דוח מסלול לכיתה ב הגבעה צהובה
נקודת התחלה : בית הספר
נקודת סיום: משואות יצחק הישנה
אורך המסלול: 2.5 קמ
זמן המסלול: 3-4 שעות
זמן המסלול:צבע שביל: ללא, כחול
נקודות עצירה: האלון הבודד, בריכת דובק ועין סג'מה, משואות יצחק הישנה
רקע:
בדו"ח מסלול זה מפורטים מקומות ונושאים אליהם ניתן וראוי להתייחס לאורך הטיול.
על המדריך להתאים את הדרכותיו לנושא השנתי-"הטבע שלי- סלע ומים"
בשנה זו הטיול יוצא רגלית מבית הספר במטרה להכיר ולחבר את התלמידים לסביבתם הקרובה. בטיולים אלה נלמד התמצאות כללית במרחב, על מבנה הנוף של ארץ ישראל ובפרט הרי יהודה (טיול 1) ההרים הסלעים והאבנים בגוש (טיול 2), ויושם דגש על השפעות המסלע המים והטופוגרפיה על ההתיישבות בהר.
איך הולכים?
נצא מבית הספר ונלך דרך האלון הבודד והטיילת לכיוון הכניסה לכפר עציון בכיכר של כפר עציון ובת עין נחצה בזהירות את הכביש ונלך מאחורי מעקה הבטיחות השמאלי צפונה, לכיוון בית שמש. אחרי כ100 מטרים נראה שביל תלול שיורד מערבה (שמאלה) אל "ואדי גן עדן" ואיתו נרד עד לשביל ג'יפים שמוסומן בסימון שבילים כחול נלך עליו צפונה (ימינה) כמה עשרות מטרים ובפיצול שבילים נבחר בשביל הימני יותר שיורד עוד למטה בואדי ויוביל אותנו לבריכת דובק. מבריכת דובק נעלה מערבה (שמאלה) בשביל קצר לעין סג'מה. מעין סג'מה נעלה אל שביל הג'יפים נלך עליו כמה מטרים ומימין לנו נראה שביל שמטפס בחדות למעלה, ניתן לעלות בו ולקצר את המסלול או להמשיך על שביל הג'יפים עד למשואות יצחק הישנה שם נפגוש את האוטובוס
נקודות עצירה:
האלון הבודד:
האלון הבודד, עץ אלון בן 700 שנה משמש הסמל של גוש עציון.
האלון הבודד נמצא ליד אלון שבות וראש צורים – במקום מוצב דגם תלת מימד של כל גוש עציון, מתקני משחקים לילדים, שירותים ציבוריים, מסיברן קולי המספר את סיפור המקום.
בזמן העתיק העץ שימש כציון הגבול בין מחוז יהודה למחוז בית לחם. לפני מלחמת העצמאות הייתה ליד העץ צומת דרכים של יישובי גוש עציון. במלחמת העצמאות כבש הלגיון הירדני את יהודה ושומרון והחריב את יישובי הגוש. חלק מהמגינים נפלו בקרב, וכ-130 מהם נטבחו לאחר שנישבו. הנשים והילדים שפונו בעוד מועד היו לפליטים. האלון הבודד נצפה משטח ישראל וסימל את הכמיהה לשיבה למקום. בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים נהגו פליטי גוש עציון וצאצאיהם, לצפות בעץ מאזור נס הרים או מבוא ביתר, ולייחל ליום בו ישובו לאדמתם.
לאחר מלחמת ששת הימים האלון הפך לסמל לשיבת האזור לשליטה יהודית. קרן קיימת לישראל הקימה ליד האלון אנדרטה למתיישבי גוש עציון. על שם האלון נקרא היישוב אלון שבות שבגוש עציון. העץ אף מופיע בסמל מועצה אזורית גוש עציון.
ב-2011 זכה העץ לטיפול משמר.
עין סג'מה (עין יצחק):
מים שיוצאים באמצע שום מקום! לא סתם קראו למקום ואדי גן עדן. במים שאלה אפשר להשתמש לשתייה, חקלאות, ניקיון, טהרה, בישול. גן עדן של ממש. אבל מאיפה באים כל המים?
ההר שבו אנחנו נמצאים עשוי מהרבה שכבות סלע, חלקן קשות וחלקן רכות. שכבה קשה נשברת והופכת סדוקה ושכבה רכה נשארת אחידה. כשיורד גשם, הוא מחלחל דרך הסדקים, אך אז נתקע בשכבה הרכה האטימה ונאגר כמי תהום. מי התהום האלה זורמים עד שהם פורצים החוצה- במקרה הזה, ממש כאן. זה נקרא מעיין שכבה, על שם השכבות של ההר.
:
כל האזור הזה קרוי על שם אדם מיוחד- דב וינשטוק, המכונה דובק, שנקרא גם "הפלסטיני הישראלי" כי היה מעורב באוכלוסייה ועבד יחד איתם. הוא היה איש שטח אגדי וטיפח מאוד את תורת הסיירות באזור גוש עציון. על שמו קרויה הבריכה שלמטה, למרות שהמים שלה הם ממי המעיין שלנו- עין יצחק, על שם בנו של דובק שנהרג…
משואות יצחק הישנה:
ממש כאן, הוקם הקיבוץ השני בגוש עציון לפני מלחמת העצמאות. בשנת 1945, תש"ה, עלתה לכאן קבוצת משואות מטירת צבי והקימה קיבוץ חקלאי דתי נוסף לצד כפר עציון שכבר עמד. הקבוצה החליטה לקרוא למקום על שם הקבוצה וגם על שם הרב יצחק הרצוג, שהיה באותה תקופה הרב האשכנזי הראשי. שם הגרעין- משואה- משואה לזכר משפחות הגרעין שבאותה תקופה היו לכודים באש המלחמה באירופה וגם מעבר משואה לתקומה- הם ממשיכי דרכם של משפחותיהם שנותרו בפולין.
במלחמה המקום שימש כאחת מנקודות המפתח, ותושביו הגנו עליו בחירוף נפש. המקום נבחר לשמש גם כבית החולים הגדול- לשם העבירו את הפצועים הקשים. (כך ניצלו רבים מתושבי כפר עציון, שלא השתתפו בקרב האחרון בשל כך, שבו נהרגו כמעט כל מגיני כפר עציון)
יום אחרי שהירדנים פרצו לכפר עציון, ממש בשעה שבה הוכרזה עצמאותה של ישראל, ה' באייר תש"ח, נקלחו תושבי הקיבוץ, גברים ונשים, לשבי בירדן. לאחר השחרור הקימו התושבים את הקיבוץ מחדש, באדמות אחרות- באזור השפלה. (אזור משואות נותר ירדני כמובן)
מעין שכבה
מעיין שכבה הוא מעיין שנוצר כאשר מי התהום פורצים אל פני השטח.
מי הגשמים מחלחלים דרך שכבות הסלע העליונות (אקוויפר) עד למפגש עם שכבת סלע אשר אינה מאפשרים חלחול והופכים לאטימים. (אקוויקלוד) ומעליה נאספים מי התהום באקווה.
מי התהום יכולים להישאר קבורים, ולעיתים אף לא להיחשף לעולם. חשיפת שכבות הסלע כתוצאה מהתחתרות נחלים, סדקים בעקבות פעילות טקטונית ועוד, יכולה להביא לפריצת מי התהום אל פני השטח, כלומר להיווצרות מעיין.
הבדל בין שכבות הסלע השונות:
עוד הרבה לפני שהסתובבו כאן בני אדם בעולם, כל הארץ שלנו הייתה מכוסה בים. ובים, כמו כל ים, חיו יצורים ימיים- צדפות, דיונונים, פלנקטונים קטנטנים. אבל מה לעשות, החיות לא שורדות לנצח וכשכל אחת מהחיות האלו מתה, השריון שלה- שעשוי מחומר קשה, נשאר. השריון צלל למעמקים ונדחס יחד עם עוד מיליוני שריונות שצללו קודם ויחד הם נלחצו במשך שנים רבות והפכו לסלע שאנחנו מכירים. אבל מחיות שונות יש סלעים שונים. בהתחלה כנראה היו יותר צדפות והסלע הפך קשה יותר- זה הגיר שאנחנו מכירים. בהמשך היו יותר פלנקטונים שהפכו לסלע רך יותר- הקירטון. כאן אנחנו יכולים ממש מול העיניים לראות את ההבדל הזה- למטה יש את הסלע הקשה יותר, הגיר ולמעלה את הקירטון הרך יותר. אנחנו רואים תהליך של מיליוני שנים ממש ליד הבית.
ליד אחד הסלעים אפשר ממש להרגיש את הסלע. לגעת בו. עדיפות לעשות משחק קטן עם סלעים, שירגישו ויחוו את הסלע.
