אסתר אשל, חגי משגב ורועי פורת
מבוא
חומרי הכתיבה הידועים לנו מן העת העתיקה הם האבן, הפפירוס )ולעיתים הקלף( והחרס.
האבן היא הקשה ומאריכת הימים ביותר, והכתיבה עליה דורשת מקצועיות יתרה. לפיכך
היא גם חומר הכתיבה היקר ביותר, והיא מיוחדת בדרך כלל לכתובות המיועדות להנצחה.
אחריה באים הפפירוס והקלף, שהם חומרים שייצורם דורש מומחיות, הכתיבה עליהם
מהירה וחלקה, והם נשמרים לשנים רבות בתנאים מיטביים. לפיכך תעודות משפטיות,
שיש צורך לשומרן בארכיון או להציגן כעדות, ייכתבו בדרך כלל על פפירוס. החרס הוא
חומר הכתיבה הנחות ביותר. בדרך כלל מדובר בשברי כלים, ולפיכך אין הוצאות בייצורו.
לעומת זאת, הכתיבה עליו אמנם אינה דורשת מיומנות יוצאת דופן, אך היא איננה חלקה.
החרס עצמו נשמר לאורך דורות, אך הוא שביר. לפיכך, דברים שנכתבים עליו הם קצרי
מועד ובעלי חשיבות זמנית בלבד, כמו פתקים ורשימות יומיומיות.
