מילות השיר:
נָדַם הַמִּדְבָּר ושָׁקַט בֵּין צוּקָיו
שִׁבְרוֹ שֶׁל הָהָר הָרוֹעֵם,
אֶנקת הָאוֹחִים כְּבָר פָּשְׁטָה בַּמֶּרְחָב
וִילֵל הַתַּנִּים יַעֲנֵם.
כְּבָר הַלַּיִל עָטַף אָהֳלֵי קֵידָר,
עוֹמְמוֹת הַמְּדוּרוֹת בַּפְּתָחִים;
נִרְדְּמוּ שׁוֹכְנֵיהֶם, הֵן הַכֹּל כְּבָר נִגְמַר,
כְּבָר סִיְּמוּ מְלַאכְתָּם הָרוֹצְחִים.
וּבַגַּיְא הָאָפֵל, בְּפִנָּה חֲשׁוּכָה,
בְּתוֹךְ גַּל אֲבָנִים דּוֹמֵם,
שָׁם טְמוּנָה אַתְּ, יַלְדָּהּ, שָׁם מָצָאת מְנוּחָה
וְשָׁקֵט מַבָּטֵךְ וְחוֹלֵם… (הוּ-הוּ-הוּ- – – -)
שָׁקֵט מַבָּטֵךְ, יַעַן כִּי אַתְּ
לֹא יָדַעְתָּ הַמַּבָּט הָאַחֵר.
הָאוֹיֵב הוּא אָדָם, הֲרֵי כָּכָה אָמַרְתְּ,
כָּכָה, פָּשׁוּט, לֹא יוֹתֵר…
לֹא אֶבְכֶּה לָך אָחוֹת, מִי כָּמוֹךְ יָדַעְתְּ
מָה יָפָה הִיא דַּרְכֵּךְ שֶׁהָלַכְתְּ,
בַּת-חוֹרִין, אֵיתָנָה, הֶאֱמַנְתְּ וְיָצָאת
לֶאֱהֹב אֶת הָאֶרֶץ שֶׁלָּךְ.
אֶת הָאָרֶץ שֶׁלָּךְ רָצִית לֶאֱהֹב,
אֶת חוֹמוֹת מִדְבָּרָהּ הַגֵּאוֹת,
אֶת גִּבְעוֹת הַשְּׁמָמָה, הַשְּׁבִילִים לְאֵין-סוֹף,
אֶת גְּאוֹן וַהֲדַר הַפְּסָגוֹת. (הוּ-הוּ-הוּ- – – -)
מִמּוֹרְדוֹת הַגִּלְבֹּעַ יָנַקְתְּ, מִן הַצֹּאן,
מִנַּחֲלֵי הַהַרְדּוּף הַגְּלִילִיִּים –
אַהֲבָה לַחַיִּים, אַהֲבָה וְרָצוֹן
שׁוּב לָתוּר וּלְפַלֵּס בַּשְּׁבִילִים.
וּבְבוֹא לֵיל-רָזִים, וְהָאָרֶץ רָגְעָה,
עוֹטְפֵי סוֹד הִתְמַתְּחוּ מְרְחָבִים –
אַתְּ בָּהָר הֶעְפַּלְתְּ וְנַפְשֵׁךְ כֹּה גּוֹאָה,
כָּל חֶלְקִיק אָז זָעַק בָּך: חַיִּים!
לֹא אֶבְכֶּה לָך אָחוֹת, יָפָה הִיא דַּרְכֵּךְ,
חֵי אֱלֹהַּ – יָפָה הִיא עַד תֹּם!
כִּי בְּרִיאִים הֵם חַיַּיִךְ, גֵּאָה נִשְׁמָתֵּךְ,
שֶׁרוֹצְחִים חֲטָפוּהָ פִּתְאוֹם.
וְשׁוֹתֵק הַמִּדְבָּר, אֲפֵלִים הַצּוּקִים,
יִזְדַּקְּפוּ וְנִצְּבוּ שָׁם דּוּמָם,
סָגְרוּ בֵּינוֹתָם הַחַיִּים הַצְּעִירִים,
שֶׁזִּנְּקוּ – וְאֵינָם עוֹד, אֵינָם… (הוּ-הוּ-הוּ- – – -)
