אלי סומר – מנהל בית ספר שדה בשנים 1973–1977
השנה – סוף 1973. ישראל מלקקת את פצעיה לאחר מלחמת יום הכיפורים וגם כאן, בכפר-עציון יש לחולל תמורות. דוד עמית, מנהל ביס"ש עד לאותה עת מגויס ולאחר מכן נשאר בקבע. אלי, שעד המלחמה שימש כמזכיר פנים בכפר-עציון, חוזר לאחר חודשיים מהמלחמה ו"מוצנח" על ידי יהושע כהן לנהל את ביס"ש, מתוך הכרה שבמעבר בין ביס"ש קטן, צעיר ונבנה, לביס"ש גדול ויציב יש להציב אדם בעל יכולת ניהול כלכלית.
אלי אינו איש שטח, (כל פרח וצמח אצלו זוכה לכינוי האלמותי: חיננית הבתה...) אולם באמתחתו ניסיון ניהול עשיר של פרויקטים גדולים (4 שנים של ריכוז תנועת בני-עקיבא בצרפת רבתי ועוד),אהבה וסקרנות לכל ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, הארכיאולוגיה והמורשת של עם ישראל.אלי מבין בכישוריו, שבצד חזון גדול, שהוא שותף לו, כמו הנחלת מורשת המקום - "אם אין קמח, אין תורה" ויש להפוך את ביס"ש לענף כלכלי ולפרוס את משנתו לקהל רחב.
מי שהכיר את אלי יודע, שאצלו חזון תורגם ישר למעש ולכן החל מיד במימוש החזון:
"מהפכה" ראשונה – בביס"ש הצטבר במשך השנים מידע רב, פרי למידה של מדריכי-על, מתוך מפגשי עומק עם ערביי המקום, עיון במקורות מתקופות שונות, מחקרים עצמאיים ועוד. כך נוצר ידע ייחודי ויקר מפז.
רוב החומר היה בדפי סטנסיל מלוקטים ואלי הביא לאיגום החומרים לכדי חוברות הדרכה ולמידה. כך יוצאות החוברות הראשונות על ה- ל"ה, אמות המים לירושלים, הרודיון, פרסומים שונים על ביס"ש ועוד.
הצד האסתטי והייצוגי היה חשוב מאד לאלי וכך נולד גם הלוגו של בי"ס שדה כפר-עציון, לוגו שקיים עד היום – תמונת העץ הבודד, אשר לקוח מתוך ההזמנה לחתונתנו.
"מהפכה" שנייה – אלי טיפל בשינוי ארגוני של המקום: הקים את מבנה האכסניה החדש, שהיה מפואר מאוד יחסית לקודמו, שיפץ את חדר האוכל של האכסניה וקבע נהלים חדשים להפעלתו.
"מהפכה" שלישית, אמנם לא הייתה פרי יוזמתו של אלי, אך זו הייתה בבחינת אתגר שהונח לפתחו והיה עליו להתמודד אתו.בתחילת שנות השבעים – ביקש משרד החינוך להעניק מספר ימי סיור בשנה לילדי הפריפריה. מדריכי ביס"ש שלנו, שהיו רגילים יותר לעבוד עם אוכלוסיות עילית, התקשו למצוא דרך לליבם של ילדים מאוכלוסייה מוחלשת ולהעניק לה את הערכים שהיו נר לרגלינו.
מספרות הילה אתקין ודפניאהרן (הר-לבן), שהדריכו בתקופתו של אלי: "אוכלוסיות היעד השתנו, ולראשונה הגיעו בתי ספר מהפריפריה. הם הגיעו לחמישה ימי טיול, פעילויות בערבים ואחריות כוללת על רווחתם. במקביל הגיעו גם יחידות צבאיות (כגון צוותי הסטי"לים) לסדרת חינוך... הצוות לא היה ערוך לשינוי קיצוני כל כך בתפיסת ההדרכה, ואלי היה צריך להתמודד עם התנגדויות ועם מרמור מסוים, שכן עובדה זוהעמיסה עוד ימי הדרכה בשבוע על הצוות, אך אלי היה נחוש מאד בדעתו".
היסודיות המקצועית של אלי הביאה אותו לפנות לעזרתה של רינה בן-פזי, ז"ל, על מנת לנווט את המדריכים בנפתולי ההדרכה התואמים ועל ידי כך להרחיב את מנעד סגנונות ההדרכה, שנדרש בעקבות השינוי בעבודתם. (ראו דבריי על רינה באתר "לזכרם").
דבר נוסף שאלי חידש ושתאם מאוד את השקפת עולמו וגם זה לא היה קל – העניין של המחויבות והקשר של המדריכים אל המקום, קרי: אל הקיבוץ. כותבת מרתה פורת:
"אלי מאוד הקפיד על הקשר עם הקיבוץ, על המחויבויות שלנו לתורנויות, לחופשות וכו'.גילוי נאות...אז זה ממש עיצבן אותי, אבל ממרחק הזמן זה נראה אחרת... אלי היה מנהל!
הוא ידע לתת מקום ראוי לאנשי המחקר וההדרכה בשטח וכל זאת מתוך ראייה חזונית, שהמשיכה את חזונם של קודמיו ובמיוחד של יהושע כהן. בגדלותו הוא ידע לנווט בין רצונותיהם וגם לאפשר לביס"ש להיות בר-קיימא!"
מדריכה נוספת שעבדה בתקופתו של אלי – אפרת בדיחי, כותבת:
שתי תכונות מרכזיות שעשו אותו לאיש נהדר:
- הדקדוק והסדר, שבאו לידי ביטוי במיליון דברים, במיוחד במגע עם קבוצות, העיסוק בפרטים הקטנים, שאנחנו המדריכים היינו הצרכנים של התכונה הנהדרת הזו.
- האנושיות הגדולה. לכאורה, לא עולה בקנה אחד עם הדקדקנות, אבל זה בלט – האכפתיות מכל מדריך, או מודרך. צד נוסף – הצד של הלמדן והחקרן, שכל דבר עניין אותו. היה בו צימאון לדעת וכשפגש באדם מעניין, ידע לפרגן ולשמור אתו על קשר. דמות ייחודית.
דוד עמית ז"ל, באצילותו כותב לאלי במלאת לו 60 שנה וממרחק זמן של שלושים שנה: "...אני יודע להעריך את תרומתך העצומה לדמותה של כפר-עציון... ואם בעל גנים יקיים כמוני... יכול היה לשרוד בכפר-עציון... הרי זה בזכות הסדר והארגון שהצלחת להשליט במלחמה דון קישוטית בלתי פוסקת בתחומים שניהלת ברבות השנים במשק. יותר מכל אני יכול להעיד על תרומתך האדירה לבית ספר שדה בשנותיו הראשונות, שהרי עבדנו שם יחד.
כבן הארץ, קצין, סייר וחובב טבע מילדות היו לי יתרונות רבים על פניך וכך גם למדריכים אחרים, אך אתה ידעת בתבונה ובכישרון להפעיל אותנו עם יתרונותינו ולהעפיל עלינו ביתרונותיך: בחוכמה, בנועם הליכות, בחשיבה הבוגרת, בחזון.
דוגמה אופיינית שעולה זה עתה במחשבתי: עם גמר בניית האכסנייה, התעוררה השאלה – מה עושים בעיגול האדמה שבפינת שני אגפי האונייה? אלי בחזונו יוזם לטעת שם עץ שיגדל ויוסיף צל ונוי למקום, אך בשאלה איזה עץ יתאים ביותר לחזונו הוא נועץ בי ומקבל את עצתי לבחור בעץ ארז... נוסף על כך – הטעם הטוב והרגישות האסתטית!"
אלי ידע להפריד בין דרישותיו כמנהל, שלא תמיד היו קלות לבין חברוּת במישור האישי ומה יותר מעיד על כך, מאשר עם חלק לא קטן מהמדריכים אנחנו בקשר כמעט משפחתי עד היום...
יהיו הדברים הללו נר לזכרו ולפועלו.
כתבו: פוריה סומר והמשפחה.
