אדום וישראל/ נדב פרנקל (פרשת תולדות)
ורב יעבד צעיר אמר ר' הונא אם זכה יעבד ואם לאו -יעבוד (בראשית רבה, פרשה סג'). ואכן, כשאנו מתבוננים בהיסטוריה של תקופת המקרא, אנו יכולים לראות את התגשמות דברי המדרש: עיתים יד ישראל חזקה על אדום, ולעיתים אדום נוגסת בגבול ישראל.
אדום שוכנת מדרום מזרח לים המלח, ויושביה הקימו בה ישובים גדולים ומבוצרים כדי להגן על גבולם מפני חדירת שבטי המדבר, וכדי לשלוט על דרכי סחר הנחושת העוברות בארצם. כאשר נדדו שבטי ישראל במדבר, לא נתן מלך אדום רשות לישראל לעבור בגבולו, והעם נאלץ לנדוד במדבר שממזרח לאדום כדי להגיע לארץ כנען. בימי דוד, גברה יד ישראל על אדום, ודוד כבש את אדום ושם בה נציבים.
בסוף ימי הבית הראשון, כאשר ממלכת יהודה איבדה מכוחה, החלו האדומים לחדור לנגב המזרחי. באחד מהאוסטרקונים (כתבי החרס), שנמצאו בתל ערד, נאמר: ..." ודבר המלך אתכם בנפשכם. הנה שלחתי להעיד בכם היום האנשים את אלישע! פן תבוא אדום שמה !" שומרי מצודת ערד צוו לשלוח חיילים לשטחי הנגב, כדי להתגונן מפני האדומים. ברחבי הנגב נמצאו אוסטרוקונים רבים המוקדשים לאל קוס, האל האדומי. האוסטרוקונים מעידים על התפשטות האדומים לאזור זה. לאחר חורבן הבית הראשון החלו האדומים להתיישב גם בדרום הר חברון, וגבולם הצפוני בראשית ימי הבית השני היה בעיר בית צור, הנמצאת ליד היישוב כרמי צור של ימינו.
נביאים רבים ניבאו חורבן לאדום. בספרים: ישעיה, ירמיה, יחזקאל ומלאכי, מוקדשים פרקי נבואה המתארים את חורבן אדום במקביל לתקומת ישראל. הדוגמא הבולטת ביותר היא נבואת עובדיה: כל הנבואה כולה היא נבואת זעם על אדום, והיא מסתיימת בפסוק: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
בית אל/ נדב פרנקל (פרשת וישלח)
וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. (בראשית כח', יח- יט). יעקב, כאברהם לפניו, קידש את בית אל ע"י בניית מזבח לא-לוקים. כאשר יעקב שב לארץ מחרן הוא מימש את נדרו, ובנה בבית אל מזבח ומצבה.
בית אל המשיכה לשמש כמקום מקודש לעם ישראל גם בדורות הבאים: במהלך מלחמת פילגש בגבעה עלו שבטי ישראל לבית אל, ושם שאלו בה' כיצד להילחם בבני בנימין (שופטים כ'). לאחר שנבנה בית המקדש הראשון בימי שלמה, נתמעטה חשיבותה של בית אל בתור מרכז דתי, שהרי העם צווה לעלות אך ורק לבית המקדש בירושלים. אך לאחר פילוג המלוכה במות שלמה, החזיר ירבעם בין נבט לבית אל את מעמדה הדתי, כדי למנוע משבטי הצפון לעלות לירושלים. ירבעם הציב בבית אל עגל מזהב וקבע חג בט"ו בחשוון, כדי להתחרות בחג הסוכות שנחגג בירושלים.
בנביאים עמוס והושע, שניבאו על מלכות ישראל, אנו מוצאים נבואות חריפות כנגד המקדש בבית אל. עמוס מנבא גלות למי שיגיע למקדש זה: וְאַל-תִּדְרְשׁוּ, בֵּית-אֵל, וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ, וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ: כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה, וּבֵית-אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן. דִּרְשׁוּ אֶת-יְהוָה, וִחְיוּ: פֶּן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף, וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל (עמוס ה', ה-ו).
כיום, מזוהה בית אל העתיקה בכפר הערבי ביתין, השוכן מעט מדרום ליישוב בית אל של ימינו. במקום נמצאו שרידים רבים מתקופת המקרא, ובין השאר נחשפה שכבת חורבן, המעידה ככל הנראה על חורבן בית אל הכנענית בידי שבטי ישראל בימי יהושוע. אחד הממצאים המעניינים מהתקופה הישראלית במקום הוא חותם חרס מדרום חצי האי ערב, המעיד על הסחר בקטורת ששימשה לפולחן במקדש בית אל
עמק דותן/ נדב פרנקל (פרשת וישב)
שם מכרו האחים את יוסף לעבדות
שם עלו במישור תמרות אש ועשן
ובתוך הקמה, התפרש לו הגדוד
בעמק דותן... (עמק דותן/ דליה רביקוביץ')
בפרשת השבוע נשלח יוסף למצוא את אחיו, הרועים בשכם. יוסף יצא מחברון, וכאשר הגיע לשכם התברר כי אחיו המשיכו הלאה, לדותן. לאחר שהאחים השליכו את יוסף אל הבור, הם הבחינו באורחת ישמעלים סוחרים שבאה מגלעד ומגמת פניה הייתה למצרים. מתיאורים אלו עולה שהעיר דותן ישבה על צומת דרכים מרכזי: הדרך העולה משכם צפונה פגשה בדרך רוחב, שהגיעה מהגלעד לכיוון דרך הים ולמצרים.
עמק דותן הינו הגדול בעמקי השומרון. אורכו כ-10 ק"מ ורוחבו כ-3 ק"מ. בתקופת הבית השני נקרא המקום "בקעת בית הערבה", שם שהשתמר בפי הערבים תושבי המקום הקוראים לעמק "סהל עראבה". תושבי המקום גם מזהים את הבור אליו הושלך יוסף באחת הבארות שבעמק.
העיר דותן נזכרת גם בספר מלכים. מלך ארם צר על העיר כדי לתפוס את הנביא אלישע, שחיבל במאמצי צבאו לכבוש את ערי ישראל. מלאכי ה' היכו את חיילי הצבא הארמי בסנוורים, ואלישע הוליך אותם אל שומרון, בירת ישראל, וכך הם נפלו בשבי בידי מלך ישראל.
עקב מיקומו של עמק דותן על הדרך הראשית אל לב השומרון, התחוללו בעמק קרבות קשים בכמה ממלחמות ישראל. במלחמת העצמאות כבשה חטיבת כרמלי חלק מהעמק ואת העיר ג'נין, אולם נסוגה מפני כוחות עיראקיים שהגיעו למקום אל ה"קו הירוק". במלחמת ששת הימים, כאשר החל צה"ל להשתלט על שטחי יהודה ושומרון שהיו מוחזקים בידי ממלכת ירדן, נלחמה בעמק חטיבת השריון 45. החטיבה הצליחה לכבוש את העמק לאחר קרבות קשים נגד חטיבה 40 הירדנית. לזכר ההרוגים בקרב כתבה דליה רביקוביץ' את השיר- "עמק דותן".
