נחל רביד

נחל רביד

דוח מסלול לכיתה ד

נקודת התחלה : נווה דניאל

נקודת סיום: ביתר עלית

אורך המסלול: כ-5 קמ

זמן המסלול: כ4 שעות

צבע שביל: אדום, כחול

נקודות עצירה: 

רקע:

בשנה זו הטיולים עוסקים בימי בית המקדש השני והקשר העמוק של גוש עציון וירושלים. הקשר מתבטא הן במובן הפיזי של אמות המים שהעבירו מים ממעיינות גוש עציון לירושלים ולמקדש (טיול 1) והן בקשר נפשי ורוחני כפי שמתבטא במרד בר כוכבא שהתחולל כאן בגוש עציון כמו בכל מרחבי יהודה וחרותה על דגלו הסיסמא "לחירות ציון" (טיול 2) 

איך הולכים?

ממצפור האלף בנווה דניאל הולכים צפונה על שביל ג'יפים המסומן בסימון שבילים אדום. לאחר כקילומטר נראה חמישה עצי אלון ובסמוך אליהם נפנה לשביל המסומן בכחול היורד מערבה (שמאלה) אל "ואדי נווה דניאל". לאורך הנחל פזורים "עינות טאו" מספר נביעות עם בריכות קטנות. נמשיך עם השביל עד לחיבור עם נחל "ואדי אבו חמרא" שם נפנה עם הסימון הכחול צפונה (ימינה) ונטפס איתו לכיוון הכביש המוביל לנחאלין. נחצה אותו בזהירות ונעלה בשביל עד לכניסה לביתר עלית 

נקודות רלוונטיות לאורך המסלול

מעין שכבה

מעיין שכבה הוא מעיין שנוצר כאשר מי התהום פורצים אל פני השטח.

מי הגשמים מחלחלים דרך שכבות הסלע העליונות (אקוויפר)  עד למפגש עם שכבת סלע אשר אינה מאפשרים חלחול והופכים לאטימים. (אקוויקלוד) ומעליה נאספים מי התהום באקווה.

מי התהום יכולים להישאר קבורים, ולעיתים אף לא להיחשף לעולם. חשיפת שכבות הסלע כתוצאה מהתחתרות נחלים, סדקים בעקבות פעילות טקטונית ועוד, יכולה להביא לפריצת מי התהום אל פני השטח, כלומר להיווצרות מעיין. 

חקלאות שלחין

בתנ"ך מספרים לנו איך חיו האנשים במצרים- "אשר השקית ברגלך כגן הירק" (דברים, י"א, י"א)

כאן אנחנו יכולים לראות את הדברים בעיניים- את המים מזרימים מהבריכה הגדולה בתעלות, שמגיעות כמעט לכל מקום. בכל פעם מחליטים איזו תעלה לפתוח ולאיזו חלקה המים יגיעו. ברגע שהמים מגיעים לחלקה, כל מה שצריך לעשות זה להזיז קצת את האדמה עם הרגל- ממש והשקית ברגלך! וזה מטורף- בקושי צריך להתאמץ. רק לשלוח את המים למטה, לכן זה נקרא חקלאות שלחין. המים האלה משקים גידולים שדורשים הרבה מים, כמו רוב הירקות- כרוב, חסה, חציל, עגבנייה, קישוא. ברגע שהמים נגמרים, אפשר לראות שהעצים ששותלים הם עצי שבעת המינים- זית, גפן, תאנה, שלא דורשים השקייה מתמדת ומספיקים להם מי הגשמים- כמו שכתוב בתורה בתיאור ארץ ישראל, "למטר השמיים תשתה מים"- חייבים לעבוד מאוד קשה, אבל גם להתפלל.

אז קיבלנו כאן הצצה נדירה לחיי גן עדן, חקלאות השלחין. לעומת זאת, גידולי שבעת המינים נקראים "חקלאות בעל"- על שם אל הגשם הכנעני. כדי לגדל אותם חייבים להתפלל, כמו שמשה אומר בספר דברים. כדי לחיות בארץ ישראל אי אפשר רק להסתמך רק על חקלאות השלחין, כי זה בהחלט דבר נדיר, אי אפשר להיות כו המצרים העצלנים שרק מזיזים את הרגל ויש להם גידולים. כאן- "עיני ה אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה" (שם) - חייבים לעבוד קשה ולהתפלל, כי אם לא, הארץ תקיא אותנו.

ביתר

ביתר היא עיר יהודית קדומה בהרי יהודה, מספר קילומטרים מדרום-מערב לירושלים. 

ביתר מלאה תפקיד חשוב במרד בר-כוכבא וכן הייתה מבצרו ומעוזו האחרון של שמעון בר כוכבא. ביתר מזוהה כיום עם חירבת אל-יהוד שבתחומי הכפר הפלסטיני בתיר.

ביתר זוהתה על פי המקורות התלמודיים שמספרים שביתר הייתה במרחק 40 מיל מהים וסמוכה לירושלים, וכן על פי השם שהשתמר בכפר הערבי "בתיר" והשרידים שנמצאו בשטח

בסקר ארכיאולוגי שנערך באזור נמצאו מערכת של מצודות ונקודות תצפית מהתקופה הרומית, שהיו חלק מהמצור על ביתר.בשנת 1984 חפר בביתר דוד אוסישקין. הוא חשף חלקי חומה ומגדלים, שלדעת החופר נבנו בחיפזון שכן הבנייה הייתה רשלנית ולא אחידה. כמו כן נמצאו אבני קלע, וכן ראשי חצים המעידים על הקרב שנערך במקום.

הכוח הרומאי שהשתתף במצור מנה עד 12,000 איש מתוכם 8,000 איש שהשתתפו ישירות בלחימה. כתובת לטינית שנמצאה ליד המעיין בביתר מזכירה את הלגיון החמישי מקדוניקה והלגיון האחד-עשר קלאודיה. מאחר ששני הלגיונות האלה היו מוצבים בדאקיה זמן קצר לפני מרד בר כוכבא, בתקופת שלטונו של טראיאנוס, נראה כי גדודים משני לגיונות אלה הובאו לעזרה בדיכוי מרד בר כוכבא והוצבו כחיל משמר בביתר, לאחר כיבושו. בנוסף ללגיונות אלו היו גם יחידות עזר לא ידועות.

טרם נעשתה חפירה ארכאולוגית מקיפה בביתר בשל מיקומה השנוי במחלוקת.

 סיפור המרד: 

אחרי חורבן בית המקדש השני הרומאים ממשיכים לשלוט בארץ עוד הרבה שנים. אחד הקיסרים, אדריאנוס קוראים לו , גוזר על עם ישראל גזירה שאסור להם לעשות ברית מילה. ולא רק זה הוא גם מחליט לבנות בירושלים, עיר הקודש שלנו, עיר רומית ולקרוא לה בשם הרומי "איליה קפיטולינה" ובהר הבית, במקום בית המקדש לבנות מקדש לאל יופיטר. הדבר הזה כמובן מאוד לא מוצא חן בעיני עם ישראל והם מחליטים למרוד ברומאים.

המורדים בהנהגת שמעון בר כוכבא התכוננו למרד במשך כ-3 שנים.

הם הבינו שאין להם סיכוי לנצח במלחמה רגילה, לרומאים יש צבא ענק, עם חרבות ושיריונות ומאות אלפי חיילים,

 הסיכוי היחיד לנצח זה במלחמת גרילה 

(גרילה -"מלחמה קטנה", היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי כוחות קטנים זריזים וגמישים. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם צבא סדיר גדול באמצעות מארבים, חבלות ופשיטות)

הם חפרו מחילות תת קרקעיות עם פירים לאוורור ולאור. מערכות של מחילות עם מעברים צרים בהם חייל רומי עם שיריון, נשק בידו האחת ותאורה בידו השנייה לא יכול לעבור בקלות,ובטח שלא להשתמש בנשקו. 

בנוסף, מורדים שעבדו בבתי החרושת לנשק של הרומאים היו פוגמים בכוונה נשקים כדי שהרומאים לא ירצו אותם, ובלילה היו המורדים לוקחים ומשפצים אותם למטרת המרד.

מפקד המרד- שמעון בר כוכבא:

שמו היה שמעון בר כוסבא השם בר כוכבא הגיע על פי רבי עקיבא שדרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" 

רבי עקיבא האמין ששמעון הוא המשיח ושביכולתו להביא את גאולת ישראל 

"תני רבי שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז) דרך כוזבה

מיעקב. רבי עקיבה הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: "דין הוא מלכא משיחא" 

(תרגום: רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוזבה, היה אומר: "זה הוא מלך המשיח") א"ל רבי יוחנן בן

תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא"

— תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד, הלכה

,חז";ל דנים רבות על שמעון בר כוכבא, האם הוא משיח או כוזב.

בסיפורי חז"ל של אחרי המרד מכונה שמעון "בר כוזבא" על שהכזיב את העם באמונתם בו.

על גבורתו וכוחו הפיזי של בר כוכבא סיפרו חז"ל כי "היה מקבל אבני בליסטרה באחת

מארכובותיו, וזורקן והורג בהן כמה נפשות" (איכה רבה ב ד וגם בבבלי) 

כשהביאו את בר כוכא מת ונחש כרוך על צווארו לפני אדריאנוס, אמר - "אם אלוהיו של אלו

לא היה הורג אותו, מי היה יכול להורגו"? (ירושלמי)

המרד פרץ בבת אחת ובעוצמה רבה, הרומאים מוצאים עצמם בהפתעה מוחלטת.

המורדים שהכירו את השטח יותר טוב, לחמו בשיטה של הגחה מהמחילות, זינוב בלגיונות הרומיים וחזרה למחילות.

כיוון שלא היה ניתן להיכנס ולפרוץ למחילות בחילות מוגברים, רק אדם אחד, תוך זחילה על

ארבע, או בזחילה ממש היה יכול להיכנס, זה היווה יתרון מקומי ללוחמי בר כוכבא..

בנוסף לכך, המורדים חצבו מחילות והסתעפויות פנימיות רבות ובכך בלבלו את הזרים הנכנסים.

למרות מספרם הרב, בתחילת המרד היהודים ניצחו בלא מעט קרבות ובר-כוכבא הצליח אף לחדש שלטון עצמאי בשטח שהיה בשליטתו, הנפיק מטבעות למדינתו העצמאית, מינה שרים ופקידים וניהל

קרבות ברחבי הארץ בהצלחה יתרה.

הרומאים מזעיקים לארץ את מפקד בשם יוליוס סוורוס, שהיה המומחה שלהם בלוחמה

בשטח הררי. 

מתוך הבנת המציאות בארץ, נמנע סוורוס מלחימה פנים אל פנים עם המורדים, ובמקום זה הוא עובר יישוב יישוב וכפר כפר וככה לאט לאט הוא מחריב את כל אזור יהודה ומדכא את המורדים. 

בשלב זה המחילות משמשות את הנצורים באזורי המגורים כמקומות מסתור ומפלט מפני

הצבא הרומי המתגבר.

כיוון שלא ניתן היה להיכנס ולפרוץ למחילות בחילות מוגברים, השתמשו, חייליו של סוורוס

בשיטת העשן והחנק.

היו מבעירים מדורה בכניסה למחילה והעשן היה מתפשט, כך

שלמסתתרים בתוך המחילות היו שתי ברירות. או לצאת החוצה, להיתפס על ידי הרומים

ולמות. או להישאר בפנים, לשאוף עשן ולמות.

כלומר: סוורוס מצליח כי הוא משתמש באותה טקטיקה של היהודים, לוחמה זעירה כנגד

לוחמה זעירה, לכידה של כל גבעה בנפרד, מצור על הדרכים ובכך- ניתוק דרכי הגישה

והאספקה, מלחמה ארוכה ומייגעת, אשר בסופה, תוך שנה, היהודים נחלשים והרומאים מנצחים

העיר ביתר הייתה המעוז האחרון של המרד, ואחרי מצור של כמה חודשים וקרב קשה ביתר נחרבת בתשעה באב   

ביתר במקורות התלמודיים:

על פי התלמוד הירושלמי נפלה ביתר בעקבות פעולתו של בוגד. רבי אלעזר המודעי שהיה מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר היה שרוי בצום ובתענית, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו של רבי אלעזר, הרי שהעיר לא תיפול. כותי אחד חדר לעיר, ודיבר עם רבי אלעזר המודעי דברים של מה בכך. משתפס בר כוכבא את הכותי, החשיד הכותי את רבי אלעזר המודעי בכך שהוא מתכוון למסור את העיר לאויב. בר כוכבא חקר את רבי אלעזר בדבר חשד זה, ורבי אלעזר הכחיש את הדברים. בר כוכבא לא האמין להכחשות, בעט ברבי אלעזר, והלה מת. לאחר מות רבי אלעזר נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה.

שלוש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר.

והיה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום.

רצה אדריינוס לילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך! שאני אראה מה יש לעשות, ואמסור את העיר בידך.

נכנס (אותו הכותי) דרך ביבה של העיר. נכנס ומצא את ר' אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו.

ראוהו בני העיר, והביאוהו אצל בן כוזבא.

אמרו לו (לבן כוזבה): "ראינו זקן זה משוחח עם חביבך."

אמר לו (בן כוזבה לכותי): "מה אמרת לו ומה אמר לך (ר' אלעזר המודעי)?"

אמר לו: "אם אני אומר לך יהרגני המלך, ואם לא אומר לך אתה הורגני; טוב לי (ש)יהרגני המלך ולא אתה."

(הוסיף הכותי ו)אמר לו: "אמר לי (ר' אלעזר) שאני מוסר את העיר."

בא (בן כוזבה) אל ר' אלר' אלעזר המודעי, אמר לו: מה אמר לך הכותי הזה?

אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"

(אמר לו בן כוזבה:) "מה אמרת לו (לכותי)?"

אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"

בעט (בן כוזבה) בו (בר' אלעזר) בעיטה אחת, והרגו.

מיד יצאה בת קול ואמרה: "הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה" (זכריה יא יז):

הרגת את ר' אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבוש, ועין ימינו כהה תכהה.

מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה. 

— ירושלמי, תעניות פ"ד ע"ד;

בתיאור זה עולה כי תפילתו של רבי אלעזר המודעי מצילה את ביתר. המצור הממושך גורם לדמורליזציה דווקא אצל אדריאנוס. אז נחלץ לעזרתו שומרוני (כותי), חודר אל העיר בסתר ומסובב בתחבולה את הריגת ר' אלעזר המודעי בידי בר כוכבא. בהמשך הסיפור ישנו תיאור הטבח שבא בעקבות לכידת העיר והסיפור לפיו בן כוזיבא לא נהרג בידי אדם אלא מנכישת נחש. בהקשר זה מובא זיכרון חי מפי רבן שמעון בן גמליאל לפיו גם תלמידי בתי הספר בביתר (שמספרם מוצג בצורה מופלגת) הצטרפו ללחימה:

אמר ר' יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורד בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר ר' יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות; והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים! אמר להם: וכי היאך אפשר לבדקם? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון, לא יהיה נכתב בחיילות שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך 

— ירושלמי, תעניות פ"ד ע"ד;

זוהי עדות המתארת את שיטת מבחני הקבלה לצבאו של בר כוכבא. בתחילה נהג בר כוכבא לכרות את אחת מאצבעותיהם של החיילים (או שעשו זאת בעצמם). אולם התנגדותם של החכמים בעניין גרמה לבר כוכבא לעוץ בהם כיצד הם חושבים שיש לבחון את חייליו. תשובתם הייתה שחייל ראוי בצבאו יכול לרכב על סוסו ותוך כדי דהירה לעקור ארז.

על טיב הדייק ומשמרות הפיטרול הרומיים סביב ביתר מרמזים דברי התוספתא (יבמות יד, ח):

מעשה בששים בני אדם שירדו לכרכום (כרכום באה מהמילה הלטינית circumvallation "דייק") ביתר, ולא עלה (חזר) אחד מהם, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו נשותיהם 

— תוספתא (יבמות יד, ח)

על פי המסורת נפלה ביתר ביום תשעה באב המועד לפורענות, הוא היום שבו חרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני:

...בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר... 

— משנה, תענית פ"ד מ"ו

כיבוש ביתר על ידי הרומאים (על פי המסורת בתשעה באב של שנת 135), הריגת שמעון בר כוכבא והטבח בתושבי העיר היה למעשה סוף המרד והעצמאות היהודית בארץ ישראל עד קום מדינת ישראל.

במסכת ברכות מצוין כי חכמים הוסיפו ברכה נוספת בברכת המזון – ברכת "הטוב והמטיב" – כאשר התאפשרה הבאתם לקבורה של הרוגי ביתר, לאחר שבתחילה נמנע מהם הדבר על ידי הרומאים.

בתשעה באב חורבן ביתר מוזכר בקינה: "בליל זה יבכיון". להלן הקינה על העיר: "וגם נלכדה בתר, והייתה לפח מוקשים".