השם "מערת המכפלה"

1. "מערת המכפלה – רב ושמואל – חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה על גב זה הינו מכפלה, אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה – מאי מכפלה? שכפולה בזוגות" (עירובין נג.)
2. "מערה בתוך מערה" (אבן עזרא בראשית כג: ט)
3. "... הכתוב אמר שדה עפרון אשר במכפלה (בראשית כג: ז) והנה הוא שם המקום אשר בו השדה ואין טעם לשם המקומות..." (הרמב"ן בראשית כג: ט)

הערה: פירושים רבים הוצעו לשם מערת המכפלה (ראה במדרש בראשית רבה נח: ח) וקשה לקבוע את מובנו המדוייק.

ג. הקנין בדברי חז"ל

1. "בוא וראה את ענוותנותו שלש אברהם אבינו! שהבטיחו הקב"ה לתת לו ולזרעו את הארץ עד עולם ועכשיו לא מצא קבורה אלא בדמים מרובים, ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה ולא קרא תגר, ולא עוד אלא שלא דיבר עם יושבי הארץ אלא בענוה, שנאמר "גר ותושב אנכי עמכם" – אמר לו הקב"ה: אתה השפלת את עצמך, חייך שאני אשימך אדון ונשיא עליהם". (מדרש הגדול, בבא בתרא טו: שמות רבה ו:ד)
2. "אמר ר' יודן שלשה מקומות אין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולין הן בידכם, ואלו הם: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה דכתיב: "וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון..." (בראשית כ"ג: טז). בית המקדש דכתיב: " ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (דברי הימים א' כ"א: כה). וקבורתו של יוסף – דכתיב: "ויקן את חלקת השדה" (בראשית ל"ג: יט).(בראשית רבה עט: ז).

הערה: חכמי התלמוד והמדרש עמדו על הדגש המיוחד שהושם בספר בראשית על קנין מערת המכפלה. המקור הראשון רואה בכך סימן לגדולתו של אברהם שהתייחס בכבוד לתושבי המקום וגם נשאר איתן באמונתו כשנאלץ לשאת ולתת למען מקום קבורה לאשתו בארץ שהובטחה לו. המקור השני רואה בקנין משמעות לדורות במאבקו של עם ישראל על ארצו.

 

ד. סדר הקבורה

"אמר רבי שמואל בר רב יצחק: אבות דרך הסב הם קבורין: במערת המכפלה דרך הסב הן קבורין. אברהם באמצע, ויצחק מלמעלה ויעקב למטה ממנו". (פרוש קרבן העדה). (ירושלמי תענית פ"ד ה"ב)

הערה: מיקום המצבות במבנה היום תואם את התאור מהתלמוד הירושלמי. (ראה ברסלבי "לקדמותם של אתרי המצבות במערת המכפלה" בספר חברון ע' 285 ואילך).

 

ה. תפילתו של כלב במערה

"ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר יג: כב). ויבואו מיבעי ליה? מר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת המרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להם: אבותי בקשו רחמים עלי שאנצל מעצת המרגלים..." (סוטה ל"ד).

הערה: מקור זה מעיד על מסורת עתיקה בעם ישראל להתפלל ליד קברי האבות. מנהג זה התקבל בתוך מסגרת הלכתית ברורה של איסור לדרוש אל המתים (ראה דברים י"ח: י – יא). וכן מפרשים בקשר למשה שלא ידע איש את מקום קבורתו כדי שלא ידרשו בו שואלי מתים (ראה ספר חזקוני על דברים לד: ו). המדרש מתאר את כלב ההולך אל האבות, אתם נכרתה הברית לראשונה ולהם הובטחה הארץ, כדי לשאוב כוח רוחני בעמידתו נגד עצתםהרעה של המרגלים.

 

ו. קבורתם של אדם וחוה במערה

"ותמת שרה בקרית ארבע" (בראשית כ"ג: ב). "קרית ארבע" שנקברו בה ארבעה צדיקים אבות העולם: אדם הראשון, אברהם יצחק ויעקב. דבר אחר: שנקברו בה ארבע אמהות חוה ושרה ורבקה ולאה" (בראשית רבה נח: ד).

הערה: המקרא אינו מציין את מקום קבורתם של אדם וחוה. חז"ל הצביעו בכמה מאמרים על קבורתם עם האבות במערת המכפלה. רעיון עמוק טמון בקביעה זו, רעיון המקשר את מייסדי ישראל למייסדי האנושות (וכן ראה בראשית רבה א: ד).

 

ז. קבורתו של יוסף

במקרא

1. ברשית: נ – כה "והעליתם את עצמותי מזה"
2. שמות יג: ט "ויקח משה את עצמות יוסף עמו".
3. יהודע כד: לב "ואת עצמות יוסף ... קברו בשכם"

במדרש

1. "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" – אמר ר' לוי... משכם גנבו אחיו של יוסף ומכרו אותו, וכשבא ליפטר מן העולם השביע אותם, אמר להם: בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותי חי, החזירו את עצמותי לשכם..." (שמות רבה פרשה כ: יט).
2. "והעליתם את עצמותי..." וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו, מקובל אני שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות". (מכילתא דרשב"י בשלח יג: יט)

בספרים החיצוניים

"ובצאת בני ישראל ממצרים, הביאו איתם את עצמות יוסף ויקברוהו בחברון עם אבותיו..." (צוואות בני יעקב – יוסף כ: ו)

בתלמוד

כיוון שהגיעו בני יעקב (נושאי מטת אביהם) למערת המכפלה, בא עשו ועכב מלקבור בה, אמר להם: יעקב קבר את לאה בחלקו שלו במערה, והמקום שנשתייר שלי הוא. אמרו לו: והרי מכרת את מקומך במערה ליעקב אבינו? אמר להם: הביאו שטר המכירה...היה שם חושים בן דן, וכבר אזנים היה, אמר להם: על מה אתם מתמהמהים לקבור את יעקב סבא? רמזו לו, עשו זה מעכב. נטל מקל והתיז את ראשו של עשו. נשרו עיניו של עשו ונפלו על רגליו של יעקב". (ספר חברון ע' 620; מסכת סוטה יג וכן יונתן בן עוזיאל בראשית נ: יג).

הערה: במקרא נזכר במפורש שעצמות יוסף הוצאו ממצרים והובאו לקבורה בשכם. מימי בית שני נשמעת הדעה על קבורתו של יוסף (וכן אחיו) בחברון (ראה המקור מן הספרים החיצוניים). המדרש מתנגד לקביעה זו אבל היא המשיכה להתקיים. יש המנסים לראות באגדה תלמודית את המקור למסורת על קבורת יוסף במערת המכפלה. האגדה אמנם מספרת על עשו אבל אולי בהמשך הדורות השתבש השם "עשו" והוחלף ל"יוסף".

 

ח. נוסעים ומבקרים במערה

1. הרמב"ם

"ובאחד בשבת בתשעה בחדש (מרחשון) יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי שבח לאל יתברך על הכל. ושני הימים האלה, שהם שישי (בו ביקר בכותל) ותשיעי למרחשון נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בהם ואכילה ושתיה..." (הרמב"ם מתוך הקדמתו לפירושו למסכת ראש השנה שנת תתקכו 1166)

2. ר' בנימין מטודלה

"...עיר חברון הקדומה הייתה בהר והיא חרבה היום. ובעמק הייתה השדה ומערת המכפלה ושם העיר היום. ועליה הבמה הגדולה שקורין שאנט אברם דיברון והיא היתה כנסת היהודים בימי הישמעאלים ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה ויצחק ורבקה ויעקב ולאה, ואומרים לתועים שהם קברי אבות ונותנים להם ממון, אבל אם יבוא יהודי ויתן שכר לשוער של המערה יפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מימי אבותינו ע"ה וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו, וירד במערה אחת ואין שם כלום, וכן בשניה עד שיבא למערה השלישית, והנה שם ששה קברים קבר אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה ולאה, זה כנגד זה, ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים, על קבר אברהם חקוק זה קבר אברהם אבינו ע"ה, ועל קבר יצחק זה קבר יצחק בן אברהם ע"ה ועל קבר יעקב זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם ע"ה. ועל הקברים האחרים זה קבר שרה וזה קבר רבקה וזה קבר לאה..." (מסעות ר' בנימין מטודלה, 1173 – 1165 ).

3. ר' עובדיה מברטנורה

"הייתי במערת המכפלה ויש עליה בניין גדול של כנסת ישמעאלים וכבוד גדול ואימה יתרה נוהגים הישמעאלים במקום ההוא...חלון קטן יש מחוץ לחומה אשר על גבי המערה ואומרים לי שהחלון ההוא יורד למטה עד קברו של אברהם אבינו ושם ניתן ליהודי רשות להשתטח ולהתפלל נוכח החלון ההוא, אכן תוך החומה אשר על גבי המערה לא יכלו להיכנס. ואני התפללתי נגד החלון הקטן ההוא". (אגרות ר' עובדיה מברטנורה 1490 – 1488).

4. רחל ינאית בן צבי

"בהתקרבנו אל מערת המכפלה נתקלות עינינו בחומה גבוהה...הגענו אל המדרגות ונצבנו דוממים לידן. אני מוותרת על העליה בשבע המדרגות המותרות. צורב העלבון". (אנו עולים, עמ' 52, ר.י. בן צבי, עם עובד תשכ"ד)

הערה: מערת המכפלה שימשה כמוקד למבקרים רבים במשך הדורות. ביקורם של הרמב"ם ור' בנימין מטודלה נערך בתקופה הצלבנית לפני שחל איסור הכניסה למערה עצמה. ר' עובדיה מברטנורה, במאה ה-15, מוצא את הבניין סגור לפניו והוא מתפלל מול "החלון". רחל ינאית צבי בתחילת המאה ה-20 התקוממה נגד איסור הכניסה.

 

ט. מערת המכפלה בעיני האדם המאמין

זהו המקום היחיד עלי אדמות המושך אליו את כל בעלי הדת כאחת: "אני מאמין באלוהים". ה"קבר הקדוש" בירושלים מפריד בין מוסלמי, יהדי ונוצרי. אולם פה מתאספים כולם יחדיו, המוסלמי שומר את המקום הזה כמקום יקר וקדוש, היהודי בא לכאן מכל קצוות תבל ביראת כבוד ובאהבה, ונשיקותיו הטביעו את חותמן על אבני המקום. נוצרים מכל המשפחות, מכל השפות והאמונות, מבקרים במקום זה ביראת כבוד חדורת אהבה במידה שווה.

ומי קבור כאן? מלך גדול? כובש? ואולי אדם גדול ומפורסם בשל גאוניותו או חכמתו? לא, אין זה אלא רועה שנטה את אוהלו לפני 4000 שנה, בין הגבעות הללו, אדם זר ועולה רגל בארץ זו, שהיה ידוע רק כ"אל-חליל" – הידיד. בשם מבורך זה היה ידוע אברהם במשך שנות חייו ובשם זה הוא זכור במקום קברו, ובשם זה קרויה העיר לזכרו.

מערת המכפלה – נורמן מקליאו (1864) כומר מסקוטלנד (מתוך ספר חברון ע' 60).

 

 

 

דברי סיום

שערי חברון והמבנה מעל מערת המכפלה נפתחו מחדש למבקר היהודי במלחמת ששת הימים. חשיבות שינוי זה איננה רק בעובדה שמחסומים סולקו (אמנם לא כולם) ונוצרה אפשרות להתקרב אל קברי האבות. מעבר לקירבה פיזית זו, הביקור במערת המכפלה עשוי להוות מקור לחוויה עמוקה של התייחסות והזדהות עם האבות והאמהות – מייסדי האומה ומעצבי דרכה. מכאן רקע לעיון ומחשבה בדבר ייחודו וייעודו של עם ישראל מראשית מהלכה כפי שהם משתקפים בחייהם ובחזונם של הקבורים במערת המכפלה.

 

[1]מקובל במסורת ובעולם המחקר, לזהות את המערה הנמצאת מתחת למבנה כמערה הנזכרת בספר בראשית – והיא מקום קבורת האבות.

[2]הסברים שונים הוצעו לעובדה שיוסף בן מתיתיהו איננו מזכיר את המבנה ברשימת מפעליו של הורדוס, אלא מסתפק בתאור המצבות. וזה לשונו: "מצבות קברותיהם נראות בעיר הזאת עד היום הזה. הן עשויות שיש לכבוד ולתפארת" (מלחמות ד' ט"ז).

[3]נזיר בשם אנטונינוס פלצנטינוס, שחי במאה השישית, כותב: "שם קבורת אברהם יצחק ויעקב ושרה. וגם עצמות יוסף קבורות במקום ההוא, ויש שם בסילקה בת ארבע שדרות עמודים ובתווך עזרה ללא תקרה, מהצד האחד נכנסים הנוצרים ומהצד האחר נכנסים היהודים..." (ספר הישוב, ש. קליין, כרך א' עמ' 41).

[4]תיאור המסגד על ידי הנוסע הפרסי-אסלאמי נצרי כוזרו – שסייר בארץ באמצע המאה ה-11 נמצא בספרו של הורוביץ ארץ ישראל ושכנותיה עמודים 257 – 258 .

[5]ל.א. ונסאן "מערכת הקברים של האבות" – ספר חברון, עודד אבישר הוצאת כתר תש"ל עמ' 277 ואילך.

* מתוך פרוספקט על מערת המכפלה – בית ספר שדה כפר עציון. כתב: אריה רוטנברג. ערך: יוחנן בן יעקב, אייר תשמ"א.