״וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ״
מרפסת התצפית לזכר קרב ג׳ בשבט בישיבת הר עציון
רבקה אימבר
עוד בטרם שבו בני כפר עציון לביתם לאחר מלחמת ששת הימים, בכ״ב באלול תשכ״ז, הגיע יהושע כהן לישיבת מרכז הרב ונפגש עם חנן פורת. כהן, שהיה חבר קיבוץ שדה בוקר, שומרו האישי וחברו הקרוב של דוד בן גוריון ולוחם לח״י לשעבר, תבע מחנן פורת להקים בכפר עציון בית ספר שדה: ״זה שתעלו - זה בטוח. אף אחד לא יוכל לעמוד בפניכם״ - אמר כהן - ״אבל מה יהיה הלאה? אתם צריכים לעצב לא רק מכשירים ולהפוך קרקע, אלא גם לעצב נשמות״. ואכן, בכפר עציון הוקם כבר בראשיתו בית ספר שדה, שעוסק עד היום בחיבור הטבע, הנוף והאדם עם התנ״ך ומקורות חז"ל וההיסטוריה - במחקר, בחינוך ובהדרכה. במוקד פעילותו החינוכית-ערכית ניצב נושא מורשת גוש עציון.
אחד מהמפעלים הראשונים של בית הספר היו סיורי תחקיר סביב קרבות תש״ח בגוש עציון. במסגרת זו הוזמן לסיור סא״ל במיל' אריה טפר עמית. טפר היה בתש״ח מ״מ צעיר בפלמ״ח ששירת בגוש עציון, ומקום מושבו היה בקיבוץ רבדים - קיבוץ של השומר הצעיר, שהוקם בחורף 47' באזור שבו הוקמו לימים הלולים של ראש צורים. בבוקר ג׳ בשבט תש"ח, 14.1.1948, תקפו את גוש עציון כוחות ערבים גדולים מאד. היו בהם לוחמי ג'יהאד אל מוקדס ממחנה האימונים בצוריף, בפיקודו של איברהים אבו דיה (סגנו של עבד אל קאדר אל חוסייני). אליהם חברו המוני ערבים, מחברון ועד שכם. עם בוקר הם השתלטו על חרבת סאוויר, כיום גבעת החי"ש, ועל גבעת העץ, כיום ישיבת הר עציון. הם פתחו בהתקפה על משלט חרבת זכריה בכוונה לפצל את הגוש לשניים - כפר עציון ומשואות יצחק בדרום, עין צורים ורבדים בצפון. בשלב שני התכוונו הערבים לכבוש את יישובי גוש עציון ולחסל את ההתיישבות היהודית בהר חברון. אריה טפר זיהה באופן נכון ומדויק את מגמות האוייב, ויזם התקפת נגד. בצהרי היום הוא יצא מקיבוץ רבדים בראש שלוש כיתות, כ-30 איש, ועד הערב הוביל לניצחון מוחץ על התוקפים.
בסיור, בתחילת שנת תשכ״ט, הוביל טפר את צוות בית ספר שדה כפר עציון, בראשם יהושע כהן ועימו יוחנן בן יעקב, והראה להם את מתווה הקרב המדויק. קרב הגבורה ההיסטורי התרחש במקומות שמוכרים לכולנו בשגרת היומיום שלנו - בין הבנק ובית הכנסת באלון שבות, לבתי הספר ולמתנ״ס בגבעה הצהובה, לקיבוץ ראש צורים … מקומות ידועים ואהובים, ובכל זאת, יש בהם לפעמים חידוש עבורנו.
כך קרה לפני כארבע שנים לרב עמיחי גורדין ולרב יעקב מדן (אבא שלי, ר״א) מישיבת הר עציון. בסיור מורשת קרב עם אריה רוטנברג ויוחנן בן יעקב, הם הצביעו על המיקום המדויק של שיא הקרב: הגבעה שאותה איגף אריה טפר עם כיתה אחת - כעשרה אנשי פלמ"ח. הם הגיעו לעורפו של כוח הרתק הערבי שחנה עליה, תקפו והשמידו אותו בהפתעה מלאה. בשלב זה שלטו טפר ואנשיו על העמק והמדרונות, שבהם היו פזורים כ-300 ערבים שהחלו בהתקפה על המשלט בחרבת זכריה. לאחר שמיגרו את כוח הרתק ואת כוח האוייב שאיים על חרבת זכריה, וגרמו להם נפגעים רבים, צפה טפר התקפת נגד של האוייב מחרבת סאוויר, ונערך לבלום אותה. הוא פקד על חייליו לסגת מעט מערבה, בזחילה, בלא שהאויב הבחין בכך. הכוח הערבי הסתער על הגבעה הריקה. ההסתערות הערבית נשברה, ואז פקד טפר על חייליו לתקוף כוח האויב המופתע ולהניס גם אותו, וכך היה.
התקפת הנגד שהוביל אריה טפר באותו יום הוכרה על ידי יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח: "מתקפת הנגד שנחשבת בצדק למוצלחת ביותר בכל המלחמה". היא הביאה לחיסולם של יותר ממאה פורעים ערבים, לפציעתם של כמאה נוספים ולמנוסתם של כאלף מהם. תוצאה נוספת ומשמעותית של הקרב הייתה פגיעה מוראלית קשה בקרב ערביי האזור, אובדן יוקרתו של עבד אל קאדר אל חוסייני, והפסקת הניסיונות לכיבוש היישובים - עד להצטרפות הלגיון הירדני למערכה בחודש ניסן תש"ח, אפריל 1948. אנו איבדנו בקרב זה שלושה לוחמים: יאיר גרונר, ארז הירשלר ויהושע מרכס הי״ד.
שדה המערכה העיקרי נמצא כ-30 מטרים מבית המדרש של ישיבת הר עציון.
בראיון שערכתי, סיפר הרב יעקב מדן, שההבנה המחודשת של מקום הקרב המדויק הביאה את אנשי הישיבה לתחושת מחויבות מיידית להעביר את מורשת הקרב בפני התלמידים והציבור, ובפרט בפני קציני צה״ל והמפקדים המשרתים בגוש עציון:
״אנחנו משלבים את נושא ההגנה על ירושלים ומורשת גוש עציון בנושאים שבהם עוסקת הישיבה, גם כצוואה של הרב עמיטל, שאמר כי 'האדמה הזאת רוויה בדם קדושים, שראויים שתילמד תורה על שמם'. זה הוביל אותנו ישר לשם״.
ועוד הוסיף על החיבור להיסטוריה העתיקה:
״אי אפשר להסביר את הקרב בגוש בתש״ח במנותק מהקרבות של מרד בר כוכבא,
שמרכזו היה בגוש עציון, מהקרב של יהודה המכבי בבית זכריה ומסיפור אלעזר המכבי והפיל.
הדברים מחוברים. מורשת הקרב הופכת לחלק ממשמעות כוללת של הגוש״.
כ-47 שנים לאחר הסיור של בי״ס שדה עם אריה טפר, וכ-68 שנה אחרי הקרב, החליטה ישיבת הר עציון ״לאמץ״ את קרב ג׳ בשבט תש"ח, 14.1.1948. בחודש אייר תשע״ו חנכה הישיבה - בסיועו של תורם פרטי - מרפסת תצפית לזכר לוחמי גוש עציון, לזכר הקרב ולזכרו של סא״ל אריה טפר - עמית ז״ל. במרפסת לוח זיכרון ולוח המתאר את הקרב, שכותרתו ״וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (ויקרא כ״ו ח׳).
בטקס המרגש נכחו בני משפחתו של סא״ל טפר עמית. הרב מדן בחר לפתוח אותו במילים אלה:
"מצוות רבות בתורתנו, דומה שביום הזה חביבוּת מיוחדת ניסכת על מצווה אחת,
פריעת בעל חוב מצווה …
אנחנו פורעים היום חוב של כבוד למשפחה, לאלמנה, לילדים -
של גיבור שכלפי כל הציבור הוא כמעט אלמוני".
אריה טפר עמית היה בן קיבוץ יגור. הוא הצטיין בליל הגשרים ביוני 1946, וכן בהיתקלות בכפר נחלין. חודשיים לאחר קרב ג' בשבט, בהיותו בן 22 בלבד, לקח טפר את הפיקוד על שיירת נבי דניאל, לאחר שהשיירה נחסמה בדרכה לירושלים ומג"ד הפלמ"ח, צבי זמיר, חזר לגוש עם כרבע מרכבי השיירה. טפר פיקד על כ-200 לוחמים שהתבצרו במבנה במבואות בית לחם, מוקפים בהמון ערבי שצלף על הבית, במשך יותר מיממה. לאחר נפילת אחיו בחודש מאי 1948, הוא הצליח להגיע עם שני לוחמי פלמ״ח נוספים מירושלים הנצורה לקיבוץ חולדה, והיה הראשון שהוכיח שיש אפשרות לעקוף את לטרון ולפרוץ דרך מהשפלה לירושלים. מסע זה היה מתווה הדרך לפריצת 'דרך בורמה'. בסוף המלחמה הומלץ טפר לעיטור גיבור ישראל, אך מספר המעוטרים הוגבל על ידי בן גוריון, ולכן הוא לא קיבל את האות. לאחר מותו, בקיץ 2018, קיבלה משפחתו מכתב הוקרה מן הרמטכ"ל על פועלו במלחמת העצמאות. טפר השתחרר מצה״ל אחרי מלחמת ששת הימים, ונפטר לפני 24 שנה, בשנת תשנ״ו.
בטקס חנוכת המרפסת בתשע״ו נשא דברים גם מח״ט גוש עציון דאז, אל״מ רומן גופמן, וכך אמר:
״אנחנו חושבים וחולמים על עמידה במשימה לאור המטרה,
על יוזמה והתקפיות, על תחבולה ועל עקרונות המלחמה וערכי צה"ל אחרים,
שבאים לידי ביטוי הלכה למעשה עכשיו, בדקות האלה ממש,
בדילמות, באתגרים, בצורך ובהכרח להוציא מהכוח אל הפועל פעולות רבות.
את זה לקחנו מכאן, מהמרחב הזה, ממש על האבנים האלה,
מהאנשים שטרחו באותם ימים ובאותן שעות להגן על המרחב הזה,
קיבלו החלטות, חשבו, עמדו באתגרים פיקודיים ומנהיגותיים בלתי אפשריים…
ובעניין הזה אני חש גאווה והתרגשות גדולה יום יום ושעה שעה
על כך שהופקדה בידי הזכות להמשיך בדרכם של אריה טפר, דני מס,
מוש זילברשמידט ומנהיגים אחרים,
שהפכו את הדמיון למציאות״.
מלבד הניצחון בקרב, מעטים מול רבים, ומדמותו של המפקד אריה טפר עמית, דיבר הרב מדן בריאיון על נקודה נוספת ומשמעותית עבור ישיבת הר עציון בהקמת מרפסת התצפית:
"גוש עציון נתפס כגוש דתי,
וכל מלחמת הגבורה שלו על הגנת ירושלים נתפסת כמורשת בנחלת הציונות הדתית.
מה אומר לך השילוב של קיבוץ רבדים - קיבוץ השומר הצעיר - בתוך המארג הזה?
...
זה שילוב כוחות, מסורת שהמשיכה אחר כך בצה"ל,
בניגוד מר למה שקרה עם ההפרדה בפלוגה הדתית של הפלמ"ח.
הגישה - שאותה הוביל חנן פורת - של קירוב הציבור כולו, גם שאיננו דתי, למורשת גוש עציון,
נבעה גם מקרב ג' בשבט".
כיום, מרפסת התצפית היא אחת מגאוותיה של הישיבה, ומובאים אליה לתצפית ולסיפור הקרב אורחים, תלמידים והוריהם. מוזמנים לבקר!
