בשבוע שעבר זכיתי לצפות בתופעה מרתקת שרק מעטים זכו לצפות בה. תופעה זו לא תועדה מעולם אצל עקבים עיטים.
בקן עקב עיטי, אי שם בשפלת יהודה, שהו שני גוזלים. הגדול בן 10 ימים והקטן בן 8 ימים. שניהם קטנים ופלומתיים. לפתע, הגוזל הגדול "רצח" את אחיו הקטן. הוא ניקר באגרסיביות את אחיו הקטן במשך 3-4 דקות עד שהפסיק לזוז ואז החל לאכול ממנו. מחזה קשה לצפייה אך מרתק מאוד. ברגע אחד יש שני גוזלים וברגע השני נשאר אחד בלבד.
בשבוע שעבר זכיתי לצפות בתופעה מרתקת שרק מעטים זכו לצפות בה.תופעה זו לא תועדה מעולם אצל עקבים עיטים.
בקן עקב עיטי, אי שם בשפלת יהודה, שהו שני גוזלים. הגדול בן 10 ימים והקטן בן 8 ימים. שניהם קטנים ופלומתיים. לפתע, הגוזל הגדול "רצח" את אחיו הקטן. הוא ניקר באגרסיביות את אחיו הקטן במשך 3-4 דקות עד שהפסיק לזוז ואז החל לאכול ממנו. מחזה קשה לצפייה אך מרתק מאוד. ברגע אחד יש שני גוזלים וברגע השני נשאר אחד בלבד.
לתופעה זו קוראים הרג אחים (Siblicide/Cainism)- תופעת הרג האחים מרמזת על תמונה כללית ומעניינת של הישרדות החזק בטבע (Survival of the fittest). בשנים האחרונות מצאנו שישה גוזלים, בשישה קינים שונים, אשר נאכלו על ידי אחיהם הגדולים. הגוזלים שנאכלו היו הקטנים והצעירים ביותר בקן. מייד עלתה השאלה האם אנו עדים לתופעת הרג אחים אצל העקבים העיטים? כלומר, האם הגוזלים הגדולים והחזקים "רצחו" את אחיהם הקטן ואכלו אותו? או שמא הגוזל הקטן מת מרעב או מגורם אחר ואז נאכל על ידי אחיו? כעת אנו יודעים את התשובה!
תופעת הרג האחים אצל עופות דורסים הינה תופעה ידועה ותועדה בעבר אצל נץ גדול (Accipiter gentillis), דיה שחורה (Milvus migrans), עיט סלעים (Aquila chrysaetos) עיט שחור (Aquila verreauxii) ועוד דורסים אחרים, אך לא אצל עקבים עיטים. המכנה המשותף אצל העופות הדורסים בהם קיים הרג אחים הוא הבקיעה הא-סינכרונית היוצרת הבדלים בגודל ובחוזק בין הגוזלים ומהווה יתרון כאשר המזון אינו מצוי בשפע, במקרה כזה הגוזל הקטן ימות מהר ולא "יתבזבז" מזון עד שאחד הגוזלים ימות כאשר הבקיעה היא סינכרונית. כלומר, התחרות על המזון הקיימת בין הגוזלים בקן היא הסיבה והגורם להרג אחים. כך, הגוזל שבוקע אחרון תמיד יהיה הקטן והחלש ביותר והוא הגוזל אשר "נרצח". לעיתים, הרג האח הקטן מתבצע על ידי ניקורו ופציעתו על ידי אחיו הגדול/ים עד למותו מהפציעה או עד למותו מרעב ותשישות, ולעיתים הרג הגוזל מתבצע על ידי ניקורו ודחיקתו עד לנפילתו מהקן.
הגורמים לתופעה זו הינם התחרות האקטיבית על המזון בתוך הקן והבקיעה הא-סינכרונית. כלומר, התחרות על המזון גורמת לכך שהגוזלים הגדולים הם אלו אשר חוטפים את כל האוכל מהוריהם ולא משאירים מזון לאחיהם הקטנים אשר לבסוף "נרצחים" ונאכלים או מתים מרעב. תמיכה לכך מצאנו כאשר בכל הקינים שבהם גדלו שלושה גוזלים, משקלו של הקטן מביניהם היה פחות מ-90% ממשקלו הנורמאלי של גוזל בגילו. אפשרות נוספת של הרג אחים היא דחיפת הגוזל הקטן מהקן עד לנפילתו וטריפתו על ידי יונק כאשר הוא מוטל על הקרקע ללא הגנה.
בתמונה: גוזל עקב עיטי (לבן 92) ושאריותיו של אחיו הקטן שנאכל על ידו.
המחקר נערך על ידי גלעד פרידמן כחלק מהתואר השלישי במחלקה לזואולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב ובהנחייתם של פרופ' עדו יצחקי (מאוניברסיטת חיפה) ופרופ' יוסי לשם. המחקר ממומן על ידי הקרן הקיימת לישראל, קרן סמולר ויניקוב, קרן הדוכיפת והחברה להגנת הטבע, המרכז הבינלאומי לחקר נדידת ציפורים בלטרון, רשות הטבע והגנים, קרן ריגר, משרד המדע והטכנולוגיה ובית ספר שדה כפר עציון.
