שצ הולצמן-האיש שנתן לגוש עציון את שמו

סדרת ראשונים בהר- מייסדי גוש עציון/ שוקי שריר ונדב פרנקל, בשיתוף בית ספר אורות עציון ובית ספר שדה כפר עציון

ש"צ הולצמן- האיש שנתן לגוש עציון את שמו

בקילומטר העשרים מירושלים, בדרך המובילה לחברון הוקמה בשנת תרפ"ז (1927) ההתיישבות "מגדל עדר". התיישבות זאת לא הצליחה להתפתח וננטשה סופית בפרעות תרפ"ט. לאחר נטישת מגדל עדר התעורר החשש כי קרקעותיה יצאו מחזקת ידיים יהודיות, כאשר ערבים מקומיים ונוצרים ביקשו לקנותה. המוסדות הלאומיים- כגון הקרן הקיימת לישראל והסוכנות, סירבו לקנות את האדמות. בסופו של דבר לבעיות אלו נמצא פתרון כאשר נמכר השטח לשמואל צבי הולצמן, איש חזון ומעשה שהחל בשיקום אדמות מגדל עדר הנטושות. הולצמן הקים את אגודת 'אל ההר', ויחד עם שותפים נוספים רכש את אדמות מגדל עדר ואדמות נוספות מכפרים ערבים באזור. רכישת האדמות על ידי חברת 'אל ההר' נעשתה באופן פרטי ללא תמיכתו של הממסד הלאומי שסבר באותה עת כי יש לרכז את הפעילות החקלאית היהודית בשפלה ובחוף.   

הרפתקן ובעל חזון

הולצמן נולד בעיר העתיקה בירושלים ב- א' בתשרי תרמ"ד (1883), למד בישיבת 'תורת חיים' ולא החזיק זמן רב בלימודיו. כאדם סקרן ותאב ידע הוא יצא לנדוד בעולם, בילה זמן מה באמריקה, ומשם היגר והיה לסוחר בדרום אפריקה. כשמלאו לו עשרים שנה הולצמן שב ארצה כבעל הון. הוא השתקע בראשון-לציון ונטע במקום פרדס. בנוסף לעבודתו כפרדסן הוא דאג להביא לארץ זנים של פירות שלא היו מצויים כאן עד לאותה העת: הבננות, הפומלות וזנים נוספים. בהמשך הולצמן השתקע באוסטרליה כשלוש עשרה שנים, בהם עסק בשלל עיסוקים ביניהם חייטות והקמת מכרה זהב בשותפות עם אחיו. ב1927 שב הולצמן ארצה. לפי עדות בנו בנימין, הוא היה הראשון להכניס לארץ ממטרות ואופנים....

הולצמן ועוזרו בסיור קרקעות בגוש

יישובי חקלאות ותיירות

התכנון המקורי של הולצמן היה להקים שלושה יישובים באזורינו: כפר עציון, פרי עמל ו-יער עציון. השם 'עציון'- שמלווה את הגוש עד ימינו, נגזר מתרגום מגרמנית של שם משפחתו של הולצמן. הולצמן תכנן שהתושבים יתפרנסו משני ענפים עיקריים: ענפי חקלאות- חקלאות ותיירות. להולצמן היה חלום להכניס את ענף הבוטנה (פיסטוק) כענף חקלאי במשק היהודי. בשביל לפתח ענף זה הוא שלח שניים מנציגי החברה לארצות עם נתונים דומים כמו פרס, עיראק וסוריה. אלו חקרו את גידול הבוטנה בארצות אלו, והתאמתו לגוש עציון. בעקבות מחקר זה הולצמן ייבא כעשרת אלפים שתילי בוטנה לארץ ושתל אלפי שתילים באזור כפר עציון.

בנוגע לתיירות הולצמן חשב כי הגובה הרב של האזור ימשוך לכאן תיירים בעונת הקיץ החמה. התקווה הייתה שבית ההארחה שיוקם בכפר עציון יתחרה עם יעדי נופש בעלי תנאי אקלים דומים בחו"ל. בנוסף לכך תוכנן הקמתו של בית סופרים על שם חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי. כדי למשוך אנשים שירכשו קרקעות, יזם הולצמן סיורים למתעניינים באזור, כולל סיור של ארכיאולוגיים ועיתונאים.

בתמונה העליונה- סיור של מתעניינים ליד האלון הבודד. בתמונה התחתונה- סיור ארכיאולוגי בגוש.

מודעת פרסומת לרכישת קרקעות של 'אל ההר' 

ההתיישבות- הביצוע

בשנת תרצ"ה (1935) החלו העבודות באזור. סמוך לכביש ירושלים- חברון עמד המנזר הרוסי, הנמצא מעל צומת גוש עציון של ימינו. המנזר ננטש על ידי תושביו המקוריים- הנזירים הרוסים, ובמקום ישבו באותה העת שתי משפחות ערביות שעיבדו את אדמות המנזר. לשם הובאו כעשרים ושלושה אנשים, מרביתם אנשי תנועת 'השומר'. רכז העבודה היה פנחס שנאורסון, מי שהיה סגנו של יוסף טרומפלדור בתל חי. הפועלים עסקו בסיקול האבנים מההרים הטרשיים, הכנת הקרקע לקראת ההתיישבות, נטיעות, ייעור וטיפול במשתלה שהוקמה במקום. 

 תנאי החיים היו קשים, לעיתים חסרו מים ומזון. האנשים פעלו באזור ללא משפחותיהם ועסקו בהכשרת קרקע, עבודה קשה במיוחד. על הכביש הראשי, סמוך לבריכת המים הבריטית ולמשטרה, הוקם בית בן שני חדרים,  ששימש כמרפאה לאנשי כפר-עציון ולתושבי הכפרים הסמוכים. הולצמן הביא למקום את בנו שסיים את לימודי הרפואה באנגליה. הוא ציפה שהעזרה הרפואית אשר תוגש לכפרים הערביים תביא לקירוב לבבות ותהיה פתח למערכת יחסים תקינה ולהבנה הדדית בין שני הצדדים. הרופא שהה במקום לסירוגין כשלשה חדשים, ועזב מחוסר פרנסה ועקב התערערות המצב הביטחוני .שרידי המרפאה נמצאים כיום במתחם המשתלה שבצומת גוש עציון.

המרפאה שהקימו אנשי 'אל- ההר'. היום- המשתלה בצומת גוש עציון.

הולצמן ו...היטלר – מה הקשר ?

אחד המסמכים יוצאי הדופן שנכתבו סביב מפעלה של חברת 'אל הר', הוא מכתב של איש החברה לצורר הנאצי אדולף היטלר. המכתב מעיד על מגעים שנערכו בין חברת 'אל ההר' לבין הגרמנים, כדי להתיר ליהודי גרמניה לקנות אדמות באזור ולעלות להתיישב בהם, תמורת רכישת סחורות גרמניות. המכתב נשלח ב- 9 באפריל 1934, שנה לאחר עליית היטלר לשלטון. ככל הידוע- היטלר מעולם לא טרח לענות למכתב.

תמר מכפר עציון ועיסא מבית אומר

אמנם סך הכל שהו אנשי 'אל ההר' כשנתיים באדמת גוש עציון, אבל מסתבר שבפרק זמן זה התפתחה ידידות מיוחדת בין אחת מילדות העולים לקרקע ובין ילד ערבי מאחד מכפרי הסביבה. מספרת תמר רודמן:

"ב-1935, כשהייתי ילדה בכיתה ב', עליתי עם משפחתי, לגור אז ביישוב שנקרא כפר עציון. המקום שכן במעלה ההר, בית חברון לבית לחם, באזור מוקף בכפרים ערבים... הייתי הילדה היחידה במקום, ורק בחגים ובחופשות היו מגיעים ילדי העובדים האחרים. למעשה הייתי מאוד בודדה, וכל היום הייתי משוטטת בחצר... האדם הקרוב ביותר לגילי, אמנם קצת יותר מבוגר, היה עיסא אבו עיאש, בנו של המוכתאר מבית אומר, שאהב לבקר הרבה אצלנו ולבלות בחברתי. אני הייתי מלמדת אותו קצת עברית והוא היה מלמד אותי ערבית. פעם, נפלה סוסתו ופצעה את רגלה והוא הביא אותה לאימי שתחבוש ותרפא אותה. היה בא מידי יום ביומו, מביא עשבי תיבול ומלמד כיצד להכין מהם תה, תבלינים וצמחי מרפא. לאחר שהבריאה הסוסה, לימדני לרכוב עליה, וכך הפכנו לידידים גדולים".

סופו של היישוב

עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (מאורעות דמים שהיו בארץ בין השנים 1936-1939, הנקראים גם ה'מרד הערבי הגדול') החל להחמיר המתח עם השכנים הערבים. לצד הכביש, בסמוך למבנה המרפאה הייתה תחנת משטרה מאוישת על ידי שוטרים ערבים שיחסם לפועלים היהודים היה עוין. במהלך האביב והקיץ של שנת 1936 המצב הביטחוני הלך והחמיר: קו הטלפון נותק, מטעי הפרי נעקרו ומספר פעמים נורו יריות לעבר הפועלים. באב תרצ"ו (אוגוסט 1936) הותקף היישוב מספר פעמים ברציפות, אז נטשה קבוצת הפועלים את המקום וכל העמל הרב שהושקע בו ירד לטמיון. פעם נוספת הייתה סכנה שהאדמות יעברו לשליטה ערבית, ושוב ייעזב מהתיישבות יהודית השטח שבין ירושלים לחברון.

המרפאה בצומת גוש עציון- הרוסה לאחר הפרעות