קברי כתף הינום/ נדב פרנקל (נשא)
יש הרבה דרכים לזהות ירושלמים- מאתיים בלי אלף, חתולות, שקמח. אחת ההגדרות דווקא נובעות מההיעדר: ירושלמי לא מכיר את כל עירו. "שמע, אחי, הרחוב הזה בגילה, לא מכיר, סורי". אז נכון, תירוצים תמיד יש, וירושלים היא העיר הגדולה בארץ עם מעל 850 אלף נפש (טפו, טפו), אבל במדור זה ננסה להאיר לטובתנו פינות עלומות ונחמדות, עם סיפור היסטורי חשוב פחות או יותר, המעטרות את פניה ורחובותיה של עיר הנצח.
קחו לדוגמא את מרכז מורשת מנחם בגין. עליתם עלי, מכירים, נכון? אבל נסו פעם להיכנס לתוך המרכז ולבקש להגיע אל הקברים. קברים של מי? אבל האדונים האדיבים במרכז מורשת בגין יראו לכם את המעבר דרך המרכז אל המדרגות העולות אל הרחבה שמתחת לכנסייה הסקוטית, אתר מעניין בפני עצמו, ואפילו לא יגבו מכם תשלום, שזה פלוס רציני בארצנו המיוזעת. עכשיו אנחנו נמצאים ברחבה גדולה- שלאורכה ניצבות שורה של מערות קבורה מימי הבית הראשון. אפשר לזהות את משכבי הראש של הנפטרים, אפשר גם לשכב בתוך הגומחות. בדיחה או בדיחה עצובה? תחליטו אתם. שיטת הקבורה עבדה כך: בשלב הראשון משכיבים את הנפטרים בגומחות, ובשלב השני מורידים אותם אל הגומחה המרכזית, ה'מאספה' המשפחתית, שם שוכנים עצמותיהם עם עצמות שאר בני המשפוחה, כמאמר הפסוק 'שכב עם אבותיו'.
בשנות ה-70 חפר במקום פרופ' גבי ברקאי. החפירה התמקדה במאספות, שם קיוו החופרים למצוא את מירב הממצאים, אך רובן של המאספות היו שדודות. לחפירה התלווה גם ילד, ככל הנראה לא מועיל במיוחד, וכך סיפר גבי:
עבדנו אז עם חבורת ילדים במסגרת החוג לארכיאולוגיה של החברה להגנת הטבע, אחד הילדים הללו היה נודניק באופן מיוחד. חשבתי לעצמי: נשים אותו במאספה, שינקה את פני הסלע שם. הנחתי שהמאספה הזאת שדודה כמו אלה שבשאר מערות הקבורה, אבל אחרי זמן מה, אני מרגיש שמישהו מושך בשולי חולצתי, אני מסתובב, ורואה את הנודניק עם שני כלים שלמים מימי בית ראשון בידיו. כמעט חנקתי אותו... (ראיון לישראל היום)
כך התגלה הממצא המרשים ביותר: שתי לוחיות כסף שנמצאו מגוללות בדמות מגילות זעירות. הלוחיות תוארכו למאה השישית לפנה"ס, סוף ימי הבית הראשון. החופרים חששו להרוס את הלוחיות הזעירות, ולכן העבירו אותן לפתיחה במעבדות מוזיאון ישראל. לאחר שנפתחו הלוחיות נמצא כי יש בהן כתובות. למרבה התדהמה, התברר כי הכתובות דומות בתוכנם לברכת כוהנים. אחד הקטעים למשל הוא: "יברך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום." חלק מן החוקרים משערים כי הלוחיות שימשו כקמע למזל.
הלוחיות המפוענחות עוררו התרגשות רבה בקרב החוקרים, כיוון שאלו הן הכתובות הקדומות ביותר הידועות לנו בהן מופיע פסוק מהתנ"ך . עד לגילוי הלוחיות היו נחשבות מגילות ים המלח, שנכתבו בימי הבית השני, כמקור הקדום ביותר בו מופיעים בו מופיעים פסוקים מהתנ"ך. כמו כמעט כל דבר בארץ הזאת, הלוחיות נמצאות כיום באגף הארכיאולוגיה במוזיאון ישראל שבירושלים, אליו נסור בפעם אחרת.
מטר בקציר חיטים/ נדב פרנקל (קורח)
בהפטרת השבוע אנו קוראים על המלכת שאול בגלגל, מלכו הראשון של עם ישראל. הגלגל הוא אחד האתרים החשובים ביותר לעם ישראל במהלך שנותיו הראשונות בארץ כנען: זהו מקום החניה הראשון של עם ישראל לאחר מעבר הירדן בימי יהושע, כאן מחדשים בני ישראל את ברית המילה (ומכאן מקור השם גלגל כי "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם"), בגלגל יושב העם בזמן הכיבוש והמלחמות עם עמי כנען, וכן בגלגל ניצב המשכן הראשון בארץ ישראל (עפ"י הגמרא בזבחים,דף קיב).
נחזור להפטרה: שמואל מזהיר את העם ומלכם לבל ימרו את דבר ה', וכאות ומופת לדבר הוא קורא אל ה' שייתן "קולות ומטר" בזמן קציר חיטים. מדוע העם נבהל כל כך מן האות? האקלים בארץ ישראל, בשונה מאזורי אקלים אחרים, מאופיין בחורף קר ומרובה במשקעים, אך בשאר עונות השנה כמעט ואין כמות גשם משמעותית. היוצא מן הכלל הוא אפיק ים סוף, המגיע לישראל מן הדרום, ומתרחש בעיקר בעונות המעבר- באביב ובסתיו. האפיק מגיע אחת לכמה שנים ומוריד גשם בעיקר באזורים המזרחיים של הארץ- בערבה, באזור ים המלח ובבקעת הירדן, שם נמצא הגלגל.
המשנה בתענית (פרק א) מלמדת אותנו שכאשר "יצא ניסן ולא ירדו גשמים- סימן קללה". גשם בתקופה זאת של השנה יכול להיות הרה אסון לתבואה העומדת להיקצר. הגשם עלול לשבור את שיבולי החיטה, ולגרום לתבואה להירקב. מסיבה זו מתפלל העם אל שמואל בבקשה שיציל אותם מן הרעב העלול לבוא עליהם. ברכת ה' טובה היא לעולם כאשר היא באה בזמנה וכסדרה, וכאשר ישראל עושים רצונו של מקום מתקיים הפסוק: "ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארציכם" (ויקרא כ"ו)
