איך אומרים, אין נביא בעירו? אז אחרי ששומעים שיש בגוש גן חיות עם יותר מינים מאשר בגן החיות התנ"כי (חוויות, כמובן, הידד ליוני יהודה), כינוס תורני שמושך מאות אנשים מכל רחבי הארץ (ימי העיון בתנ"ך של ישיבת הר עציון, הידד ל ) ואת כביש המנהרות (זיהיתם את עצמכם בפרסומת של אגד?), הגיע הזמן לשבור עוד מיתוס. גבירותי ורבותי, הגיע הזמן
לחשוף את האמת על בית ספר שדה כפר עציון.
למרות שהוא המוסד החינוכי הותיק באזור, 95% מהמשתמשים בשירותיו אינם תושבי הגוש. 20% מהם חילונים – דבר שאין לו אח ורע בשוק הטיולים ביש"ע. 50 בתי ספר משתמשים בשירותיו בארגון הטיול השנתי שלהם, והוא אחראי על כל תכנית הטיולים השנתית של עוד 35. וזה רק על קצה המזלג.
בית ספר שדה (להלן: ביס"ש) כפר עציון הוקם ביוזמתו של יהושע כהן ז"ל, לוחם לח"י ידוע, שהיה לידיד קרוב של בן גוריון בזמן שבו התגוררו שניהם בשדה בוקר. כשהתוכננו בני כפר עציון לשוב לקרקע, לאחר מלחמת ששת הימים, הגיע יהושע, שהקים גם את בית ספר שדה שבשדה בוקר, ויזם להקמת מוסד חינוכי שילמד את מורשת גוש עציון, ובכלל יכיר לציבור את הר חברון. "זה היה ערש האומה. בכל תקופה של עצמאות יהודית בארץ, זה היה המרכז", אומר מנהל בית הספר הנוכחי, ירון רוזנטל. עוד נחזור אליו בהמשך.
מטרות ופעילויות
שאלת הכפירה שעימה הגעתי לשיחה, היתה על עצם הצורך בביס"ש. למה לא מספיק לצרף איזה רכז טיולים אסרטיבי למתנ"ס? הסוד הוא, לא להישאר במלכודת הפרובינציאליות הרדודה.
יותר מאשר כל ביס"ש אחר בארץ, מעורב זה המקומי במחקר. טביעת האצבע שלו נמצאת בחפירות בחרבת אבו טווין שליד בת עין (יישוב מימי בית ראשון), במערת העַרְבָיָיה, בהרודיון, בסוסיא, בבתתי הכנסת שנמצאו במעון ובענים, ובשנים האחרונות – המקווה בדרך האבות, חרבת בָּרִיכּוּת שליד מגדל עוז, חרבת ג'ומג'ום (אתר מימי בית שני, שחרב במרד בר כוכבא אך חזרו לגור בו בתקופה הביזנטית). טביעת האצבע הזו כוללת מימון חפירות, טיפול בהוצאת רישיון חפירה, משיכת חוקרי אוניברסיטה למקום ואירגון בני נוער ומתנדבים שיסייעו בחפירה. "בהתחלה האזור היה לא מוכר, והכל היה על הכתפיים שלנו. היום החפירות יותר מסודרות, ונעשות בידי גורמים מקצועיים". עוד פעילויות מעניינות הן המחקר על שיירת הל"ה, הוצאת חוברות מידע, הקמת מוזיאון 'האדם בהר', שבו אפשר ללמוד מהרגלי החיים של הערבים, כיצד חיו פה אבותינו. כשאני אומר שרוב השמות שהוזכרו לעיל חדשים לי לגמרי, אומר לי ירון: "לחיות בלי לדעת כלום, הוא מאפיין של כובשים".
עיקר הפעילות, היא באמת ארגון טיולים שונים. על בתי הספר ה'קבועים' כבר קראתם בפתיח (40,000-50,000 תלמידים בשנה). קבוצות רבות באות לימי סיור, גמלאי אגד למשל, או בית ספר 'מירון' מצפון תל אביב, ממנו הגיעו 300 איש – הורים וילדים, ועוד. סה"כ בשנה האחרונה בסעיף זה: כ- 5,000 איש.
מפעל גדול נוסף הוא הטיולים לציבור הרחב, שאינו מיועד לקבוצות מתוכננות. כאלו הם טיולי ימי שישי, טיולי חול המועד, יום העצמאות וכדומה. "לתחום הזה הגענו בצורה לא מאוד מכוונת. ראינו שקשה להביא קבוצות מאורגנות, ויותר קל להביא בודדים", אומר ירון. בשנה האחרונה השתתפו בסיורים אלו למעלה מ-10,000 איש, 1,000 מהם בטיולי פסח, כשהמסלולים המבוקשים ביותר הם החריטון, ההרודיון וסיורי מעיינות.
מכיוון שהמכונים הגדולים לידיעת הארץ – יד יצחק בן צבי ומכון אבשלום – לא מגיעים לאזור, פתח הביס"ש קורסים שנתיים בידיעת הארץ, מהטובים מסוגם, אליהם מגיעים לומדים ממרכז שפירא ועד קריית מוצקין.
דוגמה נוספת לפעילות, היא ערבי העיון, כמו למשל זה שנערך ביום הזכרון האחרון לזכר שיירת נבי דניאל, אליו הוזמנו לוחמים מהשיירה, כולל מהמשוריין הראשון המפורסם, פורץ המחסומים של זרובבל גלעד הי"ד.
אז מה, אפשר לטייל חפשי במסלולי הגוש?
ירון: "אנו בקשר טוב עם החטיבה, ולשבחו של המח"ט, לאט לאט הם פותחים מסלולים. כיום, מלבד נחל המעיינות שעובר מתחת לחוסאן, כל המסלולים שהיו פתוחים לפני האינתיפאדה חזרו ונפתחו, גם בזכות הדחיפה של שאול גולדשטיין לעניין".
המנהל
ירון הוא בחור גבוה למדי, כמו שצריך להיראות צבר – בלונדיני, שרירי, מן דיבור שאקלי כזה, נחמד ומשתדל להצטנע. הוא בן שלושים, רווק עדיין, נולד במעלה גלבוע, ועבר כילד לכפר עציון, שם גדל. כמו כולנו הוא למד בבית הספר האזורי (שמונה שנים ברוטו, כדבריו), עשה שנת שירות בביס"ש, סיירת צנחנים. משם חזר לביס"ש כמדריך וכרכז הדרכה, ולפני שלוש שנים ירש את מקומו של אריק הר זהב, כמנהל.
האנשים
מקצועיות, הוא שם המשחק. ההשתלמויות לאנשי הצוות מועברים בידי הבכירים בתחומם בארץ – פרופסורים וכדומה. ספריה שאין כדוגמתה במוסדות מקבילים משרתת את המדריכים כשהם מתכוננים לטיולים. רשימת האנשים שעבדו במקום מרשימה, ואחד המדריכים נושא בתואר המדריך הותיק ביותר בארץ בבית ספר שדה (משנת 69'):אריה רוטנברג מאלון שבות. אריה הוא תופעה מיוחדת. בבגדיו המסודרים, קולו העדין ומבטאו האמריקאי, הוא נראה יותר כמו תייר. האמת היא, שהוא ידען מאין כמוהו, מרצה בחסד, ויש לו סיפור על כל פינה. להשתתף בסיור קצר איתו, שלא לומר על סדרת ימי עיון, זו חוויה שאין כמוה.
אני רוצה להיות המנהל הבא. מה אני צריך לדעת לעשות?
ירון: "מנהל צריך להכיר טוב את האזור. בניגוד לבתי ספר אחרים, שרק צריכים למצות את קהל היעד, אנחנו צריכים להיות חזקים בשיווק, כדי שיהיה קהל יעד. צריך יכולת ארגון, להפעיל את הצוות, לדעת לעבוד מול גופים שאתה רוצה לעניין אותם בטיולים או לשתף איתם פעולה".
מהשיחה איתו, ניכר ערך מוסף מרשים ויוצא דופן שירון הביא עימו לתפקיד: מודעות רבה לניהול מקצועי, לשיווק ולתקשורת. האם הייתם מאמינים כי באתר YNET יופיעו כסדרם המלצות על טיולים ביש"ע? ובפורומים של טיולים ב'תפוז'? ואיזה אתר אינטרנט מופיע ראשון כשמחפשים בגוגל 'סיורי ערב בירושלים'? ירון לא מצטער לרגע על שבחר להקמת אתר האינטרנט לביס"ש בחברה המובילה בתחומה בארץ, ולא השתמש בשירותיו של איזה 'חבר מביא חבר'. האתר המושקע (www.k-etzion.co.il), מציג בצורה ברורה את הטיולים וימי העיון לשנה הקרובה, יש בו מידע על אתרי תיירות שונים בגוש, וגולת הכותרת בעיניי – מאמרים רבים (שמתווספים עליהם עוד כל הזמן) הקשורים באזור. מחקרים על תולדות הגוש בעת החדשה, על הגידולים האופיינים, על אתרים בולטים ועוד. ירון מציין, שרוב המטיילים החילוניים, מגיעים דרך האתר.
אתה יכול להגדיר מטרה?
ירון: "להגיע למצב שאזור גוש עציון, הנוף וההיסטוריה שלו, יהיו מוכרים לציבור כמו עין גדי. כמו שכל אזרח היה שם, וכל אדם אינטליגנטי יודע כמה דברים על הנוף של מדבר יהודה, שאותו דבר יהיה בגוש עציון".
ומה חסר לך בשביל זה?
ירון: "עשרה מליון ש"ח. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו. העם לא מאוד מתנגד להתנתקות. אם היא רק היתה מלווה בוודאות בשקט – הוא היה מוותר בקלות. תושבי המדינה פשוט לא מרגישים קשר לגוש קטיף ולשומרון, ולכן אין להם בעיה לוותר. לבית ספר שדה אין מטרות פוליטיות אלא רק רצון אמיתי שכמה שיותר מאזרחי המדינה יכירו את האזור, ממש לא מעניין אותנו מהו הפתק שישלשלו בקלפי.
המקום שבו ירון הכי אוהב לטייל, הוא דוגמה לאופי המחשבה האופטימי של הביס"ש. הוא בחר כמקום המועדף עליו דווקא באחד המקומות שלכאורה, הם הכי פחות אטרקטיביים: האיזור
שמצפון לנווה דניאל. ירון: "יש שם שני אתרים מתקופת המקרא, ומבית שני, ואתרי קבורה, ומעיין קטן, והנוף! בכל פעם שאני מגיע לשם, אני מגלה משהו חדש. התפקיד שלי עלול היה להיות מבאס – אי אפשר להביא אינסוף קבוצות, חלק מהאתרים אסורים לטיול, חסר הנוף המרשים של נחלי הגולן או קירות המכתשים. יכולנו לבכות על מר גורלנו, אבל החלטנו לחפש מקומות קרובים, שאפשר להביא להם מטיילים. הרעיון להביא לכאן מטיילים, עלה רק משהוקם המאחז נווה דניאל צפון (המכונה:שדה בועז), ביום העצמאות לפני שנתיים וחודשיים".
לשמחתי, היה לירון גם משפט סיכום: "אני מרגיש את האחריות של כל מורשת האזור על כתפינו. זו מחוייבות מפחידה, אבל מאתגרת".
