אירוס טוביה
נפילתו של טוביה קושניר באסון שיירת הל"ה שנחלצו לעזרת ישובי גוש עציון במצור בתש"ח, היתה לא רק אסון גדול למשפחתה ולמכריו, אלא הייתה אובדן גדול וכבד לעולם המדע והטבע בארץ.
שמו של טוביה, מונצח בשמותיהם של כמה צמחים בארצנו, בניהם אירוס טוביה.
טוביה היה בן 24 שנים בנפלו, אך כבר עד אז הספיק לתרום המון למחקר הצמחים של ארץ ישראל בתצפיות ובמחקרים.
אירוס טוביה (לשעבר אירוס עוזיהו) הוא מין של גאופיט (צמח בעל איבר אגירה תת קרקעי) , העלים שלו 'סרגליים' ורחבים, לאורך העלה שני פסים לבנים – סימן נהדר כל עוד לא התחילה הפריחה עדיין.
אירוס טוביה פורח בחורף, צבעו תכול, יש שוני באוכלוסיות בין פרטים שהם כמעט-לבנים לבין פרטים כמעט-סגולים.
אירוס טוביה הוא מין אנדמי (נמצא אך ורק כאן) בהר הנגב בישראל ובאדום ומואב בדרום ירדן. תפוצתו בישראל כמעט רק בהרים בצפון הנגב ובמרכז הנגב. בירדן הוא גדל בגובה של 1350–1730 מטר, מראס א-נקב בדרום ועד הרי טפילה בצפון. האוכלוסיות הירדניות נדירות מאוד ומופיעות בכתמים, ואין כל שמירה עליהם.
האירוס נאסף לראשונה למדע מראס-א-נקב בדרום אדום ומהר הנגב, ותואר לראשונה במדע ב-1978 על ידי החוקרת הישראלית פרופ' נעמי פינברון, תחילה שמו היה אירוס עוזיהו של שם המלך עוזיהו שנאמר עליו: " ויבן מגדלים במדבר", אך לאחר מכן שמו העברי שונה לאירוס טוביה על שם טוביה קושניר, אשר מצא את המין בפעם הראשונה עוד ב-1943.
לסוג אירוס יש כ-200 מינים, כמעט כולם בעלי פרחים מרהיבים, מינים רבים תורבתו וטופחו כפרחי קטיף וכפרחי נוי בגינות. כל מיני האירוסים בארץ מוגדרים מוגנים. הפרח שימש כנראה השראה לכל מיני עיצובים ודגמים המעטרים ארכיטקטורה בימי קדם וגם בימינו.
בחלק מיני האירוסים מתקיימת רביה וגטטיבית - פרטים חדשים מנצים מניצנים שמתפתחים על הגאופיט. פרטים חדשים שכאלה לא נוצרו ברביה מינית אלא בצורת רבייה וגטטיבית, בגלל זה הם זהים לחלוטין מבחינה גנטית לפרט המקורי.
לשיר בכל שנה בסתיו – רוחמה רז:
https://www.youtube.com/watch?v=OS9uUlfBrbA
