מרחב גבעות

בקללה שהפכה לברכה מנבא בלעם על ישראל:  כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (במדבר כג'). רש"י במקום מוסיף את פירושו היפה: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות". בגוש עציון הוקמו שני יישובים שקבלו את שמם מאותו הפסוק: היישוב ראש צורים, היושב על ראש הרכס, ה"צור" במרומי הגוש, והישוב גבעות, השוכן בשטח המעבר שבין ראש הר חברון ובין גבעות השפלה.

נחבא אל הכלים הוא היישוב גבעות. תושבי הגוש הנוסעים בכביש ה'פירצה', המחבר בין עמק האלה ומחסום הלמ"ד- ה"א ובין כפר עציון, מכירים בעיקר את העיקול החריף בכביש בפנייה לגבעות. מעטים הם הסוטים מן הדרך הראשית ופוקדים את היישוב עצמו, למרות הנוף הנהדר הנשקף ממנו מערבה אל שפלת יהודה ומישור החוף, ומזרחה- אל פסגת הר חברון. מעטים עוד יותר הבקיאים בסיפור היישוב על גלגוליו השונים. ביום שישי כ"ו בשבט יצאנו במסגרת הקורס "גוש עציון שלא הכרתם" אל הישוב והמרחב סביבו, כדי להכיר עוד חלק מהפסיפס האנושי והיישובי שבגוש עציון. את הסיור ביישוב הדריך דוידי אורי.

גבעות בחמש מערכות

ראשית- מעט על סביבת היישוב: גבעות ממוקמת בגובה של 719 מטר מעל פני הים, במקום בו מתמתנת הכפיפה המערבית התלולה של הר חברון והשטח הופך להיות מישורי מעט יותר. במרחב היישוב ישנן לא מעט עדויות להתיישבות יהודית במשך הדורות: מעט מדרום לגבעות ומעבר לכביש מתנשאת על גבעה נישאה חורבת ג'ומג'ום, בה נמצא יישוב יהודי מסוף ימי הבית השני. בסקר ובחפירות שנערכו במקום נמצאו שרידים לחיים יהודיים: מקוואות וכלי אבן המעידים על הקפדת היושבים ביישוב הקדום על דיני טומאה וטהרה. במרחב נחשפו גם שרידי יישוב מתקופת המקרא: בחורבת אבו טווין שמדרום מערב ליישוב ובחורבת אל עיד שמצפון מערב אליו נמצאו עדויות למצודות ישראליות ששמרו על קו ביצורים במחצית הדרך שבין השפלה להר חברון. את שמו קיבל היישוב מהפסוק שהזכרנו לעיל, ומסמיכותו לכפר הערבי ג'בע.  וכעת, לסיפור היישוב וסביבתו בעת החדשה. ניתן לחלק את סיפורו של היישוב לחמישה חלקים, שלושה נטועים בעבר, הרחוק והקרוב, אחד מייצג את ההווה ביישוב, והחמישי מתייחס לתוכניות העתידיות ליישוב ולסביבתו.

המערכה הראשונה מתייחסת לרכישת הקרקעות על ידי קק"ל בשנות ה-40. בראשית המאה ה-20 היו שייכות האדמות שבמרחב לתושבי נח'לין, כפר שיושב מעט ממזרח לגבעות. בשנת 1941 רכשה קק"ל 1,760 דונם מאדמות נח'לין, ובין השאר חלק מהשטח עליו תוקם בהמשך גבעות. עד לרכישה זו לא ביצעו המוסדות המיישבים רכישות קרקע גדולות באזור ההררי של ארץ ישראל, ומרבית ההתיישבות היהודית התרכזה באזורים המישוריים של הארץ: בעמקי הצפון, בעמק יזרעאל ובמישור החוף. בסוף שנות ה-30 ובעקבות חוקי הקרקעות הבריטיים החל 'האסימון ליפול' לראשי היישוב העברי, והם הבינו שאם לא יקנו אחיזה באזורים שסביב לירושלים, האחיזה היהודית בעיר עצמה תהיה בסכנה. רכישת אדמות נח'לין הייתה צעד ראשון בתקיעת יתד בהר חברון, ולאחר מכן הוקמו בשטח זה, ובשטחים נוספים שנרכשו באזור, ארבעת יישובי הגוש שנפלו במלחמת העצמאות.

המערכה השנייה מתרכזת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ובין סוף שנות ה-90. לאחר שחרור האזור על ידי חטיבת ירושלים, ביומה השלישי של המלחמה, ולאחר שבני כפר עציון חזרו לביתם במהלך חודש אלול של שנת תשכ"ז, הם נטעו את היער שבליבו שוכן כיום היישוב. בשנת 1982, כאשר הובנה החשיבות האסטרטגית של השטח, המקשר בין גוש עציון ובין חבל עדולם, החליטה וועדת השרים להתיישבות שפעלה בממשלתו של מנחם בגין על הקמתם של 24 יישובים והיאחזויות נח"ל בשטחי יהודה ושומרון. בין היישובים ניתן למצוא את שערי תקווה, ענתות ואדורה, וכן את הקיבוץ הדתי 'אנחיל', שיועד לעלות על הקרקע בשטחה של גבעות דהיום. בסופו של דבר עלתה למקום בשנת תשד"מ היאחזות נחל, וועדת השמות הממלכתית החליטה על השם 'גבעות' לנקודה החדשה. חיילי הנח"ל שהו במקום בין 1984 ל-1997, עד שהחלה התקופה השלישית בתולדותיה של גבעות.

בסוף שנות ה-90 עברה לגבעות ישיבת שבות ישראל מאפרת, לבקשתם של אנשי משרד הביטחון והחטיבה להתיישבות, במקביל לאזרוחו של היישוב. הישיבה, בראשותם של הרב בן מאיר והרב רפפורט שהתה במקום כשש שנים, ולאחר חזרתה לאפרת עוד נשארו משפחות שהגיעו עם הישיבה עד לסתיו 2011, אז הגיעה סדנת השילוב למקום והחלה את הפרק הרביעי בחיי המקום, בו נעסוק בהמשך. כיום מונה היישוב כ-40 משפחות של אנשי צוות הסדנא, ובנוסף כ- 30 דיירים בעלי צרכים ייחודיים.

גבעות הוא יישוב קטן, אך עם פוטנציאל גדול. היות שבאזור עתודות קרקע רבות שנרכשו על ידי הקק"ל, בשני העשורים האחרונים החלו לעלות לאוויר תכניות המדברות על הפיכתו של גבעות ליישוב עירוני גדול, שיחבר בין גוש עציון לביתר עלית. בשנת 2000 הוכנה לגבעות תוכנית שלד ע"י משרד הבינוי והשיכון שכללה את תכנונם של כ-6,000 יחידות דיור. בדצמבר 2012 אישר שר הביטחון דאז, אהוד ברק, בנייה של 523 יחידות דיור בגבעות אך התכנית לא יצאה אל הפועל. התכניות לבנייה מסיבית בגבעות התחדשו לאחר חטיפת 3 הנערים מאלון שבות לפני כשנה וחצי, אך קושאן בעלות שהוציא אחד מתושבי נח'לין על חלק מהאדמות ביישוב ובסביבתו מעכבים את התקדמות התכנית.

סדנת השילוב: לימודים תעסוקה וקהילה

היישוב בנוי כיום סביב סדנת השילוב, שמתמקדת בשילוב נערים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים בתוך הקהילה. ישנם כמה מיזמים שמפעילה הסדנא ביישוב: המיזם הראשון הוא מקום לימודים לנערים בעלי צרכים מיוחדים המגיעים מיישובי הסביבה. אנשי הסדנא מובילים כמה מהלכים לימודיים פורצי דרך. בין השאר, ובניגוד לתפיסה הרווחת בחינוך המיוחד, משלובים בכיתה אחת נערים עם צרכים ואתגרים שונים.

בנוסף, משמש המקום למגורים לאנשים בוגרים בעלי צרכים מיוחדים. במדינה רווחת התפיסה שעד גיל 21 יש לנסות ולקדם את בעלי הצרכים המיוחדים, אך מעבר לגיל זה ההשקעה הולכת ופוחתת. כאן בגבעות המטרה המרכזית היא לשלב גם את הבוגרים בקהילה, ולהתאים לכל אחד את אורח החיים המתאים לו. במקום נמצאים כ-30 דיירים ולכל דייר משפחה מאמצת בקהילה המארחת אותו לארוחות בימי השבוע, חגים ושבתות. הדיירים לוקחים חלק בפעילות התרבותית של היישוב ושותפים פעילים בבית הכנסת.

בעת האחרונה נפתחה במקום תכנית נוספת- 'למרחב', המיועדת לילדים עם בעיות קשב וריכוז, המהווים על פי הערכות שונות כעשירית מילדי מערכת החינוך בארץ. פעם בשבוע מגיעים לכאן מיישובי הגוש כ-130 ילדים, מגיל 5 ועד לכיתה ח'. העבודה במקום מתחלקת לכמה תחומים: עבודה פיזית- נגרות, רכיבה על סוסים ועוד, ובנוסף- עבודה על התחום הלימודי ועל שיעורי הבית. אחת ממטרות התכנית היא להקנות לילדים מודעות עצמית, והבנה מתי הם חורגים מהגבולות ומהכללים בבית הספר ובבית.

לאחר הסיור ביישוב שכלל כניסה לבית הכנסת החדש שנחנך זה עתה (כגבאי בית הכנסת משמש דייר עם תסמונת דאון), באורווה, בבית הקפה המקסים (מומלץ בחום!) ובמרחב בית הספר, ישבנו לשיחה עם נעה מנדלבאום, יוזמת ומקימת הסדנא, ומלווה אותה כבר 20 שנה. הרעיון להקמת תכנית השילוב עלה כאשר נעה, ילידת קיבוץ לביא, שמשה כגננת ביישוב כרמי צור. הזיכרונות מגני הילדים בקיבוץ הביאו את נעה לשלב בסדר היום של הגן טיולים בסביבה וטיפול בבעלי חיים. במהלך השנים הגיעו לגן ילדי חינוך מיוחד, שהוריהם שמעו על סדר היום האטרקטיבי במקום. לאחר סיום השנה בגן הייתה צריכה נעה לנסות ולהפנות אותם למסגרות המשך בבתי הספר השונים, לא תמיד בהצלחה.

במרוצת הזמן התאספה מסביב לנעה קבוצה של ילדים עם צרכים מיוחדים, בעיקר בעלי תסמונת דאון. בתחילה השתלבה הקבוצה בתלמוד התורה בבת עין, שם החלה נעה לפתח את תכנית הלימודים המשלבת בין בעלי הצרכים המיוחדים לבין ילדי החינוך הרגיל, תכנית 'ראשית'. לאחר כמה שנים עברה נעה עם הילדים לראש צורים, שם נפתח בית הספר ראשית, בו לומדים כיום כ-70 ילדי שילוב בכיתות יחד עם ילדי החינוך הרגיל. כאשר המוסד גדל, וכאשר רצו אנשי הצוות הרחב להקים מסביב למוסד את בתיהם, עברה הסדנא- העוסקת בטיפול בנערים ובבוגרים לגבעות, ובית הספר ראשית- המשלב את ילדי היסודי, נשאר בראש צורים.

מבין השיטין בשיחה עם נעה נפרסה התפיסה החינוכית הייחודית העומדת מאחורי הסדנא ו'ראשית' . נעה הסבירה כי לכל מוסד חינוכי ישנו ד.נ.א. במוסד חינוכי רגיל ה-ד.נ.א קובע שכולם שווים, וצריכים לעבור את אותו התהליך. ההבניה החינוכית ברורה, ובכל שלב וגיל יש לעמוד במטרות מסוימות  כדי לעבור לשלב הבא: בגיל הגן יש לצבוע בתוך הקווים, ביסודי- להכיר את הכתיבה והקריאה, בתיכון- להצטיין בבגרויות. בכל שלב מעבירה המערכת את השדר שמי שלא יעמוד במשימה, לא ימצא את מקומות בחיים. לרובם של הילדים אולי מתאימה תפיסה זו, אך לילדי החינוך המיוחד היא תיצור תסכולים וחוסר הצלחה.

הד.נ.א בשיטת השילוב הוא אחר. כאן מאמינים ומבינים שלכל ילד וילדה צריך להציב רף מטרות אחר, למצוא נושאי לימוד ותעסוקה אחרים, ולפתח את האישיות בדרך הייחודית והמתאימה לו. בין השאר, נפתחו ענפי תעסוקה רבים בהתאמה לדיירים ולתלמידים: למשל, בבית הקפה שפועל במקום עובדת עיוורת, האורווה מספקת מקור בלתי נדלה של עבודה, קבוצה של דיירים אוספת גזם ביער, מנסרת אותו ומכינה אותו לשימושים שונים, וקבוצה נוספת מטפלת בגני הנוי ביישוב. בחודשים האחרונות מתעסקים הדיירים ואנשי הצוות בלימוד נושא הזוגיות, וחלק מהדיירים אכן מתקדמים לקראת חיי שיתוף.

חוות קשואלה: ציונות בלב היער

לאחר סיום הסיור בגבעות נכנסנו ללב יער גבעות, ומגמת פנינו- חוות קשואלה. החווה הוקמה לפני ארבע שנים וחיות בה שתי משפחות- פרידלר ובן דוד, והיא נמצאת למרגלות היישוב גבעות ומעט מצפון לכביש עמק האלה- גוש עציון (כביש 367). החווה קרויה על שמו של איש מחלקת ההר יעקב זרחי, שכונה 'קשואלה', שהיה אמור לצאת עם מחלקת הלמ"ד ה"א אך הושאר במושבה הרטוב עקב מחסור בכלי נשק, אך נהרג שבוע מאוחר יותר בקרב על הקסטל.

בביקור במקום התלוו אלינו יאיר ותחייה בן דוד, שספרו לנו את סיפורה של החווה. בסיור באזור גוש עציון לפני מספר שנים שערכו שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון לשעבר ואהוד ברק, שר הביטחון דאז, הם הבחינו שביער גבעות, היושב על אדמות הקק"ל שנרכשו בשנות ה-40, ישנה תופעה נרחבת של כריתת עצי היער. בשל החשש מהשתלטות עוינת על השטח, שמהווה את אחד מריכוזי עתודות הקרקע המשמעותיים במרחב הגוש, הוחלט על הקמת חווה חקלאית שתשמור על שטח היער. לפני כארבע שנים עלו שתי המשפחות לשטח, החלו לגדל עדר צאן ויצאו בכל יום למרעה בתחומי היער כדי להפגין נוכחות ולצמצם את כריתת העצים. במהלך שנות קיומה של החווה הצטמצמה הכריתה באופן חד.

בתחילה גרו המשפחות באוהל צבאי, שהיום משמש ללינת אורחים המבקרים בחווה. עם הזמן התפתחו ענפי החווה, ומלבד העדר הוקמו חממות לגידול פטל ואוכמניות. מלבד שתי המשפחות אין במקום תושבים קבועים נוספים, ועול המשק והשמירה נופל על משפחות בן דוד ופרידלר. הגברים מקיימים תורנות של לילה- לילה בשמירה על החווה, ולאחר מכן צריכים להמשיך ישר אל יום עמוס בעבודה החקלאית. אסור גם להשאיר את החווה ריקה, ולכן בחגים ובשבתות צריכה להישאר במקום לפחות משפחה אחת, כדי למנוע גניבות והרס. מידי פעם מגיעים בני נוער לעזרה בתקופות בוערות, אך ביום-יום נמצאות שתי המשפחות לבדן בחווה.