דוח מסלול לכיתה ב תקוע
נקודת התחלה : בית הספר
נקודת סיום: בית הספר
אורך המסלול: כ2 קמ
זמן המסלול: כ3 שעות
צבע שביל: אדום
נקודות עצירה:
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"הטבע שלי- סלע ומים"
בשנה זו הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על מבנה הנוף של ארץ ישראל ובפרט הרי יהודה (טיול 1) ההרים הסלעים והאבנים בגוש (טיול 2), ויושם דגש על השפעות המסלע המים והטופוגרפיה על ההתיישבות בהר.
איך הולכים?
מבית הספר נלך לכיוון הכניסה ליישוב מעט לפני השער נפנה צפונה (ימינה) לרחוב אהוד נצר בקצה הרחוב מתחילה "דרך הכרמים" -המסלול מתחיל משער בגדר הביטחון שנמצא בקצה הרחוב –השביל מסתיים בכביש הגישה לישוב. מנקודת הסיום של "דרך הכרמים" יורד שביל דרך השלוחה ממש עד לחניון יער תקוע.
כשנגיע ליער תקוע נפנה ימינה (מזרחה) אל סימון שבילים אדום. נלך על השביל עד לסוף יער האורנים ונעלה ימינה (דרומה) אל שער כניסה לתקוע א. אחרי השער מתחיל רחוב "אל דוד" ואיתו נמשיך עד למרכז היישוב ומשם לבית הספר
את המסלול אפשר כמובן לעשות לשני הכיוונים.
נקודות רלוונטיות:
תצפית אל נחל תקוע - הבדל בין שכבות הסלע השונות:
עוד הרבה לפני שהסתובבו כאן בני אדם בעולם, כל הארץ שלנו הייתה מכוסה בים. ובים, כמו כל ים, חיו יצורים ימיים- צדפות, דיונונים, פלנקטונים קטנטנים. אבל מה לעשות, החיות לא שורדות לנצח וכשכל אחת מהחיות האלו מתה, השריון שלה- שעשוי מחומר קשה, נשאר. השריון צלל למעמקים ונדחס יחד עם עוד מיליוני שריונות שצללו קודם ויחד הם נלחצו במשך שנים רבות והפכו לסלע שאנחנו מכירים. אבל מחיות שונות יש סלעים שונים. בהתחלה כנראה היו יותר צדפות והסלע הפך קשה יותר- זה הגיר שאנחנו מכירים. בהמשך היו יותר פלנקטונים שהפכו לסלע רך יותר- הקירטון. כאן אנחנו יכולים ממש מול העיניים לראות את ההבדל הזה- למטה יש את הסלע הקשה יותר, הגיר ולמעלה את הקירטון הרך יותר. אנחנו רואים תהליך של מיליוני שנים ממש ליד הבית. פסיכי.
ליד אחד הסלעים:
כאן אפשר ממש להרגיש את הסלע. לגעת בו. עדיפות לעשות משחק קטן עם סלעים, שירגישו ויחוו את הסלע.
שוב מעל הנחל:
אחרי שהיה כאן ים, הים ברח. נסוג לאן שאנחנו מכירים היום. וכשאין ים, כל האזור מתחיל להשתנות. ממה? נכון, מגשם. הגשם שיורד זורם למקום הנמוך- לים ולוקח איתו אדמה, סלעים קטנים. וככה לאט לאט מתחיל להיות כאן איזשהו עמק קטן. כן כן, פעם הכל כאן היה מחובר ולא היה פה את הקניון הגדול הזה. המים שזרמו פה בכל חורף יצרו גומות בסלע, שהתחברו אט אט וחשפו את הסלע שמתחת, שהוא רך יותר. ברגע שהמים נגעו בסלע הרך הם הרחיבו את הקניון לצדדים, עד שהסלע הקשה שמעל קרס פנימה- מה קרה? הנחל התרחב. ושוב- המים פגעו בסלע קשה, עשו בו גומות, שהתחברו ביחד ויצרו קניון צר ועמוק, עד שהמים נגעו שוב בסלע הרך, הרחיבו את הקניון לצדדים, הסלע הקשה קרס פנימה והקניון התרחב וחוזר חלילה.
ספר מדבר:
ספר המדבר הוא הגבול ונקודת החיבור בין הרי גוש עציון הגבוהים לבין מדבר יהודה. בגלל זה אנחנו יכולים לראות מפגש מיוחד ומעניין של אנשים, סלעים, חיות וצמחים שנמצאים על ההר וגם במדבר.
סלעים- בהר מוצאים את הגיר הקשה ובמדבר את הקירטון הרך, כאן רואים את השילוב של שניהם- קירטון מעל גיר.
צמחים- לחלק מצמחי ההר, אזור ספר המדבר הוא גבול תפוצה הכי נמוך ולחלק מצמחי המדבר זה גבול התפוצה הכי גבוה. לדוגמא: בשביל השבטן זהו הגבול התחתון, ובשביל כמה מיני מלחיות זה הגבול העליון.
בעלי חיים- בעלי החיים הנפוצים בספר המדבר הם זוחלים, שמגלים את כושר ההסתגלות המרבי לתנאי המקום. מעטות הן חיות הבר הנעות בספר המדבר, ותחום מחייתן נשאר ליד מקורות מים.
ספר המדבר בארץ ישראל הוא נתיב נדידת עופות מעצם מיקומו הגאופיזי על כתפי הבקע הסורי-אפריקני. מאות אלפי עופות דורסים, מאות אלפי חסידות ובסך הכל למעלה מ-200 מינים נודדים דרכו.
נוקדים לדוגמא ממוקמת על אחד מצירי הנדידה הראשיים של העופות הנודדים, ובשמיה חולפים פעמיים בשנה להקות עצומות של חסידות (שמוצאות מי שתייה במאגרים פתוחים ביישוב), וכן עקבים, נחליאלים, עופות דורסים, וצפרי נוד אחרות. טריסטרמיות (סנוניות ים המלח, תושבות קבועות.) שחיו בעבר בנחל תקוע הרחיבו את אזור המחיה שלהן בעקבות ההתיישבות והצמחייה אל כלל שטח היישוב. עולם החי כולל בין השאר דרבנים, צבאים (להקה קבועה אחת לפחות), שועלים, צבועים ושפני סלע וכן זוחלים ופרוקי רגליים רבים.
ספר המדבר מהווה גם בית גידול ייחודי לעופות יציבים ומקייצים שמקורם מאזורי תפוצה מדבריים או מדבריים למחצה. קיים שם שילוב של עולם חי ממוצא אפריקאי, אירופי ואסיאתי
אנשים- מצד אחד אנשי הר, חקלאים רוצים לעבד יותר ויותר אזורים ומצד שני רועי צאן שבאים מהמדבר ורוצים כמה שיותר שטח לצאן שלהם. שתי האוכלוסיות הללו במאבק מתמיד. האזור המחבר מושך אליו אנשים מיוחדים, שבורחים מהרעש של ההר אבל לא מתנתקים לגמרי. לדוגמה- עמוס הנביא, שהיה "בנוקדים מתקוע" (עמוס א,א). רועה צאן, שמצד שני גם היה "בולס שקמים" (עמוס, ז, י"ד)
בקיצור, אזור מיוחד שמחבר בין ההר למדבר, נקודת מפגש בכל התחומים
מדבר- מקום רעיית צאן
המושג מדבר משמש בפינו היום לתיאור אזורים יבשים , שבהם אין גשמים כלל , או שהם מועטים מאד , ומקורות המים בהם מרוחקים זה מזה ואין בהם כדי לאפשר גידול צמחים אלא במידה מצומצת מאד .
אבל אם נתבונן במקורות נגלה, כי אף על פי שגם בהם ניתן למצוא את המדבר במובן הכללי הזה, במקרים רבים מתייחד המושג הזה לאזור המשמש למרעה .
הרד '' ק (רבי דוד קמחי ) מגדיר את המדבר כך- " ...מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר , בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר . לפיכן אמר "ורעו כבשים כדברם" ( ישעיהו ה , יז ) "כעדר בתוך הדברו" ( מיכה ב , יב )
הגדרה זו מובאת בביאורו של רד"ק לתיאור מנוסתם המבויימת של בני ישראל "דרך המדבר '' בסיפור כיבוש העי ( יהושע ח ).
המדבר- לא צייה ושמה אלא המקום שמדברים את הצאן- מנהיגים אותו (המילה דובר-מנהיג, רועה. הדובר\דבר - מדביר את הצאן אל המדבר)
רועים את הצאן איפה שאין אפשרות לגדל חקלאות. מקום עם מעט משקעים או אזור גשום אבל עם הרבה טרשים שמקשים על החקלאות .
ספר המדבר הוא סף המדבר. ספר הוא גבול. "ספרום" באכדית הן גדרות הצאן. כשהחקלאות הולכת ומידלדלת, וכשיש גדרות צאן – זהו הספר.
חז"ל קבעו שאין לרעות בהמה דקה בארץ הנושבת:
"אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בַּמִּדְבָּר שֶׁבִּיהוּדָה" (בבא קמא עט עמוד ב).
במדבר מדבירים את הצאן. יש עדיין חקלאות, אך רעיית הצאן הופכת משמעותית.
בברכת יעקב לבנו יהודה הוא רומז על המרכיבים החומריים בנחלתו: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה. יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב." (בראשית מט יא-יב).
בנחלת יהודה נפגשים החקלאות – הגפן, והמרעה – החלב.
ובאמת במערב גוש עציון מגדלים הרבה כרמים ויש תעשיה של יין. ובמזרח הגוש מגדלים עדרי צאן, ואפילו יש לנו יישוב שנקרא על שם רעיית הצאן- נוקדים- נוקד הוא רועה צאן
(ניתן להרחיב ולדבר על כך שהרבה מאבותינו ומהמנהיגים של העם שלנו היו רועי צאן. האבות, משה רבינו, דוד המלך וכו)
