נר לזכרו של דן כנען
לפני כ-13 שנים הרים אליי טלפון אדם שלא הכרתי.
"שמי דן כנען" הוא אמר בנינוחות "ואני מחפש מסגרת בה אוכל לטייל טיולים למיטיבי לכת"
במהלך השיחה הוא בעיקר רצה לבחון אם גם אנשי שמאל לא דתיים יכולים לטייל איתנו, וכן לברר אם אנחנו מספיק רציניים.
עניתי לו שכמובן שהתשובה שלי שאין בעיה אבל אני מציע לו להצטרף ל2-3 טיולים ואז לקבל החלטה.
מאז ועד היום הוא הצטרף לטיולים רבים וצעד לאורך כל שביל ישראל ושביל ישראל המזרחי ועוד טיולים רבים למיטיבי לכת.
מפעם לפעם היה מתקשר אליי ונותן לי משוב על הטיולים.
תמיד נינוח, ענייני ואמיתי.
בתוך מציאות חברתית מפולגת תמיד הנוכחות שלו הראתה לי שאפשר גם אחרת.
איש שמאל חילוני שמטייל בבית ספר שדה דתי ששוכן בהתנחלות הראשונה, ושאהבת הארץ והאדם יכולה לחבר בין בני אדם.
אתמול בנו שלח לי הודעה שדן הלך לעולמו בפתאומיות ומאז אני לא מפסיק לחשוב על המורשת החשובה שהוא השאיר לנו.
מצרף כאן מכתב שכתב לי דן, אחרי שאמא של תלמיד בבית ספר אליאנס סירבה שבנה יגיע לטיול בבית ספר שדה כפר עציון
***
ירון שלום,
אני בוגר מחזור א' של אליאנס (תיכון עירוני י') ת"א, 1958 - 1962, וזו סיבה אחת שאני מגיב למכתבך.
אולי אתה זוכר ואולי לא, אבל כאשר התלבטתי אם לטייל במסגרת ביס"ש כפר עציון לפני כשמונה שנים, התקשרתי אליך והבעתי את חששותי לגבי טיולים בהם פוגעים ברכוש ערבי ובייחוד בשדות זרועים ובבוסתנים מניבי פרי, או ברגשותיהם של הכפריים.
השבת לי אז כי אתם מקפידים מאד שלא לנהוג כך... מאז טיילתי בעשרות טיולים במסגרתכם ביהודה ובשומרון, מסיורים של חצי יום ועד מסעות של יומיים.
אני יכול להעיד בלב שלם כי אכן דייקת להפליא בתשובתך.
בכל הטיולים בהם השתתפתי מעולם לא היתה פגיעה באדמות מזרע, בבוסתנים ובכל רכוש אחר. בחציית שדה מעובד אנו מקפידים ללכת בשוליו הלא-מעובדים (יותר משמקפידים על כך בטיולים הרבים בהם אני משתתף בתוך ישראל). כאשר אנו עוברים בשולי כפרים ערביים איננו יוצרים פרובוקציות (אלא אם כן עצם הליכתנו במקום מעוררת כעס). פעם אחת בשומרון הותקפנו באבנים ע"י השבאב של כפר שהיה מעבר לואדי במרחק של כחצי ק"מ מאתנו, וזאת כאשר ביקרנו באתר של קברים מתקופת בית שני ומבלי שחצינו שטחים מיושבים או מעובדים - כתגובה הסתלקנו מייד מהמקום.
כל מדריך והדגשיו, אך מעולם לא היה ניסיון כלשהו להעביר אינדוקטרינציה פוליטית כזו או אחרת בהדרכות. למטיילים יש כמובן את דעותיהם שלהם, ויש המשוחחים ביניהם על כך במהלך הטיול, אך אינני זוכר ולו טיול אחד שבו הועלה לדיון נושא פוליטי (לאומי או דתי) בקבוצה כקבוצה.
המטיילים חלקם דתיים וחלקם חילוניים גמורים כמוני, חלקם מתנחלים וחלקם חיים פנימה לקו הירוק. בטיולים אין חשיבות לכך - כולנו מתרכזים בנוף, במעשי האדם (החל משמירת הטרסות העתיקות, דרך אשפה או מי ביוב בשטחים פתוחים או חקלאיים כוואדי פוכין, ועד נזקי הפיתוח היהודי, דוגמת דרדור הסלעים מאפרת על אמת המים), בצמחיה ובכוחות הגוף והנפש שיש לגייס כדי לסיים עלייה תלולה.
כאשר מדובר בביס"ש כפר עציון יש גם חובה להזכיר את המאבקים הציבוריים שאתם מנהלים לטובת האזור על כלל תושביו - תחומי גדר ההפרדה, ואדי פוכין והטרסות בבתיר, אם להזכיר את השנים האחרונות.
אני חושב שביקור של תלמידי בתי ספר ממרכז הארץ בגוש עציון (כמו בירושלים וגם בחברון) והשתתפות בסיורים שלכם הוא בעל ערך לימודי ראשון במעלה, ללא קשר להשקפה פוליטית. ביקורים וטיולים כאלה יכולים רק לתרום לגיבוש דעה פוליטית עצמית, וזאת בלי לפגוע בכבודם ובמעמדם המדיני של התושבים הערבים.
יש דברים רעים רבים בכרוכים בשלטון של עם על עם אחר וביחסה של מדינת ישראל כלפי הפלסתינאים, אך כל ויכוח המבוסס על הכללות, על אי-לימוד העובדות בשטח ועל אידאולוגיה נוקשה, ימנית או שמאלית - הוא חסר תועלת.
שבת שלום,
דן
