דוח מסלול 2 לכיתה ב מזרח הגוש
נקודת התחלה : בין תקוע א ל-ב, בתחילת הירידה של הכביש לחריטון.
נקודת סיום: תקוע ב
אורך המסלול: כ-1.5 ק"מ
זמן המסלול: כשעה וחצי
צבע שביל: סימון שבילים מקומי: שביל האירוס השחום
נקודות עצירה: תצפית על נחל תקוע, אירוסים פורחים, סלעים ואבנים
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"הטבע שלי- סלע ומים"
בשנה זו הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על מבנה הנוף של ארץ ישראל ובפרט הרי יהודה (טיול 1) ההרים הסלעים והאבנים בגוש (טיול 2), ויושם דגש על השפעות המסלע המים והטופוגרפיה על ההתיישבות בהר.
בטיול זה מלבד הסלעים והאבנים נזכה גם לצפות באחת מהפריחות המרשימות ביותר, פריחת האירוס השחום שפורח בסביבות השביל מאמצע ועד סוף חודש מרץ.
תיאור המסלול:
נוסעים לכיוון תקוע ב ואחרי חוות הסוסים בצומת בה פונים ימינה (לדרך השלום) יורדים מהאוטובוס.במקום לפנות ימינה לתקוע ב ממשיכים ישר (מזרחה) ויורדים בירידה תלולה לכיוון מערת חריטון. לקראת סוף הירידה, מצד ימין, נבחין באיזור מגודר (משתלה) ומיד לאחריה בסמוך לעץ רותם גדול נראה שילוט אל "שביל האירוס השחום" ושביל שמטפס ימינה (דרומה) אל ההר. נעלה עם השביל ונלך איתו על צלע ההר לאורך נחל תקוע. השביל מקיף את השלוחה ויורד לעבר בתיה של תקוע ב'. בסוף הירידה השביל מתחבר לשביל עפר שעובר בסמוך לבתים ומוביל אותנו למעלה אל "הדשא הגדול" של תקוע ב'
נקודות רלוונטיות לאורך המסלול-
אירוס שחום
האירוס הוא גיאופיט בעל פרח מפואר.
האירוס השחום פורח באזורנו לקראת הפסח (בסוף מרץ ובתחילת אפריל). צבע הפרחים חום-ארגמן כהה, כמעט שחור, האירוס השחום הוא צמח אנדמי (=מתקיים אך ורק באזורנו ולא בשום מקום אחר בעולם) לארץ-ישראל, משני עברי הירדן. הוא מופיע במדרונות ההרים היורדים לבקע הירדן משני צדדיו: במזרחו בגלעד ובדרום הגולן, במערב בעיקר במדבר שומרון ובמדבר יהודה. ידועים כתמי-פריחה נרחבים אך דלילים בגבעות גורל ובסביבות תל ערד, ופרטים מבודדים במזרח השומרון ובדרום-הגולן. אחד המקבצים הגדולים שפורחים עכשיו (סוף מרץ) באזורינו הוא המקבץ ליד הישוב תקוע, על גדת נחל תקוע.
צמח האירוס מתרבה בשתי דרכים, האחת - ברביה וגטטיבית (רבייה וגטטיבית היא רבייה אל מינית בצמחים, הצמח שמתפתח מרבייה וגטטיבית יצא זהה לצמח האם למעט מקרים חריגים שתתפתח מוטציה. רבייה וגטטיבית מבטיחה לנו שהצמח יהיה זהה לצמח המקור על ידי שהצמח אינו מתפתח מתאי מין בעצם הצמחים החדשים נוצרים מרקמות שהם רקמות וגטטיביות זאת אומרת - לא איברי מין), כך שנוצר גוש-צמחים (קְלוֹן) ובו פרטים רבים הזהים גנטית בדיוק אחד לשני, שייקראו במונח נצר, או נצרים. כל נצר מצמיח רק עמוד פריחה אחד בכל שנה, ולפעמים בכלל לא.
לסוג אירוס יש כ-200 מינים, כמעט כולם בעלי פרחים מרהיבים, מינים רבים תורבתו וטופחו כפרחי קטיף וכפרחי נוי בגינות. כל מיני האירוסים בארץ מוגדרים מוגנים. הפרח שימש כנראה השראה לכל מיני עיצובים ודגמים המעטרים ארכיטקטורה בימי קדם וגם בימינו.
אירוסי ההיכל - לפי חקירת ההאבקה שלהם - הפרח הגדול של מיני האירוסים ההיכליים הישראליים משמש כמקום לינה לילי של זכרי דבורים בודדים. הפרח הכהה (או הכהה חלקית) מתחמם בבוקר ומאפשר לדבורים לצאת לפעילות מוקדמת, יחסית לדבורים הלנות בקרקע שאינה מתחממת כך אירוסי ההיכל הם קבוצה של כ–60 מינים בארץ גדלים תשעה מינים, וכולם מוגנים.
אירוס שחום, שביל האירוסים במורדות נחל תקוע (צילום: ד"ר ענת אביטל)
נחל תקוע (צילום: ד"ר ענת אביטל)
ספר מדבר:
ספר המדבר הוא הגבול ונקודת החיבור בין הרי גוש עציון הגבוהים לבין מדבר יהודה. בגלל זה אנחנו יכולים לראות מפגש מיוחד ומעניין של אנשים, סלעים, חיות וצמחים שנמצאים על ההר וגם במדבר.
סלעים- בהר מוצאים את הגיר הקשה ובמדבר את הקירטון הרך, כאן רואים את השילוב של שניהם- קירטון מעל גיר.
צמחים- לחלק מצמחי ההר, אזור ספר המדבר הוא גבול תפוצה הכי נמוך ולחלק מצמחי המדבר זה גבול התפוצה הכי גבוה. לדוגמא: בשביל השבטן זהו הגבול התחתון, ובשביל כמה מיני מלחיות זה הגבול העליון.
בעלי חיים- בעלי החיים הנפוצים בספר המדבר הם זוחלים, שמגלים את כושר ההסתגלות המרבי לתנאי המקום. מעטות הן חיות הבר הנעות בספר המדבר, ותחום מחייתן נשאר ליד מקורות מים.
ספר המדבר בארץ ישראל הוא נתיב נדידת עופות מעצם מיקומו הגאופיזי על כתפי הבקע הסורי-אפריקני. מאות אלפי עופות דורסים, מאות אלפי חסידות ובסך הכל למעלה מ-200 מינים נודדים דרכו.
נוקדים לדוגמא ממוקמת על אחד מצירי הנדידה הראשיים של העופות הנודדים, ובשמיה חולפים פעמיים בשנה להקות עצומות של חסידות (שמוצאות מי שתייה במאגרים פתוחים ביישוב), וכן עקבים, נחליאלים, עופות דורסים, וצפרי נוד אחרות. טריסטרמיות (סנוניות ים המלח, תושבות קבועות.) שחיו בעבר בנחל תקוע הרחיבו את אזור המחיה שלהן בעקבות ההתיישבות והצמחייה אל כלל שטח היישוב. עולם החי כולל בין השאר דרבנים, צבאים (להקה קבועה אחת לפחות), שועלים, צבועים ושפני סלע וכן זוחלים ופרוקי רגליים רבים.
ספר המדבר מהווה גם בית גידול ייחודי לעופות יציבים ומקייצים שמקורם מאזורי תפוצה מדבריים או מדבריים למחצה. קיים שם שילוב של עולם חי ממוצא אפריקאי, אירופי ואסיאתי
אנשים- מצד אחד אנשי הר, חקלאים רוצים לעבד יותר ויותר אזורים ומצד שני רועי צאן שבאים מהמדבר ורוצים כמה שיותר שטח לצאן שלהם. שתי האוכלוסיות הללו במאבק מתמיד. האזור המחבר מושך אליו אנשים מיוחדים, שבורחים מהרעש של ההר אבל לא מתנתקים לגמרי. לדוגמה- עמוס הנביא, שהיה "בנוקדים מתקוע" (עמוס א,א). רועה צאן, שמצד שני גם היה "בולס שקמים" (עמוס, ז, י"ד)
בקיצור, אזור מיוחד שמחבר בין ההר למדבר, נקודת מפגש בכל התחומים.
סלעים-
עוד הרבה לפני שהסתובבו כאן בני אדם בעולם, כל הארץ שלנו הייתה מכוסה בים. ובים, כמו כל ים, חיו יצורים ימיים- צדפות, דיונונים, פלנקטונים קטנטנים. אבל מה לעשות, החיות לא שורדות לנצח וכשכל אחת מהחיות האלו מתה, השריון שלה- שעשוי מחומר קשה, נשאר. השריון צלל למעמקים ונדחס יחד עם עוד מיליוני שריונות שצללו קודם ויחד הם נלחצו במשך שנים רבות והפכו לסלע שאנחנו מכירים. אבל מחיות שונות יש סלעים שונים. בהתחלה כנראה היו יותר צדפות והסלע הפך קשה יותר- זה הגיר שאנחנו מכירים. בהמשך היו יותר פלנקטונים שהפכו לסלע רך יותר- הקירטון. כאן אנחנו יכולים ממש מול העיניים לראות את ההבדל הזה- למטה יש את הסלע הקשה יותר, הגיר ולמעלה את הקירטון הרך יותר. אנחנו רואים תהליך של מיליוני שנים ממש ליד הבית. פסיכי.
